מאגר סיפורי מורשת

שמי אליהו סבא של מור (כהן), יליד ישראל בעיר ת"א, שנת 1945 גדלתי בערים ת"א, ובני-ברק.

 

בשנת 1962 גויסתי לצה"ל, בתחילת שירותי הצבאי הייתי  טנקיסט (איש צוות- טען קשר) . בשנת 1965 השתחררתי מצה"ל בתום השרות הצבאי שהיה שירות חובה של כ- 30 חודשים. עם שחרורי היה בארץ מיתון ועבודות לא נמצאו בקלות, על-אף שהוצעו לי ע"י מפקדיי הצעה, לחתום קבע, או לחילופין לעבוד בצה"ל כאזרח, החלטתי לנסות ללכת בדרכי ולחפש עבודה בעצמי, התחלתי לעבוד כמסגר.

 

מאחר ובאותה התקופה בארץ שרר כאמור המיתון, הבנתי שעד להתייצבות המצב, מקום העבודה שלי לא נראה לי בטוח כלכלית, החלטתי שאנסה לקבל את הצעת מפקדיי לשעבר, ואנסה את דרכי כעובד אזרחי בצה"ל. ואכן, ב-1965 התחלתי לעבוד בצה"ל.

 

במוצאי יום העצמאות, שנת 1967 עקב הכרזת נשיא מצרים, גאמל עבד נאסר, לסגור את מיצרי טיראן, החליטה ממשלת ישראל לגייס אנשי מילואים ולמנוע את סגירת מיצרי טיראן, אפילו אם יהיה צורך להשתמש בכוח צבאי, אני הייתי אחד מראשוני חיילי המילואים שגויס בגיוס זה.

 

מאז גיוסי, והמשך גיוס אנשי מילואים רבים, הייתה בארץ תקופת המתנה ארוכה ומותחת, של לחצים מדעת הקהל על הממשלה, שבחלקם תמכו בהפעלת כוח צבאי לפתיחת המייצרים, ובחלקם דרשו משא ומתן לפתיחת המייצרים. המצרים, מצדם, לא גילו כל ניסיון להסדר מדיני ועמדו בתוקף על עמדתם תוך הכרזה על שימוש בכוח עד לסילוק ישראל מהאזור. יש לציין שבין מדינות ערב הגובלות עם ישראל דהיינו, ירדן, סוריה ומצריים, הייתה תמימות דעים לסילוק ישראל מהאזור ע"י כוח צבאי. המדינות הללו קיבלו תמיכה, הן כלכלית והן צבאית, וכמובן גם מדינית, מארצות ערב השונות כגון, לוב, עירק ומדינות ערב נוספות. תמיכה זו נתנה למדינות הגובלות עם ישראל, את התעוזה ואת המחשבה שבכוח יוכלו לסלק אותנו (הישראלים).

 

מאחר ותקופת ההמתנה הייתה ארוכה ובלתי ברורה לישראל (למעלה משלוש שבועות), הן מבחינה צבאית והן מבחינה מדינית, התקבלה החלטה, שתוקם ממשלת ליכוד לאומי, דבר שיגרום להסכמה רחבה בעם מהחלטות הממשלה למצב. בין ההחלטות הראשונות של ממשלת הליכוד הלאומי, לדוגמה, מינוי משה דיין לשר הביטחון וצירופו של מנחם בגין כראש האופוזיציה (שר בלי תיק).מהלכים אלו שינו את מצב הרוח של תושבי המדינה והוסיפו ביטחון לאזרחים.

 

עם הקמת הממשלה החדשה, התקבלה החלטה שלצורך פתיחת המצור ישראל תתקוף צבאית בו זמנית את המדינות שאיימו על ישראל, ואכן, בחמישי ביוני 1967 (5/6/1967) החלה המלחמה בתקיפת מטוסי חיל-האוויר את שדות התעופה של מדינות ערב. והשמידו אחוז ניכר ממטוסי האויב דבר שהקל על צה"ל להמשיך ללחום ולסלק את האיום על קיום המדינה ולפתיחת מיצרי טירן.המלחמה גבתה מחיר דמים כבד מאוד למדינה מבחינת כוח אדם.לצה"ל היו כ-3400 נפגעים, מתוכם כ-780 נהרגו, כ-2590 נפצעו ו-15 חיילים נפלו בשבי.לאחר המלחמה, מצב הרוח במדינה היה באופוריה, כלומר, גאווה גדולה על הניצחון המופלא שלנו. (יתכן וההצלחה הכבירה במלחמה גרמה ליהירות וחוסר רצון מוחלט, לנהל משא ומתן, ולהגיע להסדר מדיני עם מדינות ערב התוקפניות).

 

לאחר חמישה חודשים מתום המלחמה נישאתי לאשתי צביה, נולדו לנו שני ילדים, שיפרה הבת הבכורה והבן משה. משפרה ורונן בעלה, יש לנו שלושה נכדים, מאור, אופק ושחר. ממשה ורחל אשתו, יש לנו עוד ארבעה נכדים, מור, יהל, שוהם ועדי.

 

"בתקופת ההמתנה לפני המלחמה, לעידוד המורל הלאומי, נכתב על מצרי טיראן השיר "אנחנו נעבור" ("אנחנו נעבור, בחושך ובאור, ודגל תכול לבן, במיצרי טיראן". מוהר/וילנסקי)‏. ישראלים רבים שנולדו בתקופה שסביב מלחמת ששת הימים, נקראו בשמות טירן, טיראן, או טירנית. ביניהם טירן פולק, הצלמת טירנית ברזילי-כהן ואיש ההרכב 951 טיראן מדלסי.

כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים מ-1979, מוצב באי טיראן כוח משקיפים רב-לאומי (MFO) שתפקידו, בין השאר, לנטר ולהבטיח מעבר ימי חופשי במצרי טיראן."

תשע"ה