מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תל אביב של פעם

סבתא ורדה והנכדה נטע
סבתא וורדה משמאל
ילדותה של סבתא בתל אביב

נולדתי בתל אביב שכבר אז הייתה עיר גדולה, אבל אחרת ממה שאנחנו מכירים כיום.
 
שכונת הילדות שלי הייתה במרכז העיר, ליד כיכר רבין, תאטרון הבימה והיכל התרבות. אבל כשהייתי ילדה בניין תאטרון הבימה היה שונה ממה שהוא היום. היכל התרבות היה מגרש עם עצי אלון ישנים (שניים מהם נשארו לשימור עד היום והגינה שמקיפה אותם שימשה אותנו כפינה רומנטית בשנות הנעורים).כיכר רבין הייתה מגרש חול גדול עם שרידי פרדס. גם הרחוב שבו גדלתי היה דרך עפר בשנים הראשונות בהן הלכתי לבית הספר. העיר התפתחה בהדרגה.  
 
המשפחה
גדלתי במשפחה שבה היו שלושה אחים: נירה, אחותי הגדולה, חנן, אחי, שגם לו יש נכדות בבית ספר הדר השרון בין ההדרים ואני בת הזקונים. גרנו בדירה של שלושה חדרים בדמי מפתח. המטבח היה מאוד קטן והמקרר היה צריך לעמוד בפרוזדור. בשנות הילדות המוקדמות אמא בשלה על פתיליות ואפתה עוגות ב"סיר פלא". אבא היה עובד מדינה ואמא עקרת בית. כדי להשלים את ההכנסות השכירו ההורים אחד מחדרי הבית לסטודנטים וכך היה בבית תמיד "אח גדול" שהתייחסנו אליו כבן משפחה וגם שמרנו עם רובם קשר במשך שנים רבות.
 
כדי לחסוך מקום כל המיטות בבית היו רב שימושיות. למשל: הספה של הסלון הייתה בעצם ספה שנפתחה למיטה ובלילה ההורים ישנו עליה. בחדר הילדים הייתה מיטה שהתקפלה לתוך ארון. על הארון הנמוך שמרנו את ספרי הלימוד והמשחקים. כל בוקר "ארזנו" את המיטה וקיפלנו אותה לתוך הארון.
 
למרות שהבית שבו גרנו היה בן שלוש קומות אבא לא וויתר על גינת ירקות. במקום גינת נוי שהייתה מחויבת על פי חוקי העירייה, אבא גידל ירקות בערוגות. למעשה כמעט כל הירקות שבהם השתמשנו גדלו בגינה: חסה, גזר, צנון, תרד, ואפילו תות שדה. היה לנו גם עצים שהתחלפו פעם היה גויבה ואחר כך גם עץ לימון. אתם לא מתארים לעצמכם איזה כיף היה לקטוף חסה טרייה בגינה עם החול ואחרי שטיפה לשים אותה ישר בסלט. גינת הירק הייתה משהו נדיר בנוף התל אביבי והרבה משפחות ואפילו גננות עם קבוצות הגן היו באים להסתכל איך מגדלים ירקות וללמוד שהירקות לא באים מהחנות.
 
בית הספר
בבית הספר היסודי בו למדתי (הכרמל גבריאלי), היו תלמידים משכבות חברתיות שונות. מצד אחד למדו בו תלמידים שגרו בשכונות שנחשבו אז כשכונות יוקרה כמו הרחוב שבו נמצא היום היכל התרבות ( הוברמן ) שבו גרו תעשיינים , אנשי עסקים , רופאים וכו'. בגלל שאחד הדיירים היה הבעלים של מפעל השוקולד עלית קיבל הרחוב את הכינוי "בתי השוקולד". מצד שני, למדו בו תלמידים שגרו במעברה: שכונת צריפים שנמצאה במקום בו נמצא היום דיזינגוף סנטר (שהוא הקניון הראשון שהוקם בתל אביב) .
 
לא הרגשנו בבית הספר הבדלי מעמדות: כולנו הלכנו בתלבושת אחידה חצאיות קפלים, מכנסי אתא וחולצות תכלת עם סמל בית הספר. את המחברות והספרים קיבלנו בבית הספר. בכיתות הראשונות קיבלנו מחברת חצויה לשניים כדי לחסוך נייר ורק כאשר המחברת הייתה מלאה המורה נתנה לנו מחברת חדשה. "מפעל ההזנה" בבית הספר היה מבוסס על מטבח וחדר אוכל בו עבדו תלמידי הכיתות הגבוהות במסגרת שעורי תזונה שהיו חלק מתוכנית הלימודים. למדנו להכין סלטים, קציצות דג, פודינגים ועוגות וכמובן זכינו לטעום מהן גם אם לא היינו חלק מתלמידי מפעל ההזנה. לדעתי גם חלק זה בתוכנית הלימודים היה נדבך חשוב לקידום השוויון בין התלמידים.
 
במשך השנים סיימו את בית הספר הרבה "ידוענים" ובכל פגישת מחזור אפשר לפגוש כל מיני אנשים  מפורסמים שסיימו את בית הספר.מה עשו הילדים בשעות הפנאיבילדותי לא היה טלוויזיה ולא מחשבים. היינו צריכים למצוא משחקים כדי למלא בהם את שעות הפנאי. מכיוון שגם משחקי הקופסה היו נדירים, את רוב שעות הפנאי בילינו מחוץ לבית. שיחקנו מחבואים שיחקנו הרבה בכדור, מחניים, עמודו. הבנות שיחקו בקלאס וקפצו הרבה בחבל. טיפסנו על העצים שהיו בסביבה והכיף הכי גדול היה להגיע לעץ שסק של השכנים ממול ולגנוב פרי.
 
כשגדלנו הלכנו לתנועת הנוער. מועדון תנועת הנוער היה תמיד בצריף עץ באיזשהו שטח ציבורי וכולם דיברו על ללכת לתנועה כאל "ללכת לצריף". כשרציתי ללמוד לשחות לא הייתה בעיר בריכת שחייה. ילדי תל אביב למדו לשחות באותה תקופה בבריכה ישנה של פרדס שנקראה " בריכת גן הדסה". גן הדסה היה למעשה שטח של פרדס שלאט לאט כמות העצים בו הלכה ופחתה. השטח שבו היה גן הדסה הוא כיום בניין עיריית תל אביב, וקניון גן העיר הסמוך.
 
כיכר רבין שאנחנו רואים לעיתים בטלוויזיה כמקום לכינוס הפגנות או עצרות היה שטח חולי וכשהגיע קרקס לעיר הוא התמקם תמיד עליו ואנחנו יכולנו ללכת ולהסתכל על החיות.חלק משטח גן הדסה היה גן החיות הישן של תל אביב ובשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הלילה יכולנו לשמוע את הקולות של החיות בעיקר את השאגות של הקופים.    
 
תכנית הקשר הרב דורי
סבתא ורדה"הייתה לי חוויה מרגשת כפולה גם להיזכר בימי ילדותי ובכל המאפיינים אותם ובעיקר לחלוק עם נטע את סיפורי העבר. לשמחתי נטע שמחה לשמוע והייתה מלאת רעיונות איך להעשיר את המצגת.
נטע הנכדה
"אני מאוד נהניתי לשמוע סיפורים מסבתא, לפני זה לא ידעתי אפילו איפה היא גרה כשהייתה ילדה. ועכשיו אני יודעת מה היה בבית ספר על הבית ועל המשפחה".
 
2016 , תשע"ו
מורה מובילה אילת שחק

מילון

אתא-
הייתה מפעל תעשייתי מהראשונים בארץ ישראל, והפעילה רשת לשיווק תוצרתה. המפעל נחשב עד שנות השבעים לגדול מסוגו בארץ ונסגר בשנת 1985.

ציטוטים

”ילדי ת"א למדו לשחות בבריכה ישנה של פרדס שנקראה " בריכת גן הדסה “

הקשר הרב דורי