מאגר סיפורי מורשת

שמי בוקריס יהודית, נולדתי בשנת 1954 בטוניס בעיר ג'רבה לבית משפחת כהן. עליתי לארץ עם הורי. אני יודעת על עלייתנו מסיפוריהם של הורי.

כשחיינו בג'רבה, כל המשפחה הייתה ביחד, לא היינו נפרדים. כשבני זוג היו מתחתנים, הורי החתן היו נותנים לזוג חדר בביתם לחתן ולכלה. הסבא והסבתא היו מנהלים להם למעשה את החיים. את החגים חגגו בביתו ועם משפחתו של החתן ואף פעם לא עם משפחתה של הכלה.

כשהיגיע שעתה של האשה ההרה ללדת, היו מביאים את המיילדת לביתה, לחדרה ומילדים אותה. היו אז הרבה מקים של סיבוך שלא היו מצליחים והייתה אז תמונה של תינוקות ונשים בלידתן.

כך זה התחיל…

בשנת 1954 העלו אותי ואת משפחתי באנייה לישראל. מיקמו אותנו במעברה ליד טבריה. גרנו בצריפים, ללא ריצוף, בתנאים קשים ללא מים, חשמל ושירותים. את הבגדים כיבסנו בגיגיות עם קרש מיוחד לכביסה. החיים בכלל לא היו קלים. בהמשך העבירו אותנו לגור במושב. שם היינו צריכים לעבד אדמות, היינו משקים את האדמות בצינורות ברזל, מנקשים את העשבים בידיים ולאחר מכן קוטפים את הפירות – זו הייתה עבודה קשה מאוד.

גלגולו של חפץ  – שעון הקוקייה

החפץ עליו אני רוצה לספר הוא שעון הקוקייה. שעון זה יוצר בטוניס בשנת 1954. הוא עשוי מעץ עם מחוגים. השעון נמצא היום אצל סבתא נסריה. השעון עלה עם משפחתי ועשה עמנו עלייה לישראל, הוא שמור עדיין בביתה של סבתא. בשעון יש חלון קטן ובכל שעה עגולה יוצאת הציפור בקוקו להזכיר את השעה. שעון קוקיה זה היה מעיר את הבנים בבית בטוניס לקום בבוקר לתפילה בבית הכנסת.

אני תושבת שלומי משנת 1967 ופה בניתי את ביתי יחד עם משפחתי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי וסבתא גאה לאבישג בוקריס.

 בפעילות משותפת עם התלמידים בסיור בבית התפוצות

תרופות סבתא

תרופות סבתא הינן פתרון עתיק יומין וידוע של טיפול במחלות נפוצות. באמצעות מרכיבים שונים שניתן למצוא בבית או שזמינים לשימוש וניתן למצוא אותם בקלות. מרכיבים אלו יכולים להיות: תבלינים, פירות, ירקות, עשבי תיבול ועוד….

התרופה שבה בחרתי לשתף אתכם, היא תרופה לטיפול בדיכאון. התרופה כוללת: רונד, דבש ויש לבלוע בבוקר ובערב. מספרים על בחורה צעירה שהייתה בדיכאון והכינו לה את הרונד עם הדבש, היא שתתה זאת במשך 40 יום והתרופה עזרה לה מאוד. טיפ נוסף לאשה שילדה יש להכין חביתה עם כמון במשך שלושה ימים…. לבריאות

הזוית האישית

מנהלת בית הספר: אילה חדד למידה הדדית וחוויות משותפות תורמים להבנה הדדית ויוצרים מערכת שורשית וערכית בחברה. זו הייתה הזדמנות לאחד את כוחות המדיה והמחשה עם הזיכרונות. אחד מיעדי חמ"ד הינו "חמד וקהילה" ולכן תכנית זו השתלבה באופן טבעי כחלק מהפעילות הבית ספרית. תודה לכל הסבים והסבתות שהסכימו לקחת חלק בתכנית ולכל התלמידים המקסימים שהרוויחו זמן איכות עם סבא או סבתא.

תודה מיוחדת למורה שרית סיידה שהובילה את התכנית באופן מקצועי והשקיעה שעות רבות להצלחתה.

ספר תיעוד סיפורי המשתתפים  – תשע"ד 2014

מורה מובילת תכנית, שרית סיידה:  זכיתי להכיר סבים וסבתות מדהימים שפקדו את בית הספר מידי שבוע ללא קשר למזג האוויר, חמושים בסיפורים ובחפצים בעלי ערך היסטורי ומשפחתי. זכיתי להיות חלק מתצריף המיוחד שהרכבנו מפיסות מידע וסיפורים של החברה הישראלית בזעיר אנפין.