מאגר סיפורי מורשת

עליה לארץ ממרוקו

נולדתי בשנת 1952 "במקנס" שבמרוקו אני זוכרת "שמקנס" הייתה קהילה מפוארת ומלכותית והיו בה גני ילדים בתי ספר וכן תלמוד תורה וחיי קהילה תוססים.

אני למדתי בבית ספר אני למדתי בבית ספר "אליאנס" זהו בית ספר יסודי אשר למדנו בשעות הבוקר צרפתית ובצהריים למדנו שעתיים עברית ושעה ערבית. הלימודים היו מתחילים יום יום בשעה שמונה בבוקר ומסתיימים בשעה חמש אחרי צהריים, ולאחר מכן הבנים היו הולכים ללמוד תורה בתלמוד תורה, עד שעה שבע בערב. סדר היום  הזה היה מתנהל כל השבוע.

לאבי היו קוראים מימון והוא היה קצב והייתה לו חנות בשוק משלו. היהודים היו קונים ממנו בשר כשר. אמי רחל הייתה עקרת בית וטיפלה בשמונת אחיי ואחיותיי. אני הבכורה מכל הילדים בבית. כמובן שהייתה לנו עוזרת בית, אשר הייתה מגיעה אלינו הביתה כל יום ראשון וביקשה תמיד לארוחת צהריים את החמין של שבת.

כל שבוע היו עוברים בביתנו נציגי הסוכנות ושואלים אם אנחנו רוצים לעלות לארץ ישראל, קראנו להם בשם: הציונים. בבית ספרי שבמרוקו לימדו אותנו שירים בעברית וכל הזדמנות אפשרית היינו שרים שירים בעברית.

העלייה לישראל

בחודש יוני 1963 החלו ההכנות לעלייה לארץ. כמובן שארזנו את מה שיכולנו ולשכנים המוסלמים סיפרנו שאנו עוברים לצרפת ואת הבית והחנות השארנו נעולים. אספו אותנו באמצע הלילה בשקט לתוך טנדר סגור שהביא אותנו עד לנמל בקזבלנקה. מהנמל פלגנו באנייה למרסיי, למחנה עולים "ארנס".

לאחר הפלגה של שבועיים הגענו לנמל חיפה. בנמל קיבלו אותנו בשירים וכיבודים. הדודים שלנו מצד אמי חיכו לנו הם עשו עלייה לפנינו וכבר גרו בארץ. שליחי הסוכנות הביאו אותנו לקריית אתא.

הגעתי לישראל בגיל 11 למדתי בבית ספר "העצמאות".  היו לנו קשיי קליטה, נכון שידענו לקרוא לכתוב בעברית אבל לא יכולנו לדבר בעברית שוטפת, אז נאלצנו לדבר בשפת התנ"ך. לאט לאט רכשנו חברים ולמדנו לדבר ולהתנהג כישראלים לכל דבר.

סבתא שלי עם הורייה

הזוית האישית

שירה סבן: אני חוויתי חוייה מדהימה בכך שיצא לי להכיר את סיפור סבתי על העלייה לארץ.