מאגר סיפורי מורשת

הקדמה

שמי משה, נולדתי בפתח תקווה בשנת 1938, ואני סבו של עמית. וברצוני לספר את סיפור משפחתי.

בשנת 1920 עולים לישראל סבא משה ומשפחתו מתיישבים בפתח תקווה. במעט הכסף שהיה לו קנה משה אדמה ונטע פרדס. בנו הבכור מאיר (אבי) היה תלמיד מצטיין בעיקר במתמטיקה. קפץ פעמיים כיתה וקיבל תעודת בגרות בגיל 16. באותה תקופה עבד בפרדס עם אביו ועזר בפרנסת המשפחה. מאיר התחיל לעצב את האישיות שלו כסוציאליסט ציוני שהעמיד את עצמו לרשות מפעל ההתיישבות בארץ ישראל. בגיל 18 עבר לגור בירושלים, למד שלוש שנים באוניברסיטה על הר הצופים מתמטיקה ופיזיקה וסיים בהצטיינות. יכול היה להמשיך בקריירה אקדמאית אך החליט ללכת להגשמה חלוצית, והיה בין מקימי קיבוץ בית אורן על הכרמל. מאיר עבד יחד עם חבריו בהכשרת הקרקע, בסיקול אבנים וסלעים ובנטיעת מטעים.

אבא מאיר מקים את קיבוץ רמת רחל

בשנת 1950 בעקבות הפילוג בתנועה הקיבוצית, עוזב אבא מאיר את המשק הפורח ויוצא לסייע בשיקום קיבוץ רמת רחל. הקיבוץ היה הרוס עד היסוד בעקבות מלחמת השחרור והתחיל להבנות מחדש. אבא מאיר לא חיפש חיים קלים, אלא איפה הוא יכול לתרום את התרומה הגדולה ביותר למשק ולחברה. במשך קרוב לשלושים שנה גר בקיבוץ רמת רחל. הקיבוץ עמד בפני התפוררות חברתית וגם כשהכול נראה אפור ומדוכדך אבא מאיר המשיך לתכנן, לנטוע ולקלוט חברים חדשים ללא לאות. כשאני בנו בכורו עזבתי את הקיבוץ נגרם לו סבל רב. סיפרו לי שאמר "עכשיו אני צריך לעבוד יותר קשה" . בינתיים התחיל הקיבוץ לשנות כיוון ולצמוח מחדש משקית וחברתית.

אבא מאיר –קווים לדמותו

אבא מאיר הגדיר את עצמו כמי ששייך לחולייה הקדמית של התנועה הקיבוצית, וטען שהדרך הזו עונה על צרכי החברה והמשק במדינה, אך מהווה גם פתרון לפרט המחפש תוכן לחייו. כיוון שתמיד עבד עבודה גופנית נשמעו דבריו תמיד אמינים. בזבוז זמן היה בעיניו פשע, תמיד חשב, תכנן, יזם. היה מקפיד בפרטים, יסודי בכל שעשה, נמנע מדברי רכיל, דיבר תמיד אמת. למרות שידע שפות רבות היה קנאי לשפה העברית ודיבר תמיד רק בה. היה איש משכיל ורחב אופקים: היה מעיין בספר מתמטיקה בהנאה ובקלות כפי שאנו קוראים עיתון ערב. אהב וידע תנ"ך, בקיא בטבע וגאוגרפיה. הכיר דרך טיולים ברגל את ארץ ישראל לאורכה ולרחבה. כשלמד באוניברסיטה בירושלים נהג לבקר ביום שישי את משפחתו שגרה בפתח תקווה. את הדרך של 50 קילומטר עשה לבדו ברגל דרך הרי שומרון. הוציא את צעירי הקיבוץ לטיולים ברגל ובהבאת ציטוטים מהתנ"ך היה מחבר בין המקום וההיסטוריה של עם ישראל לפני אלפי שנים. הכיר את קבוצות הכוכבים בשמיים. היה שחקן שחמט מצטיין. לא פעם הייתי מפסיד בשחמט נגדו כשהוא עומד בגבו ללוח ומשחק שחמט עיוור. נטע מטע דובדבנים חדש בקיבוץ, הקים משתלה, הרכיב בעצמו את השתילים. כשחסרה ההפריה הדרושה הקים את ענף המכוורת והתמחה גם בו.

אני זוכר את צערו הגדול במות אמנו האהובה שרה זכרה לברכה. אמי שרה הגיעה לארץ ישראל כשהייתה בת 4 ב-1917 הורי נפגשו במחנה הכשרה לעלייה לקיבוץ שהיה במושבה מגדיאל שם הכירו והתחתנו. כיוון שהרגיש עדיין צעיר בגיל 75 לאחר מות אמי התחתן בשנית עם אלמנה בשם לאה אפרתי מקיבוץ כפר בלום. היה נוסע לכפר בלום בסופי שבוע וחוזר לעבודה ברמת רחל. תמיד אזכור את דמותו כאבא וסבא מסור, תמיד לבוש בחולצה כחולה ושרוך אדום וכובע טמבל המון אהבת אדם, מרץ בלתי נדלה ואופטימיות. חלומות נעורים שלא עזבו אותו ואמונה בדרך המיוחדת שלא עזבה אותו גם בזמנים קשים.

במוצאי ראש השנה תשנ"ב 1991 בדרכו חזרה הביתה מכפר בלום נדרס למוות במעבר חציה בפתח תקווה ליד ביתה של אחותי שולה. האסון קרה כשהיה בן 79. היה בריא בגופו וראשו צלול. לולא קרה האסון נכונו לו ולנו עוד שנים שהיינו יכולים ליהנות ביחד איתו. הרחבתי כאן על אבי הסבא רבא של עמית כהן כיוון שהיה דמות מיוחדת שהשפיעה עלי ומלווה אותי בכל אשר אני פונה.

 על החיים שלי

כתוצאה מהפילוג בתנועה הקיבוצית ב-1950 הגענו לקיבוץ רמת רחל. בגלל שהיינו מספר קטן של ילדים בכיתה למדנו בירושלים. השלמתי תעודת בגרות במגמה ריאלית בבית ספר "בית חינוך" בירושלים. התגייסתי ב-1957 לצנחנים ועברתי קורס קצינים. במסגרת המילואים בצבא לחמתי בירושלים במלחמת ששת הימים וביום כיפור נלחמתי בסיני. עליתי בדרגות במסגרת המילואים לדרגת רב סרן ושמשתי בתפקיד מפקד פלוגה וסמג"ד.

הזוית האישית

סבא משה: נהניתי לספר על חוויות שעברתי בחיי ולספר סיפורים משפחתיים ללמד את הנכד על תקופה ועל ערכים בהיסטוריה של המדינה.

עמית: למדתי הרבה ונהניתי איתך בכל שיעור במהלך השנה. שמחתי שאתה מגיע לבית הספר שלי.