מאגר סיפורי מורשת

הורי סבי עלו ארצה בעליה השלישית, ב-1922, אביו משה דמבו ואמו זינה פיקסמן. הם עלו ארצה כפועלים חקלאיים ונפגשו בחווה ביבנאל. ב-1924 החל משה דמבו בלימודיו וסיים ב-1929 כמהנדס בניין בוגר המחזור השני של הטכניון. ב-1926 הורי סבי נישאו בחתונה צנועה בחצר הטכניון. נולדו להם 3 בנים: יוסף הבכור ב- 1929, סבא עמוס ב-1933 ויאיר ב-1936. סבי למד בבית הספר הריאלי שבחיפה, אחרי שעמד בבחינות הקבלה.

 

כשהיה בן 7, משפחתו עברה לרחובות, שם הוא למד בבית הספר העממי עד כיתה ח'. את הכיתות ט' ו-י' הוא למד בגימנסיה ברחובות. ב-1949 חזרה המשפחה לנווה שאנן בחיפה וסבי למד בכיתות י"א ו-י"ב בבית הספר הריאלי.

 

סבא עמוס מספר: "בתקופת ילדותי לא היו כל השכלולים הטכנולוגיים הקיימים היום.  לא היה רדיו, לא היה טלפון, לא הייתה טלוויזיה, לא היו מחשבים ולהורים לא היו מכוניות פרטיות. כילדים, בחוץ שיחקנו בעיקר בכדור, מחבואים או תופסת, בבתים שיחקנו בשח-מט או בריכוז (מונופול). הבילוי העיקרי היה קריאת ספרים, שאותם החלפנו בספריה לפחות פעמיים בשבוע. היינו מחוברים לכל מה שקורה בעולם ובארץ באמצעות העיתונים "דבר" ו"דבר לילדים".

 

סבי חגג בר-מצווה ב-1946 עם משפחתו ועם חבריו בדירתו ברחובות (דירת 3 חדרים). לקראת העלייה הראשונה לתורה, בבית הכנסת הגדול ברחובות, סבי למד לקרוא בתורה ולשיר את ההפטרה. סבא של סבי (מרדכי) קנה לו טלית ותפילין וסבתא של סבי (זהבה) רקמה לו תיק לתפילין. המתנה היוקרתית ביותר שסבי קיבל בבר המצווה, פרט לספרים, הייתה ערכת "חובב הרדיו הצעיר" – סדרת ניסויים שבסופה נבנה מקלט רדיו. בהשפעת הערכה הזו, והמהנדס כורש סמית מהספר "אי התעלומות", סבי החליט ללמוד אלקטרוניקה בטכניון.

 

סבא התנדב בגיל 14 לגדנ"ע  ועבר אימוני שדה, ביום ובלילה, וקרב פנים אל פנים. אחד המדריכים היה מוטה גור, שאחר כך היה הרמטכ"ל כשסבא קיבל את פרס ביטחון ישראל. בלילות סבא וחבריו היו מדביקים את כרוזי "החומה" של ההגנה שקראו תיגר כנגד השלטון הבריטי (הבריטים היו אוסרים את מדביקי הכרוזים באם הצליחו לתפסם) סבא עמוס מספר: "ב- 29 נובמבר 1947, כאשר הייתי בכיתה החמישית בגימנסיה, נפלה ההחלטה בעצרת האו"ם לחלק את ארץ ישראל לשתי מדינות: ערבית ויהודית.  מיד לאחר החלטת האו"ם פתחו הערבים בהתקפות על היישוב היהודי והתחילה מלחמת העצמאות. כנער גדנ"ע, שימשתי כקשר של ההגנה. הייתי בתורנויות בלילות במפקדת ההגנה בבית הפועלים ומכיוון שלא היו טלפונים, העברתי פקודות ומסרים לעמדות השונות, תוך דיווש באופניים. מיד עם הכרזת המדינה, ב-15 מאי, החלו המצרים להפציץ את רחובות והיו הרבה הרוגים. אני גויסתי לשמש כצופה על גג המשטרה (אז הבניין הכי גבוה ברחובות) וכמפעיל של סירנת האזעקה, כאשר ההנחיה הייתה שכל מטוס שרואים הוא מצרי וצריך מיד להפעיל את האזעקה. רק לאחר חודש, במחצית יוני, הגיעו מטוסים ישראליים ונפסקה התצפית מהגג. ירושלים הייתה במצור ולאחר פריצת "דרך בורמה" התנדבתי, יחד עם חברי, למלא שקי קמח להעברה בג'יפים בדרך בורמה לירושלים".

 

"בהפוגה השנייה היה ברחובות מצעד של חטיבת גבעתי (אחי  יוסף היה חייל בגבעתי). כל רחובות יצאה לראות את המצעד אני תפסתי עמדה על גגון מאחור וצפיתי במצעד, שבו הוצג לראשונה זחל"ם ישראלי (שנלקח שלל מהמצרים)".   סבא מספר על השנה הראשונה של המדינה כתוצאה מהמלחמה לא היו פועלים לקטיף התפוזים, אז היצוא העיקרי של המדינה. "יחד עם כל תלמידי הגימנסיה עבדתי כשבועיים בקטיף בפרדסי רחובות. את השכר שקיבלתי תרמתי, יחד עם שאר התלמידים, לקניית אמבולנס לצבא. במפקד האוכלוסין הראשון שימשתי כפוקד. ביקרתי בבתי התושבים, השלמתי שאלונים ומילאתי, בכתב יד, את פנקסי הזהות שחולקו לתושבים. בחופשת הקיץ יצאתי עם חברי מתנועת הנוער, "השומר הצעיר", למחנה עבודה של חודש לסייע לקיבוץ "שדה נחום" עבדתי בבריכות הדגים וכעגלון להובלות".

 

לאחר לימודי התיכון התקבל סבא לטכניון במסגרת "העתודה האקדמאית". בחופשים הוא עבר קורס קצינים. בין בוגרי המחלקה של סבא בקורס הקצינים יש פרופסורים, מהנדסים בכירים וגם חתן פרס נובל. צה"ל כיסה את שכר הלימוד של סבא במשך כל שנות הלימודים ואף העניק לו דמי כיס כל חודש ומסבא נדרש להצטיין. סבא סיים את הטכניון, כמהנדס, בהצטיינות!!

 

אחרי הטכניון סבא התגייס לחיל הים ושירת, במבצע קדש, כקצין במשחתת אח"י יפו. אחרי שירות במשחתת, סבא נשלח לבריטניה לשנתיים, לקלוט את הצוללות הראשונות של מדינת ישראל, "תנין" ו"רהב". סבא חזר ארצה מבריטניה בערב יום העצמאות 1959. הוא יצא בערב מנווה שאנן לחגיגות העצמאות בהדר הכרמל. בחזרה, בטרמפ לנווה-שאנן, הוא פגש את סבתא כרמלה וגילה שהם שכנים.

 

סבי וסבתי נישאו ב-1961. נולדו להם 3 ילדים: דודתי גילת ב-1963, אבי יואב ב-1966 ודודי אורי ב-1972. סבא פיתח מערכות לספינות הטילים של חיל הים. לאחר מלחמת יום כיפור, שבה הוכחו המערכות שהוא פיתח, הוענק לו פרס ביטחון ישראל.

 

ב-1975, לאחר השחרור מצה"ל, יצא סבי לדרום אפריקה למשך כ-3 שנים כנציג התעשייה האווירית. 

 

משוב הנכדה תומר: העבודה המשותפת עם סבא  עזרה לי להבין את תקופת קום המדינה. סבי הגיע מוכן לכל מפגש עם חומר חדש (מסמכים, תמונות ותעודות). סבי שלח לי את החומר כל שבוע כדי שנתמקד במצגת. סבי העשיר לי את הידע על תקופה זו. אני מודה לסבי על העזרה.

משוב הסבא עמוס: בעבודה המשותפת עם נכדתי שמחתי להעביר לה רקע, מכלי ראשון, על ילדותי ונערותי בתקופת המנדט והקמת המדינה. הפעילות בפרויקט תרמה הן לי כסבא והן לתומר כנכדה. נהניתי מהעבודה עם תומר ואני מודה לה על שיתוף הפעולה.