מאגר סיפורי מורשת

 

הגעתי לארץ שמחה ומאושרת ואיך שירדתי מהמטוס ריססו את כל הנוסעים בחומר שנקרא די די טי חומר חיטוי נגד כינים. ממש התרגזתי. בפרס לא היו לי כינים. התעכבנו בשדה התעופה לעשות את כל הרישומים ומילאנו הרבה ניירת וכבר נהיה ערב ואני בודדה. נתנו לי חדר בשדה התעופה לישון בו בלילה. ב

 

בוקר החליטו לשלוח אותי לקיבוץ אלונים ששם היה גרעין של יהודים צעירים מפרס. קיבלתי פתק, במקום כרטיס אוטובוס ו-5 לירות. החזקתי ביד מזוודה גדולה, תיק יד ועוד כמה דברים. הידיים היו עמוסות דברים והכרטיס התקמט לי בדרך לאוטובוס. עליתי לאוטובוס, התיישבתי ובאמצע הדרך עלה מבקר וביקש כרטיס. הושטתי לו את הכרטיס המקומט והקרוע והמבקר אמר שהכרטיס לא טוב. הסברתי לו עם מעט המילים שידעתי בעברית מה קרה לכרטיס, אך שום דבר לא עזר. המבקר ביקש שאשלם שוב עבור כרטיס אוטובוס. בלית ברירה, שילמתי עבור הנסיעה מה-5 לירות שקיבלתי בשדה התעופה ונשאר לי מעט מאוד כסף. הנהג הוריד אותי בתחנה שהיה רשום על הכרטיס שממנה יצא אוטובוס לקיבוץ אלונים בצפון. כבר הייתה שעת צהריים, הייתי רעבה מאוד. במעט הכסף שנשאר לי קניתי סופגנייה וגזוז. המתנתי לבואו של הנהג שלקח אותי עם כל התיקים לקיבוץ אלונים שנמצא ליד טבעון.

 

בקיבוץ ביקשו ממני להחליף את שם שלי משוכאת טולו ואני בחרתי בשם אסתר. לקח לי הרבה זמן להתרגל לשם החדש.