מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מסיפורו של סבא טל

סבתא וסבא והנכדה היקרה שי-לי
בילדותי עם משפחתי
ילדות ובגרות בעיר עכו

בית הורי

שמי טל, נולדתי בעכו בשכונת שיכוני המזרח. הבית היה צריף שוודי בפאתי חורשת נפוליאון. הצריף היה משותף לשתי משפחות. השירותים היו בחוץ, המטבח היה פינה בצריף, הבישול נעשה על פתילה ופרימוס. מכונת כביסה לא הייתה וגם לא דוד למים חמים. חיממו מים גם לכביסה וגם לרחצה בפיילה (גיגית ממתכת) על גבי הפרימוס. מגרש המשחקים היה בחורשה. שיחקנו בטיפוס על עצים, חמש אבנים, ארבעה מקלות, סוס ארוך וחמור חדש. בגיל 4 עברנו לדירת שלושה חדרים במרכז העיר עכו, ברחוב בן עמי.

חוף הים היה קרוב אלינו, הלכנו לעיתים קרובות לחוף הים להתרחץ ולדוג דגים. הדיג התבצע עם סיר ועם חכות. שיטת הסיר: סוגרים את הסיר עם בד לבן, עושים חור בבד ומכניסים לחם לסיר כפתיון לדגים. ברגע שהדגים היו נכנסים לסיר היינו קופצים וסוגרים את החור ביד כדי למנוע מהדגים לצאת החוצה.

לא רחוק מביתי היה בית הכנסת הגדול של עכו, בו אני זוכר את ההקפות בשמחת תורה, התקיעות בשופר ביום הכיפורים והחלב שנזל מהנרות הרבים שהיו בכניסה, וכן את מצעד הלפידים שהיה בחג החנוכה.

סבא ומשפחתו

שמות הוריי – צביה ודוד. הוריי נולדו בפולין. בפרוץ מלחמת העולם השנייה הם ברחו לרוסיה. עם תום המלחמה, הם עברו למחנה מעבר בגרמניה, שם הכירו והתחתנו, ונולד אחי הבכור – משה. בשנת 1948 הוריי עלו לארץ והתיישבו בעכו. בשנת 1951 אמי כרעה ללדת, אני יצאתי לאויר העולם. כולם שמחו ופתאום התברר שאני לא לבד ויש לי אח תאום. עם האמצעים של אז לא הבחינו שיש לאמי תאומים. לאחי התאום קוראים אורי.

אבי היה חלבן. בהתחלה הוביל את החלב מתנובה בכדים על גבי חמור. אחר כך עם תלת אופן. אמי היתה עקרת בית ועזרה לאבי. בשלב מאוחר יותר הם פתחו חנות סידקית (כלי בית, ביגוד, פרפומריה וכו') בשיכוני המזרח בעכו. שניהם עבדו בחנות.

מבחינת תזונה, התקופה היתה קשה והאוכל היה די מונוטוני (אך אף פעם לא היה חסר כלום). אכלנו הרבה מרק עוף, תפוחי אדמה. בשבת אמי הכינה בדרך כלל צ'ולנט ולפתן מפירות יבשים ועוגת לייקח (ספוג) שהכינה בסיר פלא. המזון נרכש במכולת השכונתית, אצל הירקן והקצב. לא היו אז סופרמרקטים. את הלחם קנינו בחצאים עטופים בנייר עיתון. הגבינות שהיו – גבינה לבנה כחושה בשם 'כנען' וגבינה מותכת בצורת משולשים. בדירת השיכון בעכו היו לנו שני חדרי שינה, סלון, שירותים בודדים, חדר אמבטיה, מרפסת שירות ומרפסת קטנה עם יציאה מהסלון. סבתא שלי ישנה בחדר אחד, הוריי ישנו בסלון במיטה נפתחת ואנחנו, שלושת האחים, ישנו בחדר אחד.

סבא סבתא כיום

זכרונות ילדותי

חברי היו מהשכונה ומבית הספר. משחקי הילדות היו עמודו, חמש אבנים, מחבואים, תופסת , כדורגל, חמור חדש, ובמיוחד אהבנו לטפס על עצים. בחצר הבית בו גרנו היה עץ תאנים גדול. עליו בילינו שעות ארוכות. כשהיו תאנים זו היתה ממש חגיגה. בחורף שיחקנו 'תוקע' ובנינו רפסודות שהשטנו בתעלות הניקוז. בקיץ אהבנו לקטוף סברס באמצעות מקל עם קופסא. הרבינו לטייל רגלית מסביב לעיר ולעיר העתיקה של עכו.

התחביבים שלי כללו קריאת ספרים, בנינו מטוסים מנייר שהיו בבטאון חיל האויר ותלינו אותם בחדר שלנו. בית הספר היסודי שלי נקרא התומר. שנות הלימוד היו כיתות א' – ח'. בנוסף ללימודים הרגילים למדנו נגרות ומסגרות, תלמוד, מוסיקה וחקלאות. כל בוקר התחיל עם מסדר שכלל תרגילי התעמלות ושירת ההימנון. המשמעת היתה חזקה, כולל עונשי מכות של סרגל על הידיים, העתקת פרק קי"ט מספר תהילים, וכתיבת משפטים חוזרים 100 פעמים כמו "לא אשכח מחברת עברית". מספר פעמים בשנה יצאנו לטיולים בטבע לגבעת נפוליאון, לחורשה ולגן הבהאיים. המורה הזכורה לי היא שולמית, המחנכת מכיתות א' – ב'. בכיתה ג' התחלנו ללכת לתנועת הנוער העובד והלומד, זכורה לי החולצה הכחולה עם שרוך אדום. אהבתי במיוחד את ערבי יום השישי וכן את הטיולים. בבית הספר היסודי בו למדתי היה חדר אוכל, אבל לנו לא נתנו לאכול כי הוא היה מיועד לילדים מיעוטי יכולת. אנחנו היינו תורנים בחדר האוכל.

שנות העשרה

ארוע שלא ישכח מתקופה זו: חגיגת בר המצווה היתה אמורה להיערך באולם מחנה הנופש בעכו. באותו יום ירד מבול ורוב האורחים לא הגיעו. זה היה מאד לא נעים לחגוג ללא קהל. בתיכון למדתי בבסמ"ת חיפה, זהו בית ספר מקצועי שבו למדתי במגמת חרושת כלים. התגייסתי לצבא בתאריך 2.2.1970. מכיון שלמדתי בבית ספר מקצועי, גוייסתי לחיל החימוש והוכשרתי למכונאי טנקים – פטון M48. אלו היו אז טנקים חדשים בצה"ל. היינו בחוליה טכנית בפלוגת שריון בגדוד 195 בחטיבה 401, שירתי שם כולל שנת קבע. בשירות הצבאי השתתפתי במלחמת יום הכיפורים במסגרת גדוד השריון בקרבות בסיני. השתחררתי בתאריך 2.6.1974.

שנות העשרים

במוסיקה אהבתי את החיפושיות, אלביס פרסלי, קליף ריצ'רד, צ'ייבי צ'קר. מוסיקה בעברית: תרנגולים, שלישיית גשר הירקון, דודאים, להקות צבאיות ושושנה דמארי. את המוסיקה שמענו על גבי תקליטים, בפטיפון או ברדיו. הריקודים היו סלואו, טוויסט, רוק-אנד-רול והורה. שיר מיוחד שאהבתי – "לילה של יום מפרך" של החיפושיות. מבחינת אמצעים ואופני בידור היה לנו רדיו – זכורה לי במיוחד סדרת פול טמפל ומסיבות ליל שישי. אמצעי התקשורת היו טלפון ציבורי עם אסימונים, דואר ומברקים.

הקמת משפחה

הכל התחיל בטיילת של עכו. סבתא שושי ישבה עם חברותיה על ספסל וכמה בחורים ערבים הציקו להם. אני וכמה מחברי הגענו והתיישבנו לידם ואני אמרתי להם שסבתא חברה שלי וכך סילקנו אותם. סבתא היתה בת 14 ואני בן 18. בצבא, עם התחלת מלחמת יום הכיפורים, הופצצנו על ידי מטוסים מצריים. אמרתי לעצמי שאם אני יוצא חי מהמלחמה אני מיד מתחתן וכך היה. בשנת 1974 התחתנו בעכו, עיר הולדתנו. מיד לאחר החתונה עברנו לגור בחיפה לצורך לימודים. סבתא למדה בסמינר גורדון בחיפה ואני בטכניון. עם גמר הלימודים חזרנו לעכו. נולדו לנו שלושה ילדים: אימא שלך שרי, מורן וקרן. היום יש לנו חמישה נכדים והשישית בדרך.

הזוית האישית

סבא טל: אכן זו היתה חוויה. חוויה המקרבת אותנו לנכדים ובפרט לשי-לי. למדנו להכיר אותה היטב, את החום והאהבה שהיא מקרינה, איכפתיות, הומור, יצירתיות ולסיכום נשמה.

מילון

פרימוס
(שם גנרי) הוא כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ, שנפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. כירת קרוסין ניידת הפועלת באמצעות לחץ. (ויקיפדיה)

קרש כביסה
כלי המשמש לכביסה ידנית. קרש הכביסה המסורתי הוא לוח עץ מלבני, בעל חריצים או גלים אשר כנגדם שופשפו הבגדים המלוכלכים. בגלל העלייה בתפוצת מכונות הכביסה ירד השימוש בקרשי כביסה והם אינם בשימוש עוד במדינות מפותחות. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אין דבר העומד בפני הרצון“

”פתאום התברר שאני לא לבד ויש לי אח תאום. באמצעים של אז לא הבחינו שיש לאמי תאומים“