מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה הרשקוביץ, נולדתי בשנת 1931 ברומניה. יום אחד יצאתי החוצה וראיתי אנשים מפוחדים שאמרו לי: "ילדה מה את עומדת בחוץ התחילה מלחמה! " התחילו התנכלויות ליהודים. לאט לאט הבנו שאי אפשר לחיות בפחד ובאיומים.

העלייה לארץ ישראל – פלשתינה

יום אחד אימי החליטה שאני צריכה לנסוע לפלסטינה (כיום ישראל), אז הלכתי להכשרה. לאחר המלחמה באו מארה"ב הג'וינט ובקשו שכל הילדים יעלו לישראל. שלחו אותנו למקומות איסוף ואני הגעתי לבד ובאיחור אמרו לי שאני צריכה לעלות לישראל אז הגעתי לבוקרשט למזכירות של ישראל. כאשר הגעתי למזכירות נתנו לי כסף בכדי שאני אסע ברכבת למקום האיסוף.  לא הבנתי מה לעשות התחלתי לבכות ושאלתי אנשים איפה הרכבת בקושי הגעתי אבל כשהגעתי היה מאוחר בערב ופחדתי שיזהו שאני יהודיה ויזרקו אותי מהרכבת.   

למחרת בערב הגעתי למקום האיסוף ושוב לא ידעתי מה לעשות ולאן ללכת הפעם. לא ידעתי את מי לשאול מפני שזה היה סודי, עמדתי ובכיתי. לפתע פתאום ראיתי קבוצה של ילדים בגילי עם מדריכים. שאלתי אם הם נוסעים לגלעד מספר אחת והם אמרו לי שכן. הצטרפתי אליהם בשמחה ובטחון. הגענו למקום ותכף נאמר לנו שאנו צריכים לנסוע לנמל על מנת להמשיך את מסענו לפלסטינה. אלמלא ראיתי את הקבוצה, כנראה שכבר היית בין המתים.  

הסערה בלב ים                                             

בסוף שנת 1945 בהיותי בת 14, נסענו לנמל וכשהגענו חששנו בשל שאון המים האדיר שהיה ברקע.  עלינו אט אט 800 איש על ספינה מאוד קטנה המיועדת ל- 600 איש. לא האמנו שנגיע לפלסטינה / ארץ ישראל. אנשי הצוות אשר הובילו את הספינה והקפטיין בראשם, אמר לנו יום אחד: "ילדים תלכו לישון כי ישנן התראות על סופה בחצות. כדאי שנתכונן נפשית, שנדע וכך לא נפחד. פרשנו לשינה, לאחר מספר דקות, החשמל כבה ואני חשבתי לעצמי שהנה הגיע הרגע ממנו חששתי כ"כ, הנה עוד רגע ואנו פוגשים את מותנו. לפתע פתאום, חשנו שהספינה נתקלה בעצם גדול וחזק, התברר שהספינה נתקלה בסלע ענק וכל הלילה הספינה חגה סביב הסלע. במהלך שעות הבוקר המוקדמות, הסערה שככה והספינה המשיכה בדרכה.

רצו להביא אותנו בשלום לישראל וזה לא בדיוק קרה. הספינה הגיעה בהחבא כדי שהאנגלים לא יתפסו והביאה אותנו לכריתים.  פתאום הספינה התקרבה לסלע ענק!!! היא לא תמרנה טוב והתקרבה לסלע. בסלע הייתה בליטה והאונייה התקרבה קיבלה שלוש מכות חזקות מאוד!!! ותוך ארבעים דקות הספינה טבעה.

מי שהספיק לרדת נשאר בחיים ומי שלא טבע. שמה של הספינה היא אנזיו סירני. יצאנו אל האי כריתים ליד יוון ירדנו בלי בגדים, ירד גשם זלעפות, היו אנשים מבוגרים שהיה להם זהב רב. תמורת הזהב.  שהיה להם  הם נתנו להם אותו בכדי שישחטו להם כבשים שייתנו להם מרק בכדי שלא נמות רכשו כבשים שנשחטו למענם ע"י היוונים באי כרתים.  את המזון קיבלנו בפח חלוד.

האנגלים שמעו אל האסון שקרה, אז הם שלחו אוניות קרב לאסוף אותנו מהאי האוניות לקחו אותנו לקפריסין, השתמשו באלימות על מנת להוריד אותנו מהאניה בקפריסין כי האחראים על מבצע העלייה לא"י הורו לנו לא לרדת אלא בישראל.  אנחנו לא רצינו לרדת מהאוניות הלכנו מכות אם החיילים הם שמו לנו פצצות גז אז רצנו במהרה מהאוניות. לקחו אותנו למחנות בקפריסין וביום אחד החליטו שיקחו אותנו למחנה בית ליד בישראל לקחו רק את הילדים.

היינו כמה חודשים סגורים כנראה שהישראלים ביקשו שאנו הילדים נצא לקיבוצים, שם לקחו אותנו לבית ספר. חצי יום למדנו וחצי יום עבדנו. אני הייתי בקיבוץ עין חרוד שנחשב קיבוץ עשיר. כעבור זמן מה פרצה מלחמת השחרור. בגלל שהחליטו באו"ם על הקמת מדינה יהודית. כעבור זמן מה נגמרה המלחמה ואני יצאתי מהקיבוץ. שנה עבדתי בחקלאות בהרצליה עד שפגשתי את בעלי ששמו מאיר הרשקוביץ.

לאחר זמן מה החלטנו להתחתן, עדיין בעוני. קיבלנו חדר עלוב בלי מקלחת שירותים וכולי. אני לא עבדתי ולא היה לנו ממה לחיות. הוא נאלץ למכור את הסיגריות שקיבל מן הצבא בכדי שיהיה לנו מה לאכול. הוא דאג לי כל כך אחרי השחרור התחיל לעבוד ויכולנו לחיות. בינתיים נולד לנו ילד בחדר העלוב שלנו. ירד גשם על התינוק זאת הייתה תקופת הצנע.  &n