מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בעקבות סבא רבא רבא – קורט פרץ

סבתא גליה ואסף בעוד מפגש מרגש.
יהודה קלאוז עם שניים מילדיו גליה וניר
קורות חייו של סבא קורט

בעקבות סבא רבא רבא

קורט פרץ (1895-1961) נולד במחוז תוירינגן שבדרום גרמניה. הבית היה עני מאוד ולאחר שסיים בית-ספר יסודי, הלך לפנימייה צבאית תמורת התחייבות לשרת את המדינה כחייל או כפקיד ממשלתי. בין השנים 1919-1922 שירת בטייסת המשטרתית והיה ידוע כטייס מצטיין במלחמת העולם הראשונה, הוא זכה 3 פעמים באותות הצטיינות. בתחילת 1922 דורג כפקיד ממשלתי לאחר שעבר בחינות מתאימות.

משנת 1925 היה חבר במפלגה הסוציאלית-דמוקרטית ונשאר נאמן לתא המחתרתי שלה, גם לאחר שהיטלר הפך את המפלגה לבלתי-חוקית. על נאמנותו זו למפלגה ולעקרונותיה גם בימי השלטון הנאצי, הוא זכה בסיכת הזהב של המפלגה.

בשנת 1934, יצא חוק בגרמניה: "חוק לטיהור הפקידות הגרמנית", החוק אומר שמי שאיננו במפלגה הנאצית מפוטר מעבודתו!. הוא נשאל אם הוא עדיין חבר במפלגה זו והשיב כי החוק אינו מכיר בה ולכן השאלה לא מעניינת. בעקבות זאת ובעקבות עליית בנו (סבא רבא יהודה) לפלסטינה, הוא פוטר מעבודתו בשירות המדינה.

המלחמה פרצה בתאריך 1.9.1939

בתחילת 1939 נרקמה תכנית ע"י ה"הגנה" להוציאו מגרמניה יחד עם אלזה אשתו. במאי 1938 שלח מכתב ליהודה (בנו) שהיה כבר בארץ, במכתב נכתב שכפי הנראה יגויס לתפקידי הדרכה בטייסת קרבית בחיל האויר. הוא האמין באפשרות לחטוף מטוס ולברוח עם אשתו להולנד והתכונן לשלוח מברק (ברגע שהתכנית תתממש) לאנשי ה"הגנה". מאותו רגע הם היו אמורים לדאוג לו, אך התכנית לא התבצעה, קורט גורש מהצבא שלושה ימים אחרי שגויס, היות ומישהו הלשין שהיה נשוי ליהודיה.

במחצית ה-2 של 1939 החלו הנאצים "בפעולות טיהור" מאורגנות ושיטתיות להוצאת היהודים מכל הערים והכפרים שבגרמניה, הפעולה נעשתה אחת לחודש ובכל פעם ברובע אחר של העיר (דורטמונד), כך שהפעולה חזרה על עצמה אחת לשישה חודשים. בין טיהור לטיהור יכלו היהודים להסתובב חופשי בתנאי שענדו את הטלאי הצהוב.

פעולות אלה אורגנו ע"י הגסטפו (משטרת הנאצים) ואלה היו חייבים לתאם את הפעולה עם פקידי משרד הפנים המקומיים מספר ימים לפני ביצוע הפעולה. בין הפקידים במשרד הפנים היו שניים שהכירו אותו היטב והם הודיעו לו מראש על כל פעולה מתוכננת. במקרה כזה נסעו קורט ואשתו ברכבת במשך יומיים וזאת היות ואסור היה ליהודים ללון אצל אנשים אחרים ללא הודעה למשטרה, אסור היה ללון בבתי מלון אבל לנסוע ברכבת היה אפשרי.

ההתחמקויות האלה הצליחו עד ה-14.12.1944, באותו יום חיפשו את קורט ואשתו באופן אישי באמצע היום וללא פעילות מאורגנת, את אשתו שלחו למחנה הסגר בברלין ואת קורט ל"מחנה עבודה" בדרום גרמניה. בתום המלחמה נשלחה אשתו בחזרה לדיסלדורף (העיר בה חייה). המחנה של קורט היה באזור שנכבש ע"י הרוסים. המחנות נשארו והרוסים החליפו את השומרים הגרמנים. קורט ניצל את שיכרותם של השומרים הרוסיים בליל השמירה הראשון וברח מהמחנה. את דרכו בחזרה לדיסלדורף עשה במשך חודש שלם בלילות היות ולא היו לא תעודות מזהות.

ביתם נשאר שלם וכל רכושם בתוכו, השכנים שמרו על הדירה והרכוש. באמצע שנת 1945 יהודה מצא את הוריו כשבועיים לאחר שחזרו לביתם. יהודה, בהיותו בבריגדה היהודית (יהודים מפלסטינה שהתגייסו לצבא הבריטי) סידר להם תלושי מזון ושלח את אביו למפקדת הכיבוש הבריטי בדיסלדורף. הם בדקו אתת זהותו במשך כחודש ימים על מנת לוודא שלא שרת בצבא הנאצי ולא בארגון אחר. בתום הבדיקה קיבל אישור על כך ואף הוכרז כמי שנרדף ע"י הנאצים והיה אנטי-נאצי. בהתערבותו של יהודה התקבל לעבודה כפקיד ממשלתי, תפקיד שדורש נאמנות למשטר החדש. במסגרת זו היה פעיל מאוד בהבאתם של נאצים לדין.

במרץ 1949 הם הגיעו לארץ והצטרפו לבתם חנה (אחותו של יהודה) בקיבוץ נאות מרדכי, הוא היה חבר משק ועזר בהקמת משטרת ישראל לאור ידיעותיו בארגון ממלכתי מנהלי. בספטמבר 1951 חזרו קורט ואשתו לגרמניה בשל מצב בריאותה של אשתו, קורט חזר לעבוד בשירות הציבורי והמשיך לרדוף נאצים עד יומו האחרון. בנוסף עבד למען ועם שירותים מסוימים של מדינת ישראל ללא תמורה.

בצואתו ביקש שישרפו את גופתו כפי ששרפו 6 מיליון וכן ביקש שיפזרו את אפרו במקום כלשהו באירופה ללא קבר וללא ציון. לבסוף נקבר בבית קברות יהודי בדורטמונד.

תמונה 1

קורט ואלזה

יהודה קלאוז

יהודה קלאוז (אביה של סבתא) נולד בשנת 1922 בדורטמונד ונפטר ב-1986 בירושלים (גיל 64). אביו פטר קלאוז מת כשיהודה היה בן 3 וחצי, אימו התחתנה בשנית ב-1931.

לאחר עליית הנאצים ב-1932 ההורים שלחו אותו ללמוד עברית ורשמו אותו לתנועת הנוער "כחול-לבן". יהודה היה מחובר מאוד לאביו החורג, בסופי שבוע יצאו למסעי אופניים ברחבי גרמניה. בגיל 14 ב-1936, עלה עם תנועת הנוער לפלסטינה ונשלח לפנימיית בן שמן.  בגיל 17 הוא התנדב לבריגדה היהודית בצבא הבריטי, עם הצבא הבריטי הגיע למצרים לבן גזי וייתכן שחקר שבויים גרמנים. אחר כך הגיע עם הבריגדה לאיטליה ועם הצבא הבריטי השתתף בכיבוש איטליה, שם הסתרה אחת מדודותיו, הצבא הבריטי ראה שהיא ובעלה גרמנים וכלא אותם, יהודה שחרר אותם וסידר להם עבודה בשק"ם הבריטי. הבריגדה הגיעה עד צפון איטליה, טרביזיו ולא חצתה את הגבול.

כשהסתיימה המלחמה, חיילי הבריגדה הרגישו צורך לעזור ליהודים ששרדו את המחנות,  לעזור ליהודים לעלות לפלשתינה, להעביר נשק מהצבא הבריטי לפלסטינה וחלקם הרגיש צורך לנקום בנאצים. יהודה נמנה עם אלה שחיפשו נקמה. "בין השאר נמנה על קבוצה זו חבר אחד, בלונדי תמיר בעל חזות 'ארית' טהורה, שסייע לנו בגרמנית הרהוטה שבפיו. שמו היה קלאוס." (ביום נקם- מיכאל בר-זוהר, 1991, עמוד 26).

חוליות "הנוקמים" בבריגדה, שביניהם נמנה יהודה, קיבלו פקודות מ"ההגנה" והתנהלו בסודיות מוחלטת ללא ידיעת הבריגדה וכמובן ללא ידיעת הפיקוד הבריטי. החוליות נעזרו במידע מיהודים ששירתו בחלק מהצבאות שלחמו נגד גרמניה הנאצית. "באחד הערבים יצאנו במכונית קומאנד-קאר, היינו עשרה. המכונית נשאה שלטי זיהוי מזוייפים של יחידה בריטית. עברנו את הגבול ונכנסנו לאוסטריה." (אלוף לשעבר בצה"ל, מתוך 'יום נקם'- עמוד 28)

בספרים "הנוקמים" (1969) ו"יום נקם" (1991) של מיכאל בר-זוהר נכתב שאבא של יהודה (קורט) שירת בגסטפו, דבר שפגע קשות ביהודה. רוב חברי קבוצת "הנוקמים" אשר יהודה נמנה ביניהם היו בין מקימי צה"ל. יהודה אף הקים את חיל התותחנים ויותר מאוחר פיקד על "גולני" וכתב חוברות הדרכה (אחד מנכדיו ששירת ב"גולני" זכה לראות את החוברות).

בתקופת שירותו בצבא הבריטי הכיר את שושנה ונישא לה בשנת 1944. לאחר שעזב את הצבא עבד כסגן קצין ביטחון בחברת חשמל וב-1954 החל לעבוד כ-מפקד בבי"ס לקציני ים בעכו, תלמידיו התחלקו לשתי קבוצות, כאלה שהעריכו אותו מאוד וכאלה שפחדו ממנו עד מוות. הוא עבד שם עד 1964 ובשנה זו עזב את שושנה והילדים לחיפה, לאחר זמן מה מצא עבודה בבאר-שבע בניהול מפעלי תובלה ועבר לשם. ב-1966 עבר לנהל את פנימיית הנוער "קריית יערים" ליד ירושלים ובשנת 1970 החל ללמוד תואר ראשון ושני בחינוך ובמקביל עבד כמפקח במשרד החינוך. ילדיו ב-1947 נולדה גליה, הבכורה, ב-1949 נולד ניר וב-1960 נולדה איריס, הקטנה.

הזוית האישית

אסף: היה כיף לא נורמלי! המפגשים עם סבתא וכל הסיפורים המעניינים על שושלת המשפחה.

מילון

מיכאל בר זוהר
מיכאל בר זוהר (יולזרי) (נולד ב-30 בינואר 1938 בסופיה, בולגריה) הוא סופר, היסטוריון וביוגרף ישראלי, שכיהן גם כחבר הכנסת. בר-זוהר עלה לישראל בשנת 1948. למד בתיכון עירוני ה' בתל אביב. שירת בחטיבת הצנחנים. השתתף במבצע קדש ובשירות המילואים לחם במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה בתקופה בה כיהן כחבר הכנסת.

ציטוטים

”בצואתו ביקש שישרפו את גופתו כפי ששרפו 6 מיליון“

הקשר הרב דורי