מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תקופת הילדות – זכות הקיום

כיתה א.(אלי ימני עליון קיצוני)
כיתה ח (אלי שלישי משמאל)
מילד לנער

זכות הקיום
 
אליהו חגואל, יליד תל-אביב נולד בתאריך 27.12.1943
אבא: עובדיה חגואל, אמא: אלגרה חגואל ממשפחת אלמוזנינו, שניהם ילידי יוון שהכירו בארץ.
סבא: אליהו חגואל, יליד יוון, סלוניקי. היה בעל בית חרושת לגלידה (מצד אבא).
סבי מצד אמי: יהודה אלמוזנינו, עסק בתחום הפחם ביוון ובאירופה.
 
בשנת 1932 החליט אבי לעלות ארצה והצטרף למכביה הראשונה בתחום האתלטיקה. עם מזוודה קטנה ומעט מאוד כסף עלה ארצה ועבר קשיי הסתגלות ניכרים. באותה תקופה עבדו בכל עבודה אפשרית כגון בנייה, צבעות, עבודות סלילת כבישים, חקלאות, וכדו'. כעבור שנתיים, לאחר שמצבו התייצב מעט, החליט לחזור ליוון ולהביא את אימו ארצה.
לאבי היו 8 אחים. חמישה מהם עלו ארצה, ושלושה נשארו ביוון. שני אחים מצד אבי, כולל בני משפחתם וילדיהם, נשלחו למחנות הריכוז, ואחות נוספת שהייתה ביוון לא נודע גורלה עד היום (נחשבת לנעדרת). מצד אמי היו 6 אחים. ארבעה מהם עלו ארצה. אחד האחים שעלה במסגרת עליית הנוער מת ממחלת הטיפוס. שני אחים נוספים שלא עלו ארצה מצד אמי נשלחו גם הם עם ילדיהם ומשפחותיהם למחנות ההשמדה באושוויץ.
הורי התחתנו ב-1943 ועברו לגור ביפו ברחוב אילת, קרוב מאוד לבניין ה-c.id שהיה אז בניין ומוקד פעילות של הצבא הבריטי.
ביום הכרזת המדינה לקח אותי אבי לשדרות רוטשילד בתל אביב למוזיאון לשמוע את בן גוריון מכריז על הקמת המדינה. אבי נשא אותי על כתפיו ולאחר מכן כל העיר יצאה במחולות. קדמה לשמחה הודעת האומות המאוחדות שאישרה את הקמת הבית היהודי למדינת ישראל.לא אשכח שהוריי הזכירו לי את החוויה שכל עם ישראל היה מרותק למקלט הרדיו לשמוע את הבשורה המשמחת. אך השמחה הייתה קצרה מאוד, כעבור כמה ימים התחילו המאורעות ומלחמת העצמאות פרצה. גרנו אז ברחוב אילת ביפו בדירת 4 חדרים שבה גרו 4 משפחות עם שירותים ומטבח משותף לכולם, ועם רצון של כל משפחה לעזור אחד לשני. זכור לי  שהחלבן היה מחלק בבוקר חלב לכל משפחה .היה ברשותו כד גדול שממנו שפך את החלב וכד קטן לכל משפחה שבה קיבלה את הליטר שהוקצה לה. כל משפחה נאלצה להרתיח את החלב כי הוא לא היה מפוסטר.
באותה תקופת המלחמה, נאלצה המשפחה לברוח מיפו לתל אביב למשפחת עוזיאל ברחוב לונטין. מאחר והיו מאורעות ביפו הייתה בריחה מהירה של כל התושבים לכיוון תל אביב. כתוצאה מהבריחה המהירה לא הספיקו לקחת את כל החפצים, וכמובן לא את האופניים שהיו אז ברשותי. בכיתי מרה ואבי נאלץ באמצע הלילה לחזור ליפו ולהביא את אופניי. בדרכו ליפו נתפס על ידי הצבא הבריטי כחשוד השייך לאחת המחתרות נעצר, וכעבור כמה ימים שוחרר לביתו, מאחר ולא בוסס שום חשד.
בית הספר היסודי שבו למדתי היה בית ספר אליאנס שנקרא כי"ח כל ישראל חברים, והיה ממוקם בקרן הרחובות שלוש ורחוב יחיאל, שנקרא היום סוזן דלל. יש לזכור שאותה תקופה הייתה תקופת הצנע- חיו בצניעות וכל משפחה קיבלה תלושי מזון  וכך קיבלו את המזונות הבסיסיים.
בגיל 8 וחצי רשמו אותי הורי למכבי הצעיר בתל אביב (תנועת נוער), המקום היה בקינג ג'ורג' בתל אביב לא רחוק משוק בצלאל צמוד לקולנוע אוריאון. עסקנו בכל מיני פעילויות חברתיות וספוטיביות, השתתפתי בשתי מכביות בתחום התעמלות הקרקע. התלבושת במכבי צעיר הייתה חולצה ומכנסי חאקי, עניבה כחולה עם פסים לבנים וכובע צד כחול. כדי להגיע לפעילות במכבי הלכתי ברגל מיפו לתל אביב שעה הלוך ושעה חזור . בגיל שמונה וחצי זה היה מאוד לא נעים להגיע מתל אביב ליפו בשעות הערב המאוחרות .שני הורי עבדו ולכן נאלצתי לחזור הבייתה לבד דבר שהיה כמעט משימה בלתי אפשרית, אך היינו מחוסנים מספיק.
בגיל 10 עברה המשפחה לצפון תל אביב עם דוד נוסף ובן דוד לבית ברחוב שלומציון המלכה. סיימתי בית ספר יסודי (יהודה המכבי) והשתתפתי עם שאר חברי לכיתה בצופי החורש שהיה ממוקם בחורשת הירקון צמוד לירקון. סיימתי בית ספר מקצועי על שם מקס פיין בתל אביב.
השתתפתי בשלוש מלחמות, התגייסתי לצה"ל בגיל 17 וחצי. המקצוע: מכונאי טנקים רק"מ(רכב קרבי משוריין) מלחמת ששת הימים: גוייסתי לשישה חודשים, מלחמת יום כיפור: שישה חודשים גם כן, ומלחמת לבנון הראשונה: גוייסתי לחודש. בכל מלחמה חשבנו שזאת תהיה המלחמה האחרונה, הבטיחו לנו יונה עם עלה של זית. נקווה שיגיע יום ונגשים את החלום- לא עוד מלחמות אלא פריחה ושגשוג וכמובן שלום.
במסגרת עבודתי עסקתי בתחום הרכב. למדתי ועברתי קורס קציני בטיחות ושימשתי כקצין בטיחות בכיר בחברת ibm  ישראל. במסגרת עבודתי עברתי קורס נוסף- שמאות רכב, תחום שעזר למקצועי עבדתי בחברה 31 שנה עד פרישתי לפנסיה.
פעילויות: 25 שנה שיחקתי טניס, 8 שנים עסקתי בתחום אומנות הלחימה קראטה וכיום אני יוצא 3 פעמים בשבוע לחדר כושר ופעמיים בשבוע לשתי מקהלות, אחת-מקהלת יחדיו תל-אביב, והשניה קולות הכפר כפר סבא.
תחביבים: כשפרשתי לפנסיה עברתי קורס אומנות העץ וקורס נוסף עם קבלת תעודה מוכרת בתחום הצורפות בסדנה לצורפות השייך ליעל שקדי בכפר סבא. את עבודת הגמר של מסיימי הקורס הצגתי בקניון אביב עם בוגרי הקורס.
 
אני נשוי 44 שנים, אב לשלושה ילדים- שני בנים ובת. יש לנו 5 נכדים, כן ירבו ובעזרת השם נקווה להרבה יותר. זכרונות נוספים: בתקופת הילדות במכבי צעיר, בגיל שמונה וחצי, נהגתי  לראות באופן קבוע את הבכירים במכבי תל אביב שעסקו בתחום הטניס- דוידמן האב ובנו אלעזר שהיו שניהם אלופי הארץ הרבה שנים. אני נזכר באותו מתחם ומגרש כדורסל שבו היו מתאמנים בכירי הכדורסלנים במכבי תל אביב עופרי, שלח וקליין.
 
בתחום הכדורגל במכבי תל אביב השוער בן דורי, המגן מתניה חלוצים- מרימוביץ' שייע גלזר, ישראלי ונחמיאס וכמובן איך אפשר שלא להיזכר בשוער המיתולוגי של ישראל ששיחק בה"פועל תל אביב", יעקב חודרוב וכמובן את ראש הזהב ששיחק ב"הפועל פתח תקווה " נחום סטלמך.
 
מקרה נוסף שעצוב לספרו – אבי היה מזכיר מדי פעם את אחד האחים שלו שעלה ארצה לישראל מיוון עם בני משפחתו וסבל קשיי התאקלמות קשים בעיקר פרנסה. האח התגייס לאחת המחתרות, נתפס ע"י האנגלים וגורש חזרה ליוון עם בני המשפחה, נשלח למחנות הריכוז עם אשתו וילדיו ומשם לתאי הגזים באושוויץ.
ברשותי מספר תמונות המתעדות את שלושת המלחמות שהשתתפתי בהן- 67' ששת הימים, 73' יום כיפור ו-82' מלמחת לבנון הראשונה ותמונה נוספת מכיתה א' כשלמדתי בבית ספר אליאנס.
 
סיפור אישי במסגרת שירותי הצבאי שירתתי בבית ספר לשיריון כמכונאי טנקים באותה פלוגה בה שירתתי היו מספר מחלקות- טכנאי צריח, חשמלאים, נהגי טנקים ותותחנים. הפלוגה נתנה סיוע לקורסים כגון- קציני שיריון ומפקדי טנקים . במסגרת השרות הצבאית התחברתי לבחור בשם אבנר שהיה תותחן באותה פלוגה ונשארנו בקשר גם לאחר שירותי הצבאי.
 
אני מדלג ומגיע לתקופת מלחמת יום הכיפורים ב-73'. באותה תקופה גוייסתי לגזרה הסורית בצפון ואבנר חברי גויס לגזרה הדרומית- מצרים. היום הראשון למלחמה כפי שכל עם ישראל יודע- יום כיפור-יצאנו במהירות מבתי הכנסת, שברנו את הצום וגויסנו לצה"ל .
 
עוד באותו לילה הגיע חברי אבנר לדרום ויצא עם פלוגת טנקים להדוף את הפלישה המצרית, עבר מטנק לטנק ובשעות הבוקר המוקדמות שלמחרת נפל בשבי המצרי. אני ממשיך ומספר על  החזרה לחיים מאז השחרור. התקופה לגביו הייתה תקופה מאוד קשה.
 
נושא הלם הקרב לא היה בתודעת הציבור כפי שידוע כיום. לדוגמה, כל חריקת דלת בביתו הייתה מקפיצה אותו, הסיבה הייתה די ברורה, כי בבית הכלא המצרי היו תאים מברזל ובכל פעם השערים היו נפתחים ונסגרים מוציאים חיילים לחקירה.
 
כפי שציינתי תקופת השיקום ממשיכה גם היום ולזכותו ייאמר שבמהלך השנים הוא למד מקצוע גילוף עץ. בתקופה הראשונה לאחר שחזר מהשבי, ברצוני לציין, התחבר אבנר לכנריות שעשו לו טוב. ברשותו היו אז כ-250 כנרים שהיו ממוקמים בחצר ביתו. אני חושב שגולת הכותרת תהיה לשכנע את אבנר לבוא ולספר את סיפור חייו בשבי בפני התלמידים, להשמיע את מה שחווה ועבר באותה תקופה.
עד כאן תקצירי הקצר בתקווה לתקופה חדשה וטובה לכולנו בברכה, אלי חגואל.
תמונה 1
 
 
תשע"ה

מילון

מסטינג
מערכת אכילה לחילים בשירות חובה

ציטוטים

”לא עוד מלחמות שילדינו לא ידעו ובמקום זה נגשים את הפריחה והשגשוג וכמובן את השלום.“

הקשר הרב דורי