מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

החיים בצל המושבה

אני וסבתא
בצעירותי
המרק של אמא

כל חיי אני מתגוררת בראשון לציון.

נולדתי עוד כשראשון לציון הייתה מושבה קטנה, כולם הכירו במושבה את כולם. למדתי בבית הספר "חביב" ובהפסקות היינו משחקים קלאס, חבל, כדור, חמש אבנים… כשהיינו בשיעורי התעמלות היינו צריכים להביא את נעלי ההתעמלות בשקית בד ובשיעור החלפנו אותן. השיעור שהכי אהבתי הוא תנ"ך והשיעור שלא כל כך אהבתי הוא ציור.

 

גרתי ברחוב ביל"ו, היה לנו בית פרטי ובו היה עץ תותים. אני ואחיי אהבנו לבנות בית עץ. הייתה לי רפת של פרות, לול תרנגולות, גינת ירקות, ברווזים, כלב, חתולות…

היינו שבעה ילדים ולי היו שישה אחים: 3 אחיות ו- 3 אחים. אחי הגדול שלמה נפטר בשנת 2004. אחותי מזל נפטרה בשנת 2015. לאחיותיי קוראים: דרורה ,ציונה ורותי, ולאחיי קוראים: ישראל ומשה. לאבי קראו זכריה ולאמי יונה. אמא שלי הייתה טבחית מצויינת, המאכל שהכי אהבתי הוא מרק תימני עם חילבה ופיתות. שתי סבותי נפטרו בתימן ולא זכיתי להכיר אותן.

התגייסתי בגיל 18 וחודשיים לצבא, בתאריך 8.12.1963. הייתי חובשת במרפאה הצבאית בתל אביב במחנה מטכ"ל, בחיל הרפואה. 20 חודשים שירתתי בצבא (אחרי שקיצרו לחיילות את השירות בארבעה חודשיים).

 

מילון

שקית בד
היתה משמשת לנשיאת חפצים (כמו נעלי ההתעמלות

ציטוטים

”הגישה שלך והכישרון שלך הם אלה שיקבעו כמה רחוק נגיע“

הקשר הרב דורי