מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

בזכות הפרה

תמונה מאירוע משפחתי
אני בבת מצווה שלי
קורות חיי

סיפורה של סבתא בתיה ריינמן "בזכות הפרה". סבתא בתיה משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתה ליוי לש.

"שמי בתיה. אני נקראת על שם סבתי מצד אמי (לאה גולדה רעהר) שנקראה בשה. (נספתה בשואה. אין מידע מדויק. יש השערה שכל תושבי העיר ברודי בגליציה המזרחית, בעיקר בני הרחוב שהיו מאותה משפחה נתלו ברחובות העיר.)

נולדתי בבית חולים בלינסון בפתח תקוה ראש חודש אדר תש"ו .1.2.46. אמי הייתה בהריון מתקדם, והפרה רצה מסביב לממטרה, המים כנראה שיגעו את הפרה. הצירים החלו. אבי באותה עת היה מחוץ לישוב. אמי רצה לכביש הראשי מרחק כשני קילומטר, עצרה אוטובוס ושכנעה את הנהג לסוע עד בית חולים בלינסון בפתח תקווה, וכך נולדתי ביום ששי בכניסת השבת.

באותה עת גרנו בחיבת ציון הצמודה לכפר הרוא"ה. הורי עברו לשם כיוון שאבי קדח בהתיישבות שלהם בגליל העליון נחלים. הרופא אמר שהוא חייב לעזוב את עמק החולה.

גרנו בחיבת ציון על יד חברים טובים של ההורים, משפחת שיקלר ומשפחת הר זוהר.

בילדותי

תמונה 1

בגיל שנתיים עברנו לנתניה, לשכונת בן ציון. ואחר כך לשכון הפועל המזרחי. אני נולדתי אחרי שני בנים גדעון (ט' טבת תרצ"ח) ויגאל (י"ב אייר תש"א). הורי תמיד אמרו שהולדתי הביאה אור למשפחה, בת אחרי בנים. מצב הכלכלי השתפר מאד. אבא שלי עבד בבניין ובנה לנו בית גדול ויפה. היה לנו מטבח גדול ומרווח. שולחן אוכל ענק (הורי ספרו שעלותו הייתה כמעט משכורת של חודש שלם).

בילדותי בגיל ארבע

תמונה 2

היה לנו סלון מרוהט ריהוט כחול יפה. אנחנו הילדים לא נכנסנו לשם. היה רק לאורחים, אמי אהבה לארח והייתה מכינה מטעמים. היה חדר ילדים מאד גדול, כולנו בחדר אחד. אך רוב היום היינו בחוץ. היתה חצר גדולה עם גינה מטופחת. מהחזית היה דשא גדול מוקף וורדים, דליות ועוד. (אמי היתה מכינה ריבת וורדים). מאחורי הבית היה בגן עצי פרי למיניהם. לימון, תפוזים, אשכוליות, גויאבות, תפוחים, אגסים, שסק, בננות, אנונה ועוד. היה לול תרנגולות. היה מבנה עמודים עם כיור בנוי מבטון. חדר כביסה. מרים הכובסת היתה באה פעמים בשבוע לכבס. הייתה תימניה מקסימה.

אבי בנה מדרגות לגג שם היה מחסנון שבו היו כל מיני אביזרי בנין מסמרים וכדומה. אני תמיד אמרתי שהורי יזדקנו. הם יהיו נמוכים ויגורו שם. הבר מצווה של אחי יגאל היתה על הגג. אמי הכינה את כל האוכל בעצמה. היא היתה בשלנית. אני זוכרת במיוחד את הקנישים הקישקע הקרפקלך עוגות שמרים עוגת גבינה עוגת אגוזים של אבא שטרודל והמיוחד ביותר הפויגל מילך שהיום זה המילקי. היא היתה מכינה בעצמה בעיקר בתשעת הימים. הכל היה בתקופת הצנע.

ואנחנו לא הרגשנו מחסור. אני זוכרת שקנינו בתלושים חצי חבילת חמאה או ביצים בהקצבה. זוכרת שבפסח קיבלנו חבילה מאמריקה עם קוביות סוכר והיינו טוחנים אותם. לא זוכרת קושי או עוני. את הבגדים של שבת אמא היתה תופרת. היו גם בזארים של "אמונה". אמא היתה בה חלק וגם היתה קונה לנו. נעלים קנו רק לפסח. וכשהיו קטנות קטמו את  השפיץ.

גדלתי בשכונה דתית כולם שחקו בחוץ: תופסת, מחבואים, חמש אבנים, מחניים. כשהיינו קטנים שחקנו במכולת, שמנו אבנים במים זה היה הזיתים. טחנו לבנים עשינו קמח. אמא עשתה לי משקל שתי צלחות. מקרטון עם חוט, היינו מרימים מאזנים. היו גם משחקי קופסה. קלפים של יוצרים משוררים, פרחי ארץ ישראל. ריכוז, כמו מונופול.

היה לנו כל מיני תחביבים אוסף של מפיות. היינו מגהצים ביד עטיפות מועדפות של שוקולד שקדים ושוקולד מחו"ל. היו גם "פרסים", היינו מחליפים בנינו. אמי לימדה אותי לרקום בגיל צעיר. הייתי עושה עבודות יד למיניהם. בביתנו היה נהוג לקרא ספרות טובה. אבי היה מחובר לגדולי הספרות הרוסית והגרמנית כמו טולסטוי, דוסטויבסקי ,מאן, גוגול ,קארל מאי ועוד. אבא היה משכנע אותנו ואנחנו התחברנו. כמובן שגם נשים קטנות או האדמה הטובה של פרל בק, ג'ין אייר, אן שרלי, אן מאבונלי ועוד.

בגיל תשע עזבנו את השכון עברנו לגור בעיר. עברתי מביה"ס "יבנה" לבית הספר תחכמוני. עדיין נשארתי בקשר עם החברים והקשר התחזק בזכות בני עקיבא. עד היום אנחנו שבט "אורים" נתניה נפגשים כמה פעמים בשנה.

בני עקיבא, צוות המדריכים

תמונה 3

משפחתי

שני אחים גדולים גדעון ויגאל. אחותי שרה נולדה כשהייתי בת 8 י"ד אדר תשי"ד 17.2.54

אמי לאה גולדה לבית רעהר קנטור היתה עקרת בית. גידלה אותנו וכל הזמן התגעגעה למשפחתה שאיננה. הרגישה מאד אשמה שלא הצליחה להעלותם ארצה. ניסתה בכל כוחה עוד בשנת 1935 בערך עבדה בכל מיני עבודות כמו נקיון אצל הרב אונטרמן שהיה הרב הראשי. הייתה מתארת את הריהוט בביתו שהיה גדול ונאלצה לנגב את האבק. רוב הכסף שהרוויחה שלחה להוריה והם לא הצליחו לחסוך כדי לעלות. היו מאד עניים. רק הספיק להם למחיה.

אבי מרדכי ליפא הוט קרא לעצמו בשם אמו קריטנשטיין. כי ידע שאחיו נהרג כחייל לשאר אחיו היו בשם הוט. הם ברחו לאמריקה בשנות ה-20.

בבית הספר – ההכתבה ששמרתי

תמונה 4

בבית הספר "תחכמוני" למדנו הכל תורה נביא משנה מולדת טבע חקלאות תזונה גיאוגרפיה חשבון אנגלית שירה נגינה. היו לי מורים נהדרים. מערכת יחסים מצוינות.

תעודת חברות ארגון בני עקיבא

תמונה 5

תעודת חברות ארגון בני עקיבא

תמונה 6

 פנקס החבר ששמרתי

תמונה 7

שנים שמרנו על קשר. המורה מרגלית לתזונה לימדה אותנו גם לבשל. יש לי עד היום את המחברת. המורה לגיאוגרפיה אסתר אריאלי לימדה על המזרח הרחוק. ואני הייתי מוקסמת וקראתי מעבר לספר של בית הספר ותמיד חלמתי שאסע להודו נפל יפן ואכן מהמשכורות הראשונות שלי בשנות השבעים נסעתי ונהנתי מאד.

המורה לטבע מאיר לוי הדריך אותנו איך ליבש פרחים (אז לא היו פרחים מוגנים) ושלחנו לכיתה בפילדלפיה. עד היום אני בקשר עם חיה ציקנסקי היום היא כבר בארץ. גם המחנכת היתה מקסימה פנינה רזניק היא אפילו היתה בחתונה שלי ואמרה למאיר אישי שתמיד יקרא לי רעיתי ואני אקרא לו אישי ואף פעם לא בעלי. מורה לחלילית היה עיוור, מורה מצוין בזכותו אני יודעת לנגן. המורה עמיר.

בבית הספר היתה תלבושת אחידה חצאית כחולה וחולצה תכלת וכך גם בבני עקיבא. זה היה מאד נוח. בבית הספר היה חדר אוכל. היה מאד כיף היינו מכינים לבד את האוכל כמובן עם מבוגר אחראי. המורה מרגלית למדה אותנו לבשל.

"היינו מכינים לבד את האוכל"

תמונה 8
תמונה 9

תמונה 10
אחר הצהרים היינו הולכים לסניף מבלים יחד. יוצאים לטיולים קרובים ורחוקים. מחנות של יומיים למחנות קיץ. מחנה סיירים. אני הייתי מאד גאה להדריך בתנועה שעוד אמי הייתה בה חברה.

נעורים

למדתי בבית ספר "בר אילן" נתניה. מגמה הומנית. חיי החברה היו מאד דומיננטים. באנו לבית הספר רק בשביל החברה.היינו חברים כמעט מהולדתנו. היו כמה תלמידים חדשים. לוקחים את האופניים לנוסעים לנחל אלכסנדר ועוד. בחופשות נוסעים בעקיפין לצפון ועולים את התבור. פעם אחרת לכנרת ועוד.

בחופשות הקיץ של כיתה י"א הצטרפתי עם חברים למחנה קיץ של בני עקיבא באירופה. המחנה היה באנגליה באיזור האגמים. חוויה בלתי נשכחת. ורכשתי חברות שכתבתי איתן שנים.(למרות האנגלית התולעת שלי ובעברית שלהם). בתקופה זו היה של שליחת גלויות לכמה נערים ונערות בכל העולם. רכשתי שוב חברים נוספים ממקומות מוזרים.

אחרי התיכון למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים. ספרות עברית לפילוסופיה יהודית. שלוש שנים מאתגרות ומענינות במיוחד. גם פה רכשתי חברים עד היום אני בקשר טוב עם יעל דגני ממעלה החמישה ואגינה בשארי מכוכב יעקב. למדתי אצל גדולי הדור. פרופסור אלי שבייד. פרופסור פינס. פרופסור גרשום שלום. ד"ר גרשון שקד. פרופסור דן ועוד רשימה ארוכה. למדתי מהם בעל מהות היהדות. יש ציטטה שכולם השתמשו בה "לית אתר פנוי מניה". במילים אחרות מלוא כל הארץ כבודו. כבודו מלא עולם.

כמובן שלא רק התפלספנו גם בילינו. אהבנו להקות צבאיות להקת הנחל" להקת חיל הים. חברתי הטובה יהודית קנל היתה מפקדת הלהקה ובלי כל ספק עד היום אני מאד אוהבת את יהורם גאון, אריק איינשטיין. היינו הולכים להצגות, סרטים, הרצאות וטיולים באיזור ירושלים.

בתקופת הלימודים עבדתי במוסד לילדים עם קשיים. בשנת 1967 התחלתי לעבוד בבית ספר מקיף ב' בבאר שבע. אני זוכרת שידעתי לראיון לעבודה כל הדרך היו טנקים.את המלחמה עברתי עם משפחתי בנתניה. היינו מעט במקלטים בנתניה נכנס מטוס ירדני רק הרג אשה אחת שיצאה למרפסת ולא נשארה במקלט. לפני המלחמה בהמתנה אמרתי להורי לבוא לירושלים יותר בטוח. כמובן שהתבדתי.

בבאר שבע עבדתי ארבע שנים. תקופה נהדרת היתה קבוצת מורות ומורים מקסימים. עד היום אני בקשר. חגגנו ביחד כל הזמן בילינו טיילנו. היה ממש כיף. אני הייתי רכזת שכבה אחראית על כמאתיים תלמידים. בניהם הכיתה שאני חינכתי הייתי כמו אמא שלהם. תמכתי בהם ובהוריהם. גם איתם חלקם אני בקשר עד היום במיוחד עם שושנה מורנו, שאפילו קראה לבתה הבכורה ענבל כשם בתי. רוב הכיתה וכל צוות המורים הגיע לחתונתי במשאית מבאר שבע לנתניה. ערכתי עלון תלמידים ושתיים מבנות שהיו במערכת העיתון הן חברותי גם היום: מיכל הלוי וטובה בן אליהו.

שנת תשל"ב נשאתי למאיר אישי, אבי וסבו עשו את השידוך. בתקופה זו  הקשר בין בנים לבנות החיזורים. היו כמו היום. בדור שלי עשינו מה שרצינו ההורים די סמכו עלינו. היה מקרה שבצעדת הנגב לקחתי חלק שפגשתי שם חייל אמריקאי ששרת בוייטנאם. נוצר בינינו קשר מכתבים. יום אחד הופיע בביתי. אבי כעס מאד וביקש ממני לסלקו. הוא היה גוי. אבי לא הבין שאין בנינו קשר רומנטי. סתם סקרנות להכיר אחד את השני משני קצווי תבל. (כמובן שזה היה הרבה לפני נישואי).

מאיר אישי ואני הקמנו משפחה בשנת תשל" בשנת 1972 בחשוון. נולדו לנו שישה ילדים: ענבל נשואה לגדי לש ולהם שישה ילדים. צחי נשוי לאסנת (לבית ליפשיץ) ולהם ארבעה ילדים. יובל נשוי לברקת (לבית איקוביץ) ולהם ארבעה ילדים. נאוה (גרושה) שתי בנות. אלדד נשוי לדנה (מירוויס) שלושה ילדים. שלהבת נשואה לאילו אדלר להם שלוש בנות.

יש לי סיפור פיקנטי.

כשהייתי ילדה הייתי סקרנית ואהבתי להסתכל בקופסה הירוקה של אמי. יום אחד מצאתי תעודת גירושין של אמי מיעקב גבל שהיה שכן שלנו בן עיר של אמי מברודי בפולין. היינו ביחסים קרובים. אני הייתי בלונדינית ואחי כולם חומים ממש, אבי היה כמו תימני. הייתי בטוחה שאני הבת של גבל גם הוא בלונדיני. יום אחד שאלתי את אמי, מה פשר הדבר, היא צחקה ואמרה זה סופה של חיטוטייך. הסבירה לי שעלתה ארצה בסרטיפיקאט עם יעקב גבל. כלומר לא יכלה לעלות לארץ אלא אם תנשא וזה מה שעשו, נישואים פיקטיביים. אך הרבנות דרשה ממנה להתגרש כאשר רצתה להנשא. כמובן יש לנו את המסמך".

המשפחה שלנו

תמונה 11

תמונה משפחתית

תמונה 12

הזוית האישית

סבתא בתיה ריינמן: לי היה כיף לספר. ליוי אומרת שלה היה מעניין לשמוע. אני מאחלת לליוי שתמשיך להתמיד בכל המשימות שהציבה לעצמה, שתמשיך להיות בשמחה תמיד ולחייך תמיד.

ליוי: אני מאחלת לסבתא שתמשיכי להיות כמו שאת, תמשיכי תמיד לעזור לאחרים ושיהיה לך הרבה הרבה נחת מכולם.

מילון

פוגילמילך
חלב ציפורים, בימינו מילקי,

סארטיפיקאט
רשיון לעלות לארץ

ציטוטים

”יגעת ומצאת תאמין, כדאי להתאמץ, בסוף מצליחים.“

הקשר הרב דורי