מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תפקיד ראשי בהצגה "מבעד לחלון הספרדי"

בלהה, פלג ונויה.
בלהה בצעירותה, בסטודיו לצילום.
ביתי היה בית מסורתי עם דגש על קיום חגים מצוות ומנהגים. בבית דיברו יוונית.
נולדתי לפני קום המדינה ב-26 ביולי 1947. הימים היו ימים קשים עם פרעות ביהודים בארץ. ליד ביתי
היה מסגד שממנו מדי פעם היה צלף יורה על יהודים שגרו ועברו באזור. כשהייתי בת עשרה חודשים
החלה מלחמת העצמאות, ואני ומשפחתי עברנו לגור בבית דודתי שהיה רחוק מהמסגד, ורחוק מיפו
שהייתה מאוכלסת רובה בערבים. לאחר שניצחנו במלחמה החל עם ישראל בתהליך הקמת המדינה
וכל המשתמע מכך.
כשהגעתי לגיל בית הספר לא היו מספיק בתי ספר בתל אביב ונרשמתי ללימודים בכיתה א' במשמרת שנייה,
שזה אומר להתחיל את הלימודים משעה אחת עד ארבע בצהריים. דבר שהיה מאוד קשה כי הייתי קטנה
ותמיד נרדמתי בשיעורים, אז הורי דאגו להעביר אותי לבית ספר "גימנסיה הרצליה" שהיום עומד במקומו
"כל-בו שלום". לאחר שלמדתי בו 6 שנות לימוד, החליטו להרוס את בית הספר, ועברתי לבית ספר
"אחד העם" (גם הוא בתל אביב) שבו סיימתי את לימודי בבית ספר עממי ועברתי לבית ספר תיכון.
חבריי ואני היינו בתנועות נוער, כמו "תנועת הצופים" ו"מכבי צעיר".
ביתי היה בית מסורתי עם דגש על קיום חגים מצוות ומנהגים. בבית דיברו יוונית, (כי הורי עלו לארץ
מהעיר סלוניקי שביוון) לדינו, צרפתית, עברית, יידיש, וקצת טורקית. במשפחתי, בכל יום שישי בצהריים
היה חייב להיות אוכל מיוחד : אורז, שעועית לבנה ובשר. בערב, מאכלי שבת עם דגים, הדלקת נרות וקידוש.
שבת בבוקר תמיד היה בורקס, גבינות, ביצים קשות וערק. (כל זה אכלנו לאחר שאבי חוזר מבית הכנסת).
משפחותיהם של הורי הצליחו לעלות לארץ מעט לפני עליית הנאצים לשלטון בגרמניה. כך קרה שכל
משפחתם של סבתי וסבי מצד אבי, וגם סבתי וסבי מצד אמי, מתו במחנות ריכוז בעינויים קשים ב-1948.
גם בארץ הוכינו קשות כאשר אמי איבדה את אחיה במהלך מלחמת העצמאות, וכך קרה שגדלתי במשפחה
שכולה. אח של אמי ששמו היה פרחיה אברהם הי"ד ז"ל ניסה עם עוד כמה בחורים לעזור לקיבוץ ניצנים,
שהיה נתון במצור. הערבים כיתרו את הקיבוץ, ולא היה להם מים ומזון. דודי, יחד עם כמה בחורים ניסו
לפרוץ את המחסום ולהביא להם אוכל ומים, הם נהרגו בזמן הפעולה.
לאבי קראו יעקב צדיקריו והוא היה סוחר עצים וחזן מאוד מפורסם בקרב היהודים הסלוניקאים. הוא גם היה
מלמד את הילדים בגיל-13 את הפרשה לבר מצווה שלהם. לאמי קראו עליזה פרחיה והיא הייתה עקרת בית.
היה לי אח שקראו לו יוסף והוא נפטר בגיל 46.
את בעלי הכרתי בכך שאחיו ואשתו היו שכנים של הורי. התחתנו אחרי היכרות של כשנתיים וחצי.
חתונתנו הייתה צנועה מאוד, בבית כנסת, מאחר ואבי היה בשנת אבל על מות אמו. המתנות שקיבלנו
באותה  התקופה היו סיפולוקסים, קופסאות לקפה, תה וסוכר מפלסטיק פשוט, ארגזים ללחם וכוסות לקפה ותה.
נולדו לנו שלושה ילדים ושמם: בני הבכור, שמו "שרון" (על שם אריק שרון שבדיוק צלח את התעלה
במלחמת 67), בתי האמצעית, שמה "לימור" ולבתי הקטנה קוראים "גלית" והיא אמה של פלג.
בעלי נפטר בגיל 47, כאשר הייתי רק בת 40.
היום אני פנסיונרית של בנק דיסקונט, אוהבת מאוד לשמוע מוזיקה ולשיר. אני שיחקתי בהצגה בלאדינו,
בתפקיד ראשי בהצגה "מבעד לחלון הספרדי". במקום עבודתי בבנק ,תמיד תפקידי היה לומר דברי ברכה
באירועים ובחגים. בעיקר אני אוהבת לשמוע שירים ביוונית. אני מאוד אוהבת את אווירת בית הכנסת,
השירה, הפיוטים, הריקודים והשמחה שמדבקת את כולם.
לסיום דבריי, רוצה אני לומר שגידלתי משפחה לתפארת, יש לי שלושה ילדים ו- 11 נכדים ונכדות
שאני מאד גאה בהם.

מילון

גימנסיה
בית ספר תיכון.

סיפולוקס
בקבוק שמייצר סודה. "האבא הקדמון" של הסודה-סטרים היום.

ציטוטים

”"כשהיינו קטנים המצב לא היה כמו שהיום, עם שפע של ממתקים, מאכלים ומכשירי מדיה..."“

הקשר הרב דורי