מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תל אביב – עיר ילדותי

בתיה וסבתא
נחמה בילדותה
כשהיינו עוברות ברחוב שלנו, היינו מקפידות לומר שלום בנימוס ובשמחה, לכל אחד שעבר.

שמי נועה נחמה שחר. נחמה הוא השם שהורי נתנו לי כשנולדתי, על שם סבתי שנפטרה אחרי השואה. נועה הוא שם שנוסף לי מאוחר יותר, לפני שהבן השלישי שלנו עמד להתחתן. שמה של כלתו גם כן נחמה ומכיוון שאנחנו מקפידים ששם הכלה והחמות לא יהיה זהה התנדבתי להוסיף את השם נועה, שם שאני גם מאוד אוהבת.
 
שמות הורי הם יוסף ושושנה שטרוכליץ. הורי נולדו בפולין, אבי בוורשה ואימי בעיירה ווישקוב הסמוכה לוורשה. לסבי הייתה חנות מזון, עם ההפצצות הראשונות במלחמת העולם השנייה, כשרוב יהודי ווישקוב ברחו, סבי עמד ליד הגשר וחילק את כל מוצרי המזון שברשותו, וכשנגמרו כל המוצרים הוא חילק את כל כספו, למרות תחנוני האנשים שיברח טרם יפוצצו את הגשר, הוא לא עזב עד שראה את אחרון הנמלטים עובר בשלום את הגשר. ואכן, מייד לאחר שסבי וכל משפחתו הצליחה להימלט הגשר פוצץ.
משפחת אימי  ברחה בדרך לא דרך והגיעה לאלמא אטא שבקזחסטן. שם הם שהו עד לסיום המלחמה.
 
אבי שנותר בודד מכל משפחתו הענפה ברח אף הוא, ובדרך הוא פגש את משפחת אימי והחליט להצטרף אליהם. מכיוון שהוא ראה שבאמתחתם זוג תפילין שיוכלו גם אותו בתפילה.
לאחר המלחמה נישאו הורי ואבי תמיד אמר: "נסתרות דרכי ה', דווקא בעקבות המלחמה מצאתי את האושר שלי".
 
עם סיום המלחמה ביקשו הורי לעלות לארץ ישראל. הם עזבו את קזחסטן, הגיעו לאיטליה ושם נולדה אחותי הבכורה. ומשם לארץ ישראל. הוריי עלו לארץ ישראל בשנת 1949.
אני נולדתי מספר חודשים לאחר עליית הורי. אני הבת השנייה בין ארבעת הבנות שבמשפחתנו.
 
בתחילה גרו הורי בפתח תיקווה ואחר כך הם עברו לשכונת התקווה שליד תל אביב. כשהייתי בכיתה א' החליטו הורי שהסביבה אינה מתאימה לבנותיהן הקטנות מכיוון שבשכונה זו גרו אנשים מפוקפקים ומסוכנים. ואז הם החליטו לעבור לתל-אביב מרכז .
 
גרנו בתל-אביב מרכז עד שהגעתי לתיכון. אהבתי את השכונה שגרנו בה למרות שזאת הייתה שכונה לא דתית ואנחנו היינו בין המשפחות הבודדות ששמרו תורה ומצוות. אני זוכרת איך חגגנו את החגים ואת השבתות, הקפדנו לשבת סביב שולחן השבת ולשיר זמירות שבת. כל השכנים היו מאזינים ומקשיבים לארבעת הבנות המקסימות כיצד הן שרות את שירי השבת והחגים. הם היו מסתכלים עלינו בהערכה ובכבוד. הם אהבו את החינוך הטוב שקיבלנו. תמיד כשהיינו עוברות ברחוב שלנו, שהיה רחוב קטן, היינו מקפידות לומר שלום בנימוס ובשמחה לכל אחד שעבר ברחוב. בערבי החגים והשבתות הריחות של האוכל הטעים שאימי הכינה היה מתפשט החוצה. אימי הייתה בשלנית מיוחדת. היא הייתה מכינה מטעמים ומאפים מיוחדים. אימי המסורה דאגה מאוד שאנחנו בנותיה נאכל תמיד. אולי מפני שהיא חוותה רעב וסבל היא הקדישה את כל חייה למען ארבעת בנותיה.
 
תחפושת בפורים

תחפושת בפורים
 
התחנכתי בבית ספר "תלפיות" שבתל אביב, שם למדתי ביסודי. בילדותי אהבתי לשחק בקלס ובחבל וגם בחמש אבנים. במשחק חמש אבנים הייתי נחשבת למומחית. אני תמיד זוכרת שלפני שיצאנו מהבית לבית הספר נפרדנו עם נשיקה לאמא. ואם קרה ששכחנו לתת נשיקה לאמא היינו חוזרות לבית נותנות נשיקה לאמא ורק אז יצאנו לבית הספר. 
 
למדתי בתיכון 'לוסטיג' שברמת גן. ומשם יש לי חברות רבות. מידי פעם אנחנו נפגשות ומקיימות מפגש מחזור. אני מאוד אוהבת את המפגשים האלה כיוון שאנחנו מעלות וזיכרונות מהילדות ומהנערות שלנו.
 
בשנת 1956 פרצה מלחמת סיני. הייתי אז ילדה קטנה בת שבע. למדתי בכיתה ב' בבית ספר יסודי. בדרך כלל היינו הולכות לבית הספר רגלית. בתקופת המלחמה קיבלנו הוראות מיוחדות מהמורות שלנו שכאשר אנחנו הולכות בדרך ונשמעת אזעקה יש לשכב בצידי הדרך, לפתוח את הפה כדי שלא יהיה לנו הדף באוזניים ולחכות עד יעבור זעם. כך נהגנו כשנשמעה  האזעקה נשכבנו מיד בצידי הדרך וחיכינו עד שתחלוף האזעקה וזכרנו כמובן את ההוראה החשובה ופתחנו את הפה. אני גם זוכרת שהדבקנו ניירות דבק על החלונות כדי להחשיך את הבית. מידי ערב היינו מקבלים הוראות מפיקוד העורף להאפיל את הבית ושלא להדליק את האור. ישבנו באפלה עם אור של נרות והחלונות היו מכוסים בווילונות כהים. חששנו שמטוסי האויב יבחינו בבתים שלנו והם יוכלו לירות לעברנו. אבי ע"ה גויס לצבא ואימי נשארה עם ארבע בנותיה בבית. רק בסיום המלחמה אבי השתחרר.
 
מלחמת ששת הימים פרצה בשנת תשכ"ז כשהייתי בכיתה י"ב. בתקופה שלפני פרוץ המלחמה אני וחברותי הלכנו לחפש היכן אפשר להתנדב- במד"א או בבתי רפואה וכד'. לפני שפרצה המלחמה התושבים פחדו מאוד. הם פחדו שכל הצבאות של שכנינו הערבים יתחילו במלחמה איתנו. במשך שלושה שבועות כל הגברים גויסו לצבא והמשפחות נשארו בעורף במתח נורא מי יודע מה יקרה במלחמה?. באותו זמן הרבי מלובאוויטש שלח לחסידיו בארץ ישראל מסרים מרגיעים ומעודדים. הוא ביקש מחסידיו שלא גויסו לצבא להגיע למחנות הצבא ולהניח תפילין עם החיילים. הרבי אמר שבזכות מצוות הנחת תפילין יהיו ניסים גדולים. ואכן כך היה ראינו ניסים גדולים וגלויים הכותל המערבי שוחרר מידם של הירדנים וירושלים כולה התאחדה וחזרה ליהודים. עד היום אני זוכרת את ההודעה של הקריין ברדיו:"הכותל בידינו הכותל בידינו". ההתרגשות הייתה  גדולה, המלחמה הסתיימה מהר מאוד לאחר שישה ימים ולכן היא נקראת מלחמת ששת הימים.
 
מלחמת יום הכיפורים פרצה כשהייתי כבר נשואה עם שני ילדים. בעלי גויס לצבא לחיל האוויר. אני נשארתי לבד עם ילדי במושב בית גמליאל שליד רחובות. תכננתי לנסוע לבית הורי שבבני ברק, ברכב שלנו ולשהות שם במשך המלחמה. אך עדיין לא הספקתי להתארגן ולצאת לדרך, והגיעו אליי חיילים מהצבא ואמרו לי שהרכב שלנו מגויס. הם הפכו את הרכב שלנו לאמבולנס. למזלנו ברוך ה' אחרי המלחמה הרכב חזר בשלמותו. לצערנו הרב אחד מהאנשים בכפר שלנו נפל במלחמה. היה מאוד מאוד עצוב לנו. היינו בקשר טוב עם המשפחה הזו, ובכלל כל חייל שנופל לנו ה' ישמור, כואב לנו מאוד. ונקווה כבר שיפסיקו המלחמות משיח יבוא ויבנה בית המקדש השלישי בקרוב ממש.
 
תשע"ה

מילון

מלחמת סיני
מלחמת סיני היא מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956 (כ"ד בחשוון עד א' בכסלו תשי"ז). במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי. לאחר סיום המלחמה פינתה ישראל את כל השטח שנכבש. במקביל למערכה הישראלית ניהלו בריטניה וצרפת במשותף מבצע להשתלטות על תעלת סואץ, שנודע בשם "מבצע מוסקטר". בריטניה וצרפת יזמו את המלחמה, וישראל נגררה אליה במידה רבה, אף שבסופו של דבר זכתה בהישגים צבאיים משמעותיים.

ציטוטים

”מייחלת ומתפללת שיפסיקו המלחמות משיח יבוא ויבנה בית המקדש השלישי בקרוב ממש“

הקשר הרב דורי