מאגר סיפורי מורשת

הרטה גלזר נולדה בשנת 1925ביילסקו בפולין.

 

פינה זה קיצור של שם של אמא שלי יוזפינה זאת שנת יצירה של התמונה (המופיעה בהמשך) בצבעי שמן על נושא פרחים שאמא שלי (יוזפינה) ציירה. התמונה ניתנה במתנה לבת דודה של אמא שלי אולגה תיל בווינה. היא התחתנה עם נוצרי והם הצליחו למנוע את הגירוש של כל היהודים. בשנת 1918 עם סיום מלחמת העולם הראשונה אמא התחתנה עם אבא שלי מוריס גלזר moritz glaserשגם הוא התגורר ועבד בווינה בירת אוסטריה.

 

בשנת 1920 נולדה אחותי ליזלותה lieselotte. אם הרחבת המפעל הבין לאומי לרהיטים שבו עבד אבא עשרות שנים , הוא נישלח לפולין עם משפחתו לנחל את המפעל החדש. בעיר בילסקו bielsko. שם נולדתי ושם התגוררנו עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. בעיר שגרתי האוכלוסייה הייתה מחולקת לשלוש: פולנים, גרמנים ויהודים. השפה שדיברתי בבית הייתה גרמנית והלכתי לבית ספר פולני. את כל השטחים בהם , גרתי הגרמנים צירפו לשטח גרמניה. הגרמנים החרימו  מאיתנו בכח  את הרכוש היקר כמו: זהב, תכשיטים, כסף, פרוות… היינו צריכים לעזוב את הדירה לטובת הגרמנים ועברנו לעיר קראקוב krakowלחדר אחד סחור. התקיימנו ממכירת דברים שעוד נשארו לנו ואחותי ואני ההינו מחויבות ללכת לעבוד.

 

אחותי עבדה בניקיון משרדים גרמנים ואני עבדתי בבית חרושת לתפירת מדים לצבא הגרמני. בשנת 1940 בקראקוב היה חורף מאוד קשה עד -30 מעלות. לכל הגברים קראו לעבודה ואבא שלי לא הרגיש טוב אז שמתי את המעיל שלו וכובע קסקט והתייצבתי בבוקר לעבודה לניקוי קרח בעיר והייתי צריכה לשבור קרח. בסוף גילו אותי והעובדים נתנו לי עבודה יותר קלה. בסוף המלחמה נשארתי רק אני לבד. ההורים ואחותי נספו בשואה. אחרי המלחמה הייתי צריכה בצער רב להודיע לכל הקרובים שעוד נשארו שרק אני נשארתי בחיים. והייתי איתם בקשר דרך מכתבים.

 

בשנת 1949 קבלתי רשות משלטונות פולין לעלות לארץ ישראל בעד ויתור האזרחות הפולנית. כתבתי את זה לדודה שלי בוינה והיא מיד כתבה לי שהיא רוצה לפגוש אותי ברכבת כי עברנו דרך אוסטריה, איטליה וצרפת ומשם עם אנייה לישראל. הדודה שלי חיכתה לי ליד התחנה וצעקה את השם שלי. נורא שמחנו והתרגשנו להיפגש אחרי שנים כל כך ארוכות והיא נתנה לי תרמוס גדול עם קפה, עוגיות עבודת בית, את התמונה של אמא שלי ואמרה שהיא חושבת שהתמונה צריכה להיות אצלי. בזמן הזה לא היה לי אף צילום של ההורים שלי. לאמא שלי היו שני אחים אחד בוינה עם משפחה. ואח רווק בפרג prag. שניהם נספו. לאמא שלי היו חוץ מהדודה שהזכרתי שני בני דודים בוינה שאמא שלי גדלה אתם יחד בגלל שהורים שלה נפתרו כשהיא הייתה צעירה. איתם אמא הייתה בקשר הדוק ואמא שלהם באה לבקר אותנו כל שנה. הם הצליחו ברגע האחרון להימלט מאוסטריה ולעבור דרך צרפת, ספרד ופורטוגל לארצות הברית. המטען הדל שהביאו כלל גם צילומים של המשפחה שלי אבל לא ידעתי על זה.

 

בשנת 1966 דוד שלי שלח לי כרטיס טיסה לארצות הברית כדי שהמשפחה תיפגש. בילינו בארצות הברית שלושה חודשים עם אין ספור טיולים וביקורים בכמה מהמדינות של ארצות הברית. הביקור כולו היה בשבילי כמו חלום שהחזיר אותי לילדות הרחוקה ולאכילה מסביב לשולחן המשפחתי. בוקר אחד אמרה לי דודתי שנמצא אצלה קופסת צילומים של החותנת ז"ל מיד ביקשתי לראות אותם ותוך כמה דקות פרצתי בשמחה גדולה כשגיליתי תמונות של אמי, אחותי ואני. היו אלה צילומים שאמא שלחה לדודתה לפני מלחמת העולם השנייה.

 

בזכות רוחב ליבה של אמי וכישרון ידיה, היום אחרי כמעט 100 שנה התמונה של אמי נמצאת תמיד על יד מיטתי. למרות אין ספור חיפושים לא הצלחתי להשיג אפילו צילום אחד של אבא שלי ז"ל. גם מקום הקבורה נשאר לא ידוע. הצילומים שקיבלתי החזירו אותי לחייק המשפחה שאיננה עוד, אבל בזכותם אני יודעת מאיין באתי ומי אני. 

 

בילסקו: "ביילסקו-ביאלה היא עיר מרכזית בדרום פולין, שאוכלוסייתה מונה קרוב ל-180,000 נפש ומעל 700,000 באזור המטרופולין. בייסלקו-ביאלה היא אחת הערים הגדולות ביותר במחוז שלזיה (בין השנים 1975–1998 שימשה העיר בירת המחוז), ועד מלחמת העולם השנייה היא נחשבה לאחד המרכזים החשובים של יהדות פולין."

  

תשע"ה