מאגר סיפורי מורשת

ילדות

נולדתי בשנת 1944 בקיבוץ העוגן (ליד גן חיים). בשנת 1947 כשהייתי בן 4, הקיבוץ הועבר לגבעה חולית שהייתה מוקפת בביצה מול מעברות ומשמר השרון (שם הוא נמצא כיום). אנחנו כילדים, באנו מגן חיים אל העוגן בהליכה שארכה כיום. כל הקבוצה של הילדים התגוררה בצריפונים הראשונים בלינה משותפת. ישנו, גרנו, אכלנו (תוסף המזון העיקרי שלנו היה שמן קיק), והתקיימנו שם. להורים לא היה זמן אלינו, הם עבדו כל היום.

הספורט היווה אצלי חלק חשוב כל חיי. כבר כשהייתי בן 4 – 5 ובאנו להתיישבות בקיבוץ העוגן (שהיה על גבעה חולית) למדתי לרוץ ריצות למרחקים קצרים על מנת שאוכל לעבור בין החולות הרותחים במהירות כדי להגיע ממקום למקום. בכיתה א' גרנו במבנה שכלל חדר לכל 4 ילדים, חדר אוכל קטן, שבו היה מעט אוכל מהמטבח, והרבה אוכל מזדמן (פטריית נרתיקון דביק שבישלנו עם ביצה על פתיליה). בנוסף היה במבנה גם שירותים, מקלחת, כיתה, והכל בבית אחד. כל היום היינו בטבע – בחוץ. זה נקשר אליי עד היום, כי גם כשאני עושה ספורט אני מעדיף לעשות אותו בחוץ מאשר בחדר כושר, החמצן נקי והסביבה טבעית.

חינוך משותף בקיבוץבכיתה ד' הביאו לנו מורה שידע את החומר אבל לא ידע ללמד. הוא מאוד רצה ללמד אותנו וההורים לחצו עליו אבל אנחנו נורא לא רצינו ללמוד. הוא היה מתעצבן עלינו, ורצה לתפוס אותנו ומפניו למדנו כיצד לרוץ מהר. היינו הולכים לראות את ההורים בין השעה 17:00 עד 20:00, וזה בתנאי שהם לא היו בעבודה, ורק אז ראינו אותם.

בכיתה ז' התחלנו ללמוד ברמות חפר , ושם כבר היו בתים. היו באים ללמוד  ברמות חפר ממקומות רחוקים כי לא היו אז בתי ספר בכל מקום. היינו בתנועת הנוער של השומר הצעיר, והם היו לוקחים אותנו למסלולים מאוד גדולים וקשים כמו, מדבר יהודה, עין גדי, מצדה, עד אילת הגענו. למרות שהטיולים היו קשים ומסובכים אהבנו את הקושי והאתגר שבהם.

בגיל 12 זכיתי במקום השלישי בתחרות שחייה עם השחיינים המפורסמים בארץ, ובגיל 13 המאמן שפר לקח אותי לנבחרת האפרוחים (הילדים) של ישראל בכדורגל. בכתה י"א וי"ב נחשפתי לענף הכדורעף שהתפתח בקיבוץ, ושיחקתי בנבחרת העוגן במשך 13 שנים. נבחרת זו נחשבה אז לנבחרת ברמה גבוהה בארץ.

בצבא

בצבא ריצות קצרות כבר לא היו יעילות, אז ניצלתי את היתרון שלי בריצות קצרות והפכתי אותו ליתרון בריצות ארוכות. הייתי בנבחרת צה"ל, שבה היה חודש בשנה כדורעף, ובנבחרת חטיבה 7 בריצות קצרות קרב 5 וקרב 10 (תחרויות של 5 או 10 מקצועות שונים). המשותף לכל הספורט באותה תקופה היה כושר טוב וסיבולת במיוחד.

ספורט

אחרי הצבא בחרתי בלימודי הוראה של חינוך גופני. למדתי 3 שנים בוינגייט. תוך כדי הלמידה עסקתי בספורט תחרותי, והייתי גם בנבחרת אס"א (נבחרת הסטודנטים) שייצגה את ישראל בעולם. לאחר מכן, הייתי מורה לחינוך גופני ברמות חפר. תוך כדי ההוראה הייתי מאמן כדורעף ומאמן ריצות ארוכות. מאוד אהבתי שנערים התחברו לענפי הספורט, השתתפו איתי באליפויות ישראל, וזכו במקומות מכובדים.

פיתחתי שיטות אימון לספורט עממי ולספורט תחרותי שונות מהמקובל שהבסיס הוא בריאות ומצב גופני טוב. בשנת 71, בזמן שאימנתי את קבוצת הבנים של רמות חפר, זכינו באליפות ישראל בכדורעף. שנה לאחר מכן, נסענו עם הבנים לאליפות אירופה ולקחנו שם מקום ראשון, הגביע האירופאי הראשון של ישראל. בקיץ 73, הייתי ממארגני אליפות אירופה בכדורעף בארץ עקב הזכייה באליפות אירופה שנה קודם לכן. בשנת 1975 שוב נסענו לאליפות אירופה בכדורעף, וחודשיים לאחר מכן נסעתי עם הבנים לאליפות אירופה לבתי ספר תיכוניים בריצות שדה.

אחרי 16 שנה של הוראה הפסקתי לעסוק בחינוך גופני ועברתי לאימון טריאתלון. הגעתי עם החניכים שלי לרמה גבוהה וטובה מאוד בארץ ובעולם, היו לי שני אלופי אירופה ואלוף עולם אחד. האמנתי שככל שהספורטאי יהיה בריא יותר ועם מעט פגיעות גופניות, הוא יגיע לתוצאות טובות יותר. בגיל 70 הפסקתי, ועברתי לאימון אישי לצורכי בריאות בלבד.

כל התקופה בה עסקתי בספורט הייתה תקופה יפה ומעניינת.

הזוית האישית

יוסי – "היה מעניין לפגוש נערים צעירים ממני ב-60 שנה, ואת המבט וההסתכלות שלהם על החיים של דורנו."

אורי ואמיר – "היה מסקרן לשמוע את סיפור חייו של יוסי, והיה מהנה ומפרה לפגוש בן אדם עם סיפור חיים מרתק כל כך, שנותן תוקף לאופטימיות במקצוע בו אנו נעבוד ונעסוק בעתיד."