מאגר סיפורי מורשת

שם: שושנה   

שם משפחה: כנעני 

נולדתי בשיראז שבפרס. בשנות ארבעים והחמישים היחסים של הממשל הפרסי ליהודים היו  טובים.

הש'יח הפרסי אהב את היהודים וחיינו היו שקטים בדרך כלל. היה לנו בית גדול עם כמה קומות. בקומה הראשונה היו חנויות להשכרה שהושכרו לגויים. 

למדתי בבית ספר יהודי שבעיר שיראז, החברים לרוב היו יהודים. בפרס היו בתי ספר לבנים לחוד ולבנות לחוד, לא היו בתי ספר מעורבים. המשחקים ששיחקנו לרוב היו חמש אבנים, קפיצה בחבל, פינג פונג, גומי, קלאס, הרבה סריגה, רקמה, תפירה וקריאת ספרים….

 

כשהייתי בכיתה א', כמה פאנטים השתלטו על הקהילה יהודית, שרפו חנויות והציקו ליהודים. באותו יום פחדנו לצאת מבית הספר, אז אמי בקשה מאחד מבעלי החנויות ששכר אצלנו חנות – כמובן גוי – שיבוא לקחת אתי מבית הספר. כמובן שהוא רץ בשמחה, שם אותי על כתפיו והחל ללכת לכיוון הבית. בדרך עצרו אותו כי הפאנטים שמו לב שיצאתי  מבית ספר היהודי. למזלי הוא  אמר להם שאני הבת שלו וכך הוא הציל אותי מידם והגענו בשלום הביתה.    

 

עליתי ארצה בשנת 1965 וגרתי בבית עם קומות. בבית דיברנו בשפה פרסית, גדלתי בבית מסורתי, שמרנו שבת ואכלנו מאכלים פרסים. כשעלינו גרנו אצל סבא דוד וסבתא מיכל שגרו בתל אביב. להורי קראו מלכה ואליהו. 

אני גדלתי במשפחה מרובת ילדים אני השנייה במספר. יש לי שלושה אחים וארבע אחיות.

 

בפרס למדתי בית ספר יסודי וחטיבה ובארץ המשכתי את בית ספר תיכון. עבדתי כמנהלת חשבונות והתחתנתי בשנת 1975. אני זוכרת מהחתונה שהיה שמח, הזמנו תזמורת ישראלית וגם פרסית והיה מאוד שמח. המתנות שקיבלנו אז היו סטים של כוסות, צלחות, סירים, כלי בית במיוחד. נולדו לי ארבעה ילדים ושבעה נכדים חמודים.

נויה המקסימה היא נכדתי השנייה, ואני מאוד אוהבת את נכדי.  

 

 

 

 

 

 

 

תשע"ו, 2016