מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתאריך 20.3.1947, בעיר ג'רזוניב שבפולין. בבית קראו לי SIDI שזה קיצור של SIDONIA . השם היה גרמני כי אבא שלי היה ממוצא אוסטרי.

עליתי מפולין בשנת 1957 באניה "ארצה". גרנו בבית שבע נפשות: חמישה ילדים ושני מבוגרים במעברה בגבעת אולגה שנקראה אגרובנק. בשלב מסוים העבירו אותי, בת 10, ואת אחי בן ה- 12 לקיבוץ אפיקים. זאת הייתה תקופה הצנע ואנשים קבלו תלושים למצרכים בסיסיים. הקיבוץ לקח את התלושים שלנו אליהם, לחג הפסח. אני נשלחתי לבקר בבית שבינתיים ההורים עברו אליו לקריית שמונה. כדי לשמח את ההורים צויידתי בעוף חי ותבנית ביצים. הגעתי באוטובוס עם העוף שקירקר כל הדרך לקרית שמונה. אחי אמור היה לחכות לי בתחנה, אבל לצערי אף אחד לא חיכה לי והתחלתי לבכות. עובר אורח ניגש אליי ושאל לכתובת ההורים. מסרתי לו והלכנו ברגל למשרד הפנים ומשם ברגל לביתי החדש. ההליכה נראתה לי נצח. כאשר הגעתי הסתבר שאחי עבד ואמי קיבלה את פניי בשמחה וגם למראה העוף – שסוף סוף יהיה אוכל בחג.

בקבוץ אפיקים היה חדר אוכל גדול ואהבנו לאכול עוף. אחת התקופות היפות שזכורות לי זה מהקיבוץ. קודם כל כי היה אוכל (דבר שבשנות הששים לא היה בשפע). ראינו הצגות בצמח, למדתי לנגן על חלילית וגם לשחות וגם עשינו הצגות. אני זוכרת, שהייתי וייזטה בהצגה של פורים. אחי הבכור ראובן שגדול ממני בשנתיים, שמר עלי בקבוץ כשאחד הילדים ניסה להטביע אותי בבריכה. ראובן הגיע בשחיה והטביע את הילד ומאז הוא בחופשה מהקבוץ.

בקבוץ היינו בחברת ילדים שנקראה מייתרים. היינו בגילאי 10-14, עולים מעורבים מפולין ומצרים. החברים הקרובים אלינו היו עליזה ודוד שהיו מאוד דומיםלנו חזותית למרות שהם עלו ממצרים. הייתי בקבוץ שנתיים ולאחר מכן נאלצתי לעזוב כי אמי חלתה והייתי צריכה לעזור בבית.

אמא לא עבדה ואבא ניגן בכינור בערבים (בפולין) והיה מהל חשבונות. בארץ, היה מנהל חשבונות ולימד מוזיקה. אחרי הבכור, ראובן, אני אחריו, שרה, יוסי-יעקב ורותי ז"ל שנפטרה מאירוע מוחי בגיל 52.

בשנת 2013 עשינו טיול שורשים והגענו לעיירה שבה נודלתי  DZIERZONIOW שם בקרנו גם בבית הספר לב למדנו. המנהלת הכינה לכולנו תעודות של בית הספר, אני סיימתי חצי כתה ג'.

הזוית האישית

שרה שמש מספרת את סיפור עלייתה לואונלה גלוזמן.