מאגר סיפורי מורשת

אני בחרתי לספר על ספר שכתב דודו של אבי, הסופר מאיר להב. הספר מספר על המשפחה של סבתי מצד אבא ומתאר את סיפור העליה, את החיים במרוקו ועל החיים בארץ ישראל.  הספר יצא לאור בשנת 2008 ושם הספר הוא "ארימה בורימה – עיירה ומשפחה" . אני קראתי את הספר במלואו ומאוד התרגשתי מתוכן הסיפור ובמיוחד מהידיעה שלדורות הבאים של משפחתי תהיה את האפשרות לקרוא ולהכיר לפרטי פרטים את החיים במרוקו ואת סיפור העלייה שלהם. עד היום המשפחה המורחבת הכוללת נינים וצאצאים מאוד מגובשת ואף חוגגים בכל שנה כמיטב המסורת את חג הפסח יחד, כ-90 אנשים.

קטע מהספר המספר על מרוקו:

"השוק במרוקו – הנה לפנינו יורקי האש ובולעי החרבות ומיד אחריהם להטוטנים. זה מטפס על זה, זה מסובב גלגל, זה מזנק דרך גלגל, זה מקפץ וזה מתגלגל, זה על קורה, וזה, וזה, וההוא וההם. שם בפינה המוכרים מוכרים תעתועי שווא: האחד שובר בקבוק לרסיסי רסיסים לעיני קהל חסידיו, דורך וקופץ עליהם, רגלו הימנית, תמיד הימנית, זבה דם, עכשיו הוא מעביר פיסת קרטון שהוטבלה קודם לכן באבקה על רגלו הפצועה, והנה, הפלא ופלא, הרגל מבריאה לחלוטין. האנשים היו קונים את האבקה ובכל מאודם האמינו שבעזרת אבקה כזאת יוכל אדם לחיות לנצח. למרות המולת השוק נשמעה קריאתו היטב: ״אה נאכל, אה נאכל״. זה אספן המוץ. הוא היה עובר מבית לבית וממלא את שקו במוץ שנותר לאחר טחינת גרגירי התבואה, שכן כל משפחה טחנה לעצמה. יותר מכולם פחדתי מעוקר השיניים. אנחותיהם של הסובלים מכאב שיניים נשמע היטב בחלל השוק. העוקר היה מושיב אותם על כיסא מאולתר, ובלי צילום או זריקת הרדמה, בלי פסיכולוגיה, סוכריות או בלונים מסיחי דעת, היה נוטל את הצבת לידו, או לחילופין קושר את השן הרקובה לחוט חזק, ומושך בכל הכוח. מה אומר לך, אילו היה לו גיליוטינה לרשותו, ספק אם היה מהסס להשתמש בה."

קטע נוסף מהסיפור שאותו הייתי רוצה לציין הוא קטע המספר על סבא רבא שלי, אברהם, הקטע מספר על עבודתו בתור סנדלר על כך שהייתה לו חנות ברחוב קסירה (זה היה הרחוב המסחרי בעל מעבר מקורה בגומא).  "היו לו שני עובדים, אחד פוזל ואחד צולע, שניהם היו עובדים נאמנים שעבדו איתו שנים רבות. עיסוקו היה ייצור נעליים לברברים שירדו מהרי האטלס בימי השוק. מגיל צעיר עבד אביו, ישראל. עבודתם הייתה קשה ופרנסתם הייתה דלה. הייתה תקופה שיצר כדורי רגל, ותקופה שיצר בבושות יוקרתיות."

מהקטעים שבחרתי ניתן לראות שהספר גורם לך להרגיש כאילו אתה חלק מאותה תקופה. להכיר את הריחות במרוקו, הטעמים, מנהגים, דמויות מתוך הסיפור, חוויות שמשפחתי וסבתי חוו, בעזרת הספר למדתי המון דברים חדשים שלא יצא לי להכיר לפני, ושאני גם מאמינה שללא קריאת הספר, לא היה יוצא לי להכיר. למשל, שלמשפחתי נהוג מזה יותר מעשרה דורות לקרוא לבן הבכור של המשפחה ישראל ולבנו הבכור לקרוא אברהם וכך ממשיך במחזוריות.

אני שמחה שלמשפחתי יש ספר שכזה ובטוחה שגם הדורות הבאים יהנו מקריאתו ויכירו טוב יותר את מורשת המשפחה.

הזוית האישית

אני מאוד נהניתי מהעבודה ולמדתי המון דברים חדשים על משפחתי אני רוצה לאחל לסבתי שתמשיך להינות, לטייל, ושתישאר בן אדם מיוחד. אני רוצה לאחל למאיר להב, כותב הספר שימשיך לכתוב בצורה מדהימה כמו שהוא כותב כי אני מאוד התרגשתי מקריאת הספר.