מאגר סיפורי מורשת

(המקור – מכתב של סבא דב לנכדו חגי ממאי 1980)

חגי קלר נולד בשנת 1969 והוא אביו של עידו קלר שנולד בשנת 2005 

עידו קלר -תלמיד כיתה ד' בבית הספר – לטבע סביבה וחברה בתל אביב-יפו. 

המכתב נערך על ידי אורה קלר (הייט) ילידת 1945, סבתו של עידו ובשיתופו.  

 

״לארגון ההגנה התקבלתי בשנת 1936 בטרם מלאו לי 16 שנה. וזכורה לי היטב אותה מוצאי שבת , בו הובאנו מספר נערים ונערות מהתנועה לחדר חצי חשוך בבניין הטכניון הישן בהדר הכרמל בחיפה, ובחשאיות רבה, ( כשמסביב לבניין עומדים חברים ושומרים שלא יפתיעו אותנו שוטרים אנגליים), התקיים טקס ההשבעה אפוף המסתורין, כאשר על השולחן הקטן במרכז החדר מונחים ספר תנ״ך ואקדח פרבלום. המפקד , אשר את פניו לא יכולנו לראות בברור כי החדר היה חשוך ורק על השולחן דלקו שני נרות , לצידו עמדו  שני שומרי ראש והוא קרא לכל אחד מאיתנו בשמו לגשת לשולחן ולהישבע שבועת אמונים לארגון "ההגנה".״ 

 

״זכורני כשקרא בשמי, קיבלתי ממש פיק ברכיים וכל גופי רעד מהתרגשות כששמתי את ידי על התנ״ך והאקדח וחזרתי ברטט מילה במילה על נוסח השבועה אותה קרא המפקד בקול גברי עמוק ובוטח. ולא אשכח את הלילה ההוא לאחר ההשבעה, ליל נדודים היה זה עבורי, ליבי גאה משמחה וגאווה , כי אני בן 16 בלבד ונמנה עם ארגון חשאי חשוב אשר מתפקידו להגן על הישוב היהודי בארץ ישראל ( ומספר היהודים בארץ היה בימים ההם רק שש מאות אלף נפש) , בפני מתפרעים וכנופיות ערביות.״ 

 

״והשנה היא שנת 1936. ובקיץ  פרצו המאורעות הידועות של תרצ״ו והמרד הערבי נגד השלטון של הבריטים בארץ ונגד הישוב היהודי והחל המאבק האמיץ של ארגון ההגנה להגן על הישוב היהודי בארץ , וגם תקיפת הכנופיות הערביות אשר התנכלו לישובים העבריים בכפר ובעיר.״ 

 

״מאחר והייתי רק בן 16, לא הוטלו עלי תפקידם קרביים וכמו בני גילי האחרים בארגון ההגנה שימשנו בתפקידי שליחים וקשרים בין המפקדות והעמדות של ההגנה בחיפה אשר הייתה אז עיר מעורבת ובה חיו יותר ערבים מאשר יהודים, וזכינו להערכה רבה במפקדת ההגנה בחיפה וסביבתה.״  

 

״כעבור זמן התחלנו לעבור קורסים חשאיים לשימוש בנשק. כידוע לך, ממשלת המנדט הבריטי אסרה על היהודים בארץ אחזקה ונשיאת נשק כל שהוא ומי שנתפס עם נשק בידו היה עומד למשפט צבאי והיה צפוי למאסר עולם. לכן האימונים בשימוש בנשק נעשו במקומות נידחים ובסודי סודות על מנת שלא להתגלות על ידי המשטרה האנגלית והצבא הבריטי.״ 

 

״בנוסף לשימוש בנשק , אשר כאמור , למדנו בחשאיות רבה,  עברנו בגלוי קורסים לאיתות וקפ״פ (ראשי התיבות של קרב פנים אל פנים). הקפ״פ הוא שיטת קרב עם מקלות חזקים והתגוננות מהם, בעיקר על החלק העליון של הגוף ( הראש, העורף והצוואר). בשיטה זו של הקפ״פ הצלחנו לא פעם לגבור ולגרש אספסוף ערבי ( השבאב) אשר התגרו בנו בתנועות הנוער בגבול השכונות הערביות של חיפה ולהטיל עליהם מורא ופחד מאיתנו". 

 

״גם איתות למדנו בגלוי ובלי להסתתר ובשלוש שיטות. איתות מורס בחשמל, איתות הליוגרף-כלומר על ידי מראה מול השמש , איתות סמופור שהוא איתות עם דגלים – כל תנועה של שני דגלים ( בכל יד דגל אחד ) מסמנת את אחת מאותיות האלף בית העברי. היינו מתאמנים על רכס הכרמל ומתחרים בשליטה במהירויות של שידור וקליטה. לא היו אמצעי קשר אחרים באותה תקופה בשנות השלושים  ולכן האיתות היה אמצעי הקשר היחידי בין אנשי ההגנה אשר עמדו בעמדות השמירה סביב הישובים היהודים.״ 

 

״אגב, גם הכנופיות הערביות השתמשו בזמנים ההם באיתות ה״מורס״ החשמלי והיינו רואים בלילות סימני איתות בין הכפרים שלהם. לנו היה ״קוד״ סודי באיתות שלנו והם לא יכלו לפענח את האיתותים ביננו.״ 

 

״בימי הסתיו של שנת 1937 , נשלחתי ע״י  ״הנוער העובד״ בחיפה לסמינר מדריכים בכפר סבא. הסמינר ארך שלושה חודשים ובו שמענו הרצאות ממנהיגי הישוב ומפקדי ההגנה של הימים ההם. כל יום הקדשנו מספר שעות לאימונים צבאיים, ספורט, מחנאות , תרגילי סדר ופעולות אחרות שקשורות ל"הגנה".״  

 

״בסמינר ההוא פגשתי את סבתא מלכה שנשלחה אף היא מקבוצת ״ההכשרה״ שלה בקיבוץ גבעת ברנר. היא נשלחה בכדי להכשיר אותה להדרכה בתנועה. סבתא הייתה אז בת שבע עשרה עם רגליים ארוכות ותמיד לבשה מכנסיים קצרצרים וחולצה כחולה. בגדים אחרים בכלל לא היו לה.״ 

 

״כל בוקר מדריך הספורט שלנו היה עובר מאוהל לאוהל עם המשרוקית המחרידה שלו ומוציא אותנו מהמיטות לריצת בוקר סביב המחנה –  בנים ובנות  – לבושים מכנסי חאקי קצרים גם בימי גשם וסערה. המדריך היה ״מוציא לנו את הנשמה״ בריצות מכשולים, טיפוס על חבלים, ריצה על קורות, קפיצות מעל גדרות, וזחילה מתחת לגדרות תיל״ 

 

״ערכנו גם טיולים ומסעות רבים ברחבי הארץ. אחרי סיום הקורס נשלחנו במקרה ביחד לאזור השרון וחיינו בקומונה של מדריכי "הנוער העובד והלומד״ במושב אביחיל על יד נתניה ואני התמניתי להיות ראש הקומונה.״  

 

״סבתא מלכה לא יכלה לתפוס איך מפרקים ומרכיבים מחדש את חלקי האקדח ובכל אימון התבלבלה והמדריכים התייאשו ממנה. לעומת זאת היא הייתה חזקה באיתות והצטיינה בשיטת המורס.״ 

 

״בקיץ 1939 ( בה פרצה מלחמת העולם השנייה) נרכשה חלקת שטח גדולה מאוד  ביערות  הכרמל. (בימים ההם לא היו התנחלויות ואת הקרקעות להתיישבות רכשו בכסף מלא מבעלי הקרקע). מאחר והשטח היה קרוב לישובים קטנים ערביים הוחלט לגדר את כל השטח ואני נשלחתי לשמור על העובדים בגידור.״

 

״מאחר ולא היו טלפונים בכל מקום ולבטח לא ביערות הכרמל ורציתי להיות בקשר עם סבתא, עשינו בינינו הסדר. כל ערב בשמונה וחצי סבתא עלתה על מגדל המים של קרית מוצקין , שם הוצבה. קרית מוצקין רק נוסדה ועל מגדל המים שלה נקבעה תחנת איתות של ״ההגנה״. אני עליתי על חמור ורכבתי עד פינה בכרמל שהשקיפה על מפרץ חיפה כולו. סבתא עמדה על מגדל המים בקריית מוצקין ואני והחמור על פסגת הכרמל חבויים בין השיחים ומנסים לפטפט ב״מורס״. כך שמרנו על קשר. לימים התחתנו בשנת 1940.״ 

 

״סיפורים רבים  בפי על התקופה היפה ההיא, אבל הפעם נסתפק בכך.״  

 

באהבה סבא דב דב הייט ז״ל ( 1920 – 1987)

סבא של חגי קלר ,  אבא של עידו.   

 

מושב אביחיל: "הוא מושב עובדים המשתייך לתנועת המושבים, ונמצא בתחום מועצה אזורית עמק חפר, צפונית לנתניה. שטחו של המושב הוא 4,000 דונם. המושב הוקם בשנת 1932 וב-1946‏ אוחד עם המושב הסמוך "עין העובד". מקורו של שם המושב הוא ממגילת אסתר, בה מצוין כי אסתר המלכה הייתה בת אביחיל. המשורר חיים נחמן ביאליק הוא שהמליץ למייסדי המושב על השם."

ההגנה: "ארגון ההגנה היה הארגון הצבאי הגדול והמרכזי של היישוב היהודי והתנועה הציונית בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, בין 1920 ל-1948, והיווה למעשה את התשתית להקמת צבא ההגנה לישראל עם הקמת המדינה. הארגון הוקם ב-1920 ופעל עד להקמת המדינה ובשלהי מאי 1948 הפך הארגון לצה"ל."