מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תפוחי עץ אדומים מסוכרים עם מי ורדים על מקל

סבא אליעזר ורעות - הקשר הרב דו
סבא אליעזר בנעוריו עם הוריו
הסיפור האישי של סבא אליעזר

סבא אליעזר רוזנברג נולד בתל אביב בתאריך 28/03/1941. הוא מספר:

סב זיידה יוסף נולד בירושליים בעיר העתיקה, נישא לרחל ונולדו להם ארבע ילדים: יעקב אבי, אהרון, שרה ורבקה. סבתי רחל שאותה לא זכיתי להכיר נפטרה בשנת 1936. סבא זיידה יוסף נישא שנית לקלרה, עולה חדשה מהונגריה. היא הייתה סבתא למופת, אהבה את המשפחה אהבת אמת והמשפחה החזירה לה אהבה גדולה.

תמונה 1

חתונתם של אליעזר ואסתר

סבא זיידה עסק למחייתו ברוכלות. הייתה לו עגלת זכוכית שבה מכר לדר (עור ביידיש) ותפוחי עץ אדומים מסוכרים עם מי ורדים על מקל. בביתו הקט והצנוע ברחוב נווה שאנן בתל אביב היה עומד על יד הפתילייה, טובל תפוחים במי ורדים, מבשל את המשמשים, שופך על משטח לקירור ומגלגלם. זיידה הלך עם העגלה לבית הספר, מכר את מרכולתו וכך התפרנס וחי בצניעות רבה. זכורה לי החוויה המופלאה הריחות והטעמים מבית סבי.

סבתי קלרה נולדה בהונגריה במשטר קומוניסטי. בבניין שבו התגוררה משפחתה, כמו גם בבניינים סמוכים, ישבו משתפי פעולה ותפקידם היה לעקוב ולדווח לשלטונות על כל כניסה ויציאה של כל דייר מביתו ועל מעשיו. סבתא קלרה סיפרה שהם חיו בפחד מתמיד וגם כשעלתה ארצה לבדה פחדה לדבר עם בני משפחתה בטלפון. המשטר הקומוניסטי מטיל האימה צותת לכל השיחות.

בעקבות המצב הכלכלי הקשה ששרר בארץ נסעו סבי וסבתי עם משפחתם לטורקיה. אך בטורקיה היהודים לא זכו ליחס טוב ומשם הם המשיכו למצריים, שם עבד סבי לפרנסתו כדקורטור של וילונות ושם נולדו שתי בנותיהן, שרה ורבקה.

בשנת 1936 החליטו סבי וסבתי לחזור ארצה ורכשו בית בדמי מפתח בשכונת התקווה וחיו באושר ושלווה, עד פרוץ מלחמת השחרור. בעקבות המלחמה בשנת 1948 הם נאלצו לעזוב את ביתם בשכונת התקווה ועברו לבית קטן ברחוב נווה שאנן, שם חיו שנים רבות.

הערבים אשר גרו בשכונות באזור תל אביב (גבעת עמל-ג’מוסין) נסו על נפשם. משפחתי המורחבת, דודי והוריי התמקמו בבית ערבי אשר ננטש. חילקו אותו בין 5 משפחות כאשר מסביב הייתה חצר גדולה שבה כל ילדי המשפחה המורחבת שיחקו. המקום היה ללא חשמל, מים ודרכי גישה. השירותים היו משותפים לכולם בחצר.

לבית הספר הדתי בו למדנו היינו צריכים ללכת דרך ארוכה ברגל. במשך הזמן נפתחה מכולת בשכונה וכמובן נפתח גם בית כנסת, אבל חשמל לא היה והיינו צריכים להכין שיעורי בית בחושך לאור פנסי אלדין (שעבדו על נפט).

זאת הייתה תקופה קשה להורים לגדל שם את ילדיהם, אך לנו הילדים זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת. השכונה הזאת נעזבה במשך השנים ונבנו בה בניני פאר.

זכורים לי כחוויה מופלאה סדרי הפסח עם כל המשפחה המורחבת, ההכנות המרובות לקראת החג, והמאכלים שאמי הייתה מכינה: מרק עם קניידלך וגפילטע פיש.

אבי, יעקב-יענקלה, שירת באצ"ל (ארגון צבאי לוחם) עד קום המדינה, עבד כסוור במשך שנים רבות בנמל תל אביב עד לסגירתו ונפטר בשנת 1976. בן 70 היה במותו.

אמי, חסיה, נולדה בפולין בשנת 1915, בת למשפחה דתית ענפה. היו לאמי עשרה אחים. אביה היה רב וכשעלה השלטון הנאצי הוריה שלחו אותה ארצה ואת אחותה לארה"ב. הן היחידות ששרדו.

כל משפחתה הגדולה והאהובה של אמי נספתה בשואה, מה שגרם לה לפחדים וחרדות אשר בעקבותיהם אושפזה מספר פעמים. נולדה לי אחות, ציפורה, אשר בגיל חצי שנה נפטרה מחיסון. אמי חלתה בסרטן וכעבור 4 שנות סבל רב הלכה לעולמה. בת 45 הייתה במותה. 

תמונה 2

סבא אליעזר בגיל נעוריו עם הוריו

חוויות הזכורות לי מילדותי

בחורף בנווה שאנן היו הגשמים מציפים את הכבישים והמדרכות, כנהרות זרמו המים. הכל הוצף. אנו ילדי השכונה בנינו חסקה ממשטחי עץ וחביות ושטנו להנאתנו המרובה וליד בית הספר בו למדנו היה בור מים ענק אשר בחורף עלה על גדותיו ואנו קפצנו ושחינו לו בהנאה עצומה ושמחת נעורים.

העשרה 
אצ"ל: הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל  היה ארגון צבאי מחתרתי, עברי, שנוסד בירושלים  בשנת 1931.
תשע"ה 2015

מילון

אצ"ל
הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל היה ארגון צבאי מחתרתי, עברי, שנוסד בירושלים, בשנת 1931..

ציטוטים

”הייתה תקופה קשה להורים לגדל שם את ילדיהם אך לנו זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת“

הקשר הרב דורי