מאגר סיפורי מורשת

זיכרון הילדות החזק ביותר שלי היה טרום מלחמת השחרור.

 

לפני המלחמה אבי היה פעיל במחתרת האצ"ל. גרנו בבניין ששימש כבית ספר "הגבעה" ברמת גן והורי ככיסוי עבדו בבית הספר, כאשר בלילות אבי היה במחתרת ומדי פעם היה צריך לחפש מסתור מפני הבריטים. בבית תמיד היו אימוני נשק עם חבריו למחתרת.

כאשר הבריטים שלטו בארץ, בשעות הערב היה מוטל "עוצר", אין יוצא ואין בא. באחד הערבים, אימי שבה מהעבודה וחיילים בריטים שכונו "כלניות" (כיוון שהיו להם כומתות אדומות כמו של הצנחנים) עצרו אותה והציעו ללוותה הביתה; היא סירבה בנימוס מאחר שידעה שאבי וחבריו "שומרים" עלי ועל אחותי ככיסוי אבל מתאמנים בנשק וזו הייתה סכנה גדולה.

 

פרצה מלחמת השחרור. אני זוכרת את הכרזת המדינה שהתקיימה בתל אביב, ואת ההפצצות הכבדות של מטוסי האויב אשר חגו מעלינו. אחד הזיכרונות החזקים שלי כילדה בת 7 היו כאשר נפלו פצצות ונערה שחיפשה מסתור מתחת לעגלת סוסים נפגעה ונהרגה. בבית לא היה מקלט והמסתור היחידי היה במסדרון בין החדר לשירותים. מפחד אמא שלי שרה לנו שיר בפולנית וסיפרה לנו על משפחה שנכחדה בשואה.

 

קישור לחפצים וסיפורים העלו נילי ומיה ותיעדו בכלי התיעוד SMORE  כנסו לקישור: 

 

 

הורי היו חניכי תנועת בית"ר ועלו ארצה עם ספינת המעפילים "אף על פי כן". הספינה הפליגה והם נחתו בטנטורה ומשם הועברה כל הפלוגה שלהם לראש פינה. מאוחר יותר עברו לתל אביב. הורי נדרו נדר שאם תיוולד להם בת, הם יקראו לה נילי על שם קבוצת ניל"י שפעלה במחתרת, וכך היה כשנולדתי קראו לי בשם נילי.

כשבגרתי וביקרתי בבית אהרונסון אחזה בי התרגשות רבה כיוון שהמקום קשור במקור שמי. בזמנו רבקה האחות הצעירה של שרה גיבורת נילי הדריכה את המבקרים במקום.

נולדתי בבית חולים הדסה בתל אביב ששכן ברחוב בלפור (כבר לא קיים היום). יש לי שתי אחיות ואני הבכורה.

כשבגרתי הייתי מורה חיילת בעפולה ובקיבוץ מרחביה. לאחר מכן למדתי במדרשה למורים למלאכה ואחרי כך עשיתי הסבה להוראת הציור והייתי 20 שנה מורה לציור בבית ספר ששכן קרוב לביתי.

יש לי בן ושתי בנות ומהם שמונה נכדים. מאיה זו נכדתי הצעירה ביותר.

 

נילי פולק ומאיה בתכנית הקשר הרב דורי