מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הצלת החיים של סבא רדל דוד ז"ל מהשואה

סבתא מרים אבשלום נועם ואיתי
דוד רוכב על אופניים
הצלת החיים של סבא רדל דוד ז"ל מהשואה

סבתא מספרת לי על הצלת החיים של סבא רדל דוד ז"ל מהשואה

דוד רדל נולד בהונגריה בתאריך 17.12.1935. כשהייתה הפלישה של בנות הברית בתאריך 6.6.1944, הייתה שמחה בהונגריה על הניצחון אבל השמחה הייתה מוקדמת מידיי כי הגרמנים היו נוכחים בכל מקום. העם ההונגרי ברובו קיבל את הגרמנים בסבר פנים יפות.

דוד עם אביו וסבו בבית בכפר

תמונה 1

המושל החדש, שהיה ראש המפלגה הנאצית ההונגרית, הבטיח לעמו את חיסול היהודים.

סבא דוד על אופניים ילד מאושר

תמונה 2

גרוש היהודים מבודפשט ותושיית האם

לאחר המהפכה של המושל וחייליו, בחצות הלילה, הוציאו את כל היהודים ממיטותיהם. כ-3000 יהודים נאלצו לצעוד באותו לילה לכיוון בית הכנסת הגדול. החזיקו אותם שם בתנאים לא ראויים, ללא אוכל וללא שמיכות. בלילה השלישי שחררו את הזקנים. את הצעירים, את האמהות והילדים סדרו בשורות כשמשני צדדיו שמרו חיילים פשיסטים עם צלב החץ. בסוף התור ובתחילתו מקמו שני טנקים ופרוז'קטורים.

דוד ואמו התחילו את הצעדה ועברו דרך רחובות חשוכים. אמו, ששמה אליזבט, פנתה אליו בלחש ואמרה שהיא יודעת שאין להם מה להפסיד, שהולכים לחסל אותם. בהזדמנות הראשונה עליהם לברוח. היא לחשה לדוד כתובת של חבר נוצרי שאם ייפרדו ייפגשו אצלו. למזלם עברה עגלה גדולה אם שני סוסים שנשאה בקבוקי סודה וחצתה את השורות של האנשים. אמו אחזה בידו ואמרה בשקט "שמע ישראל! " הם יצאו מהשורות ונתלו מתחת לעגלה ועברו לרחוב המקביל בחסות החשיכה. בשעות החושך אסור היה ליהודים להסתובב ברחובות. השניים נכנסו לכנסיה לפני שהכומר יסגור את הדלתות.

למחרת בבוקר הכומר פתח את הדלתות והעלים עין שראה אותם. הם הלכו יחד לחבר הנוצרי. הוא האכיל אותם והציע לאימא של דוד להכניס אותו לבית יתומים כי היא לא תוכל להציל אותו לבדה. עוד באותו יום אליזבט הכניסה את דוד למנזר כמרים צרפתיים. דוד שהה מספר ימים בתנאי פנימייה, אך היה עליו לעזוב את המנזר כי התגלתה יהדותו.

בבית היתומים של ראול ולנברג

לאחר עזיבת המנזר, הוכנס דוד לבית יתומים של ראול ולנברג שהיה ממוקם בשטח הגטו.

ראול ולנברג

תמונה 3

לדוד היה מאוד קשה לשהות בבית היתומים הוא בכה המון בלי אמא שלו שעזבה אותו.

האמא שלו שוטטה ברחובות בסכנת חיים מתמדת, ללא תעודות ובלי טלאי צהוב. היא נסעה ברכבת למקום בלתי ידוע, נכנסה לכפר קטן לכיוון בית הקברות וסרקה את הקברים הטריים. היא רשמה את השם של אחת מהבחורות שנפטרו בשם מרגיט. גילה של הנפטרת התאים לגיל שלה. היא הלכה למועצה להודיע שהתעודה שלה הלכה לאיבוד בהתקפה אווירית.

הודות לתעודה הזו אמי יכלה לנוע בביטחון ולהשיג אוכל. דוד קיבל שלוש פעמים ביום מנת חיטה מבושלת במים ללא מלח ובלי טעם. (דוד ביקש במרוצת החיים שלו שלבית לא תיכנס חיטה).

בחג המולד הופיע ראול ולנברג ונתן לכול ילד מעטפה ובתוכה שמונה חתיכות אגוזים וארבע קוביות שוקולד, וכל הילדים היו מאושרים מהמתנה.

בשהותו בבית היתומים, לא החליף דוד בגדים ולא התרחץ. הוא קיבל מחלת עור קשה. אמא שלו הוציאה אותו מבית היתומים והלכה איתו לבית בכפר שלהם ששם היה המפעל שלהם. אבא שלו ברח מפלוגות העבודה והלך לבית בכפר.

המסתור

אמו של דוד נתנה לאיכר סמכות להיות הבעלים של המפעל. הם היו הפועלים של המפעל. אמא של דוד בנתה קיר למסתור בתוך המפעל ושם הם הסתתרו.

הרוסים כיתרו את כול בודפשט. דוד ואמו הלכו להביא מזון והייתה התקפה אווירית. הם היו צריכים להיכנס למקלטים. הייתה באזור מפקדה של הגסטפו. האם קשרה לדוד מטפחת לראשו כדי להסתיר את אזניו הגדולות. והם נכנסו למפקדה. במפקדה לא בדקו את התעודות שלהם, היו מאוד נחמדים ונתנו לדוד פרוסת לחם.

דוד ואמו לא יכלו לחזור לכפר מכיוון שבבודפשט פוצצו את כל הגשרים. הם הסתתרו. דוד ואמו צפו בחיילים שירו על אנשים לשפת הדנובה (נהר) ונפלו כמו "ברווזים" לתוך הנהר. לפני עליית השחר הדנובה קפאה והם הצליחו לעבור ברגל מגדה לגדה על הקרח העדין. אמו של דוד הורתה לו לא להסתכל למטה שם היו המון גופות של אנשים מתחת לקרח וכך הם חזרו לכפר – הביתה.

התושיה של אמו של דוד היא שהצליחה להציל את דוד ואת עצמה מהתופת של השואה. דוד ואמו היחידים שניצלו מהשואה ממשפחה מורחבת בת שמונים איש.

תמונה 4

הזוית האישית

הנכד אבשלום: העבודה עם סבתא הייתה מהנה ומעניינת. הכרתי יותר לעומק את הסיפור של הצלת סבא דוד מהשואה. הסיור לבית התפוצות היה מהנה יותר מהמפגשים הרגילים, היה מהנה בעיקר בחלק של הבידור. היה מסך ועליו הקרינו סטנדאפ.

נועם: נהניתי מהמפגשים הקבוצתיים. הייתה אוירה נעימה בקבוצה ועבדנו בשיתוף פעולה.

סבתא מרים: זו פעם ראשונה שאני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, התרשמתי מאוד מקשר זה, הארגון היה למופת, השתתפות הסבתות והסבים היה ממצה. נהנתי להעביר את המסר לאבשלום על אף פי שהוא בחר את הסיפור של סבו דוד ז"ל.

השיתוף פעולה עם אבשלום ושני חבריו לכיתה היה מאוד מהנה וגם ההקשבה שלהם ושיתוף הפעולה. הקשר עם אבשלום הוא תמיד מיוחד אנחנו מדברים הרבה ביננו על כל מיני דברים שקוראים. הוא העריך את זה שיכולתי להשתתף בכל הפגישות.

מילון

פיירסייד
תנור חימום שבעזרתו חיממו את הבית

ראול ולנברג
ראול ולנברג (בשוודית: Raoul Wallenberg, להאזנה (מידע · עזרה); ‏4 באוגוסט 1912–1947[1]) היה איש עסקים שפעל כדיפלומט שוודי בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה, ותוך שימוש במעמדו הדיפלומטי הביא להצלתם מהשמדה בידי גרמניה הנאצית ועוזריה במהלך השואה, של עשרות אלפי יהודים הונגרים. בין היתר הנפיק וחילק אלפי דרכוני חסות שוודיים ליהודי בודפשט, הקים רשת של בתי מחסה בחסות הכתר השוודי כמקלט בטוח ליהודים, הפעיל לחצים שונים על בכירים נאצים והונגרים לעצירת משלוחי יהודים לאושוויץ, ואף התעמת עם אנשי אס אס ובלם בגופו גירוש של יהודים. ויקיפדיה

ציטוטים

” כסף רע תמיד נשאר וכסף טוב תמיד הולך לעיבוד “

הקשר הרב דורי