מאגר סיפורי מורשת

דוד נולד בשנת 1950 בעיר קזבלנקה שבמרוקו, דוד היה הילד השביעי במשפחה מתוך תשעה אחים. דוד גר בקזבלנקה ולאחר מכן עבר לכפר "דמנט" שליד העיר "מרקש". במרוקו לא היו גנים ולכן הילדים היו נשארים עם האימהות והאחים בבית.

בגיל מסוים היו שולחים את הילדים במרוקו לגן דתי כמו "ישיבה" ושם הם למדו תורה. דוד למד 10 שנות לימוד בבתי ספר אליאנס ואורט.

כשדוד גר במרוקו לא היה להם משחקים הם היו ממציאים משחקים מדברים שהם מצאו או דברים שהיו להם כמו גולות, חמש אבנים, טלפון(שתי פחיות שמחוברות עם חוט) ועוד משחקים. באותה תקופה לא היה הרבה מכוניות, אבא של דוד הביא לראשונה משאית למרוקו הוא הביא את המשאית מצרפת כדי שיהיה לו יותר קל בעבודה. זאת הייתה המשאית הראשונה שהייתה בכל האזור שלהם במרוקו.

דוד היה קשור לאבא שלו, הוא מספר שהוא היה רודף אחרי אבא שלו ונוסע איתו לכפרים ערבים, בכפרים היו פרות, תרנגולות ועוד חיות שהערבים היו מגדלים.

דוד ואביו היו מביאים להם עוד בעלי חיים והערבים היו מביאים להם לבן, חמאה, חלב ועוד כל מיני דברים.

דוד ומשפחתו עלו ביחד ארצה. דוד היה בגיל 13 כאשר עלה עם משפחתו ארצה. דוד מספר שהאירוע הכי משמח מבחינתו היה העלייה לארץ ישראל. באותה תקופה היו אוסרים על יהודי מרוקו לצאת ממרוקו. חלומם של יהודי מרוקו הייתה לעלות לארץ ישראל. במרוקו הייתה התארגנות  לעלייה לארץ ישראל.

כל מי שרצה לעלות לארץ ישראל היו לוקחים אותו ואת משפחתו באוטובוסים במחבוא, לעיר "טנג'יר" שבמרוקו ומשם הם עלו על סירה לצרפת.

בצרפת הם היו במחנה פליטים עד שיארגנו את כל הדברים שצריכים בשביל לעלות ארצה. כשסיימו להתארגן הם עלו לסירה מצרפת עד לישראל. לאחר העלייה דוד היה בן 14. דוד היה צריך לעזור בפרנסת משפחתו ולכן כשהוא נרשם בלשכת הנוער הוא הוסיף לשנת הלידה שלו שנתיים. הוא הצהיר כי נולד ב 1948 בכדי שיאשרו לו לעבוד. דוד עבד בלשכת הנוער ולאחר מכן הוא התגייס לצה"ל ושירת בחיל השריון.

דוד שירת בחיל השריון כחייל סדיר שירות חובה מלא בתפקיד נהג משאית.

כשדוד השתחרר מצה"ל הוא עבד לפרנסתו כנהג משאית. דוד הכיר את אשתו בעזרת זוג חברים משותף שהיו לו ולסילביה. דוד הגיע לאסוף את החברה של החבר שלו, החברה של החבר שלו הביאה איתה את סילביה. דוד הסיע אותם ובמהלך הנסיעה הם התחילו לשוחח. לאחר אותה נסיעה דוד וסילביה נשארו בקשר, וכך הם הפכו להיות זוג חברים.

סבא דוד שירת בצה"ל  כחייל סדיר. בתקופת שירותו הסדיר בצה"ל הייתה מלחמת "ששת הימים". דוד היה שותף למלחמת ששת הימים, את המלחמה הזאת הוא סיים ללא פגע. כשהיה דוד בן 23 הוא נקרא למילואים בעקבות פריצת "מלחמת יום הכיפורים". דוד נקרא להביא תחמושת ורובים לחיילים בשטח. הוא נהג בשיירה והיה הנהג המוביל של השיירה, במהלך הנסיעה פגז האויב פגע במשאית שבה הוא נהג, דוד עף מהמשאית וחבריו שהיו עמו במשאית נהרגו מהפצצה. דוד נפצע קשה מאוד מהפצצה ושלל הרסיסים פגעו בגופו, הוא חולץ משטח האש כשהיה מחוסר הכרה. דוד נלקח לבית החולים תל השומר במצב קשה מאוד, והוכנס לניתוח דחוף!. במהלך הניתוח היה צריך להוריד חלק מעצם הירך בגלל פגיעת הרסיסים. חלק מהרסיסים הוצאו מחלקי גופו וחלק מהרסיסים לא ניתן היה להסיר ולכן הושארו בגופו של דוד. לאחר מספר ימים שבהם היה מורדם, דוד שב להכרה.

דוד היה מגובס בכל גופו ולא זז מהמיטה כחודשיים שלמים בגלל הגבס. לאחר הורדת הגבס דוד עבר תהליך שיקום מאוד ארוך.

משפחתו וחברתו סילביה טיפלו בו במסירות רבה. סילביה חברתו, ובני משפחתו היו נוסעים כל יום מבאר-שבע לתל השומר עד שהחלים, הם היו עושים תורנות להישאר עמו בלילות.  דוד מספר שאשתו סילביה טיפלה בו במסירות רבה מאוד. לאחר כשנה מפציעתו הם התחילו לתכנן את החתונה.

עקב כך שעצם הירך של דוד קוצרה בניתוח, היא קיצרה את אורך רגלו. דוד התהלך במשך שנים כצולע בגלל הבדלי הגובה ברגליו.

בשנת 1988 דוד נאלץ לעבור שוב ניתוח בירך, בגלל השחיקה של עצם הירך שנגרמה כתוצאה מהבדלי הגובה ברגליו. בגופו של דוד הושתלה ירך מ"פלטינה".

הוא נאלץ לעבור שוב  תהליך שיקום ארוך. ההחלמה הייתה כ-12 חודשים.

דוד וסילביה נשואים עד היום, יש להם חמישה ילדים ו-11 נכדים.

הזוית האישית

הראל וסבא דוד תיעדו יחד את סיפורו של דוד כחייל שנפצע במהלך פעילותו במלחמה