מאגר סיפורי מורשת

שמי עלמה מיכאליס, השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי. את הסיפורים שמעתי תמיד בביתם של הסבים שלי מצד אמא ברמת גן. מהרגע שהורי התחתנו, והחליטו שהם גרים בקיבוץ דליה, הם החליטו שיחלקו את סופי השבוע בין רמת גן והקיבוץ, כך שבפעם בשבועיים אנחנו נוסעים עד היום, לסוף שבוע בביתם של סבא וסבתא ברמת גן.

הוריה של אמא שלי דתיים, כך שאני חווה את אורח החיים הדתי כאשר אנחנו מתארחים ברמת גן. אמא שלי בחרה לקיים אורח חיים חילוני עם אבי, אך שומרת מאד על המסורת ודואגת להעביר לנו הילדים את הערכים עליהם גדלה.

סבתא אביגיל מספרת:

"נולדתי וגדלתי בירושלים בשכונת הבוכרים לאבא מבוגר מאד בן 60 שהתחתן עם אמא שלי שהייתה בת 30. יש לי עוד 3 אחים ביולוגים ועוד 7 אחים למחצה. אח אחד מצד אימי שהוא כיום בן 83 ועוד 6 אחים מצד האבא שכולם נפטרו.

אימי נפטרה ממחלה קשה 53, כאשר אני הייתי בת 15 אחי הגדולים כבר היו נשואים ונשארנו בבית רק אני ואחי יעקב שהיה בן 14. כאשר נודע לי שאימי נפטרה הרגשתי רע מאד. הרגשתי שהחיים עצרו מלכת. לא האמנתי שהחיים שלי ימשיכו להיות כפי שהיו. אני זוכרת שהסתכלתי דרך החלון ורציתי שאנשים יהיו איתי. אחי הגדול מנשה ואשתו מהין לקחו אותנו תחת חסותם ועזרו לנו להמשיך כמה שיותר בשגרת החיים שהיינו רגילים אליה. בגיל 15 הכרתי את משה, בעלי לעתיד, שמאז הכרותינו הוא היה העוגן שלי. אחרי שנה התחתנו.

היו לנו הרבה מנהגים בבית שאני זוכרת טוב. בשמחות ובחגים, האווירה וההכנות לפני החגים היו מאד מאוד מיוחדים. קנו לנו בגדים חדשים רק בראש השנה ופסח, והערכות הייתה מיוחדת. מאכלים מיוחדים, קנו את הדברים הכי טובים, והמשפחה המורחבת מחול הייתה מגיעה. טכס אירוסין במשפחה שלנו היה מנהג מאד יפה. היו מביאים המון מתנות לכלה, וכל הנדוניה של הכלה הייתה מוצגת לאורחים על שולחן ארוך.

דבר נוסף שאני זוכרת, מאחר ולא היו אמבטיות בבית, ולא היו מים חמים, אז היינו הולכים להתרחץ פעם בשבוע בבית מרחץ. היינו מתקלחים רק פעם בשבוע, וזו הייתה חוויה. היינו אוכלים שם תפוזים ופיתות עם נענע.

האוכל שזכור לי מבית הוריי הוא אוכל שמבוסס על אורז ולידו היו תוספות. אורז עם צימוקים וחבושים וצימוקים ושקדים. אורז עם בשר ועוד הרבה סוגים שונים. מאכל שזכור לי במיוחד – אורז של שבת "פולואו שבותי" – אורז עם עוף, בשר צימוקים ותמרים, וכל הלילה הוא היה מונח על הפלטה. לא נהגנו לאכול מוצרי חלב. בארוחת בוקר אכלנו חביתה עם גבינה מלוחה. לא הייתה אז מודעות לתזונה בריאה ולחשיבות של אכילת ירקות. שתינו חליטות תה בבית לאורך כל היום.

המשחק האהוב עליי כילדה היה עם בובה ועגלה. היו לי בובה ועגלה, שמאד מאד אהבתי, וביום שעליתי לכיתה א', אמא שלי לקחה אותם ואמרה שאני כבר בוגרת ולא צריכה לשחק בבובות. אחרי שלקחו לי את הבובה, הייתי מדמיינת שבקבוק מים חמים, שאיתו חיממו לנו את המיטה, הוא הבובה שלי. קראתי לו "חיקקי".

למדתי בבית ספר דתי לבנות בשם:"שפיצר" בירושלים. אני זוכרת בעיקר את שעורי הבישול והם השאירו לי חותם מאד מוחשי. שם הכרתי את כלי המטבח ולמדתי את הבסיס למטבח נקי ומאורגן. למדתי שם עד כיתה ח'. מה שמאד זכור לי הוא שהיה קשר מאד הדוק בין המורים להורים שלי. הם היו מגיעים אלינו הביתה ומדברים עם ההורים שלי ושואבים מהם דברי חכמה.

המקצוע האהוב עלי היה תנ"ך, כי מאד אהבתי את הסיפורים והתחברתי אליהם. בשעורים האחרים לא הייתי מסוגלת להתרכז, כי אמא שלי הייתה מאד חולה. התנ"ך נתן לי רוגע ושלווה.

בצבא לא שירתי. האח הגדול שלי, שהיה אחראי עלי התנגד. והסיבה העיקרית היא שהתחתנתי בגיל 16.5. אני שומרת עד היום על קשר עם חברות מהילדות. יש לי חברה שאני בקשר איתה מהגן. היו לי שתי חברות טובות שלשתיהן קוראים רינה. הן עדיין גרות בירושלים ואנחנו בקשר טוב ונפגשות בעיקר בשמחות.

בגיל 15 הכרתי את סבא משה וכאשר הייתי בת 16 והוא בן 24 התחתנו. הפעם הראשונה שיצאתי עם סבא הייתה לבית קפה לאכול חביתה וסלט, ליד מלון המלכים בירושלים. בית קפה שנקרא: "אורלי". שנינו היינו מאד ביישנים. כשרצינו ללכת הביתה בסוף הערב, סבא לבש את המעיל והפיל את כוסות הקפה. היינו מאד נבוכים ומבוישים מהמקרה. מהר מאד הבנו שנועדו זה לזו.

סבא מיהר להציע לי נישואין בעקבות זה שידע שאני לבד ושאין לי הורים. הוא ידע שאני בוגרת ושאני יכולה להקים כבר משפחה. הוא שאל אם אני רוצה להתחתן והביא לי טבעת יהלומים. עשינו מסיבת אירוסין בירושלים, שנועדה להפגיש בין המשפחות. התחתנו בירושלים, ילדתי בת אחת, חני, בירושלים ואז עברנו לחולון. את 2 הילדים הבאים, שמוליק וורד, ילדתי ביפו.

יש לנו 9 נכדים: איתמר, עלמה, רוני, תמרה, נועה, יואב, אבישג, נחשון ואיתם.

הייתי רוצה להגשים כמה דברים: להגיע לאולפני רדיו, לעשות סיור ולהכיר את שדרני הרדיו ואת העבודה שלהם. דבר שני, שתהיה לי דירה סטנדרטית עם מטבח משודרג.

הזוית האישית

סבתא אביגיל: הייתי מאד רוצה לפגוש שוב את אמא שלי. כי היא מאד חסרה לי בכל רגע בחיי.