מאגר סיפורי מורשת

אני ציפי. נולדתי בתל אביב בבית החולים אסותא בשנת 1945, ושמי נקרא על שם סבתי מצד אמי שלא זכיתי להכיר אותה מעולם. בראשית חיי גרנו כשנה וחצי במושבה קסטינה שם היה לאבי עסק ששירת את הצבאות הזרים (אנגלים) ששירתו אז בארץ.

בגיל שנתיים עברתי עם אמי להתגורר בתל אביב בדירה שהייתה להורי תמיד ואבי נשאר במושב שבו היה לו את העסק, והיה מגיע לסופי שבוע לתל אביב.

 

המצב הכלכלי בארץ היה קשה ולא ניתן היה לרכוש מזון בשפע. אך מאחר שאבי היה במושב יכול היה להביא משם ביצים ועופות בסתר, כדי שתהיה לאמי אפשרות לבשל.

לאחר הכרזת העצמאות עזבו הצבאות הזרים את הארץ ואבי סגר את העסק ובא לגור בתל אביב באופן קבוע.

 

התחנכתי מגיל ארבע בגן ילדים ששמו רש"י שנמצא ברחוב רש"י בתל אביב. בגיל שש הלכתי לבית הספר אוליפנט שהחליף את שמו ליהודה הלוי והיום הוא בית ספר לאומנויות.

בילדות היו לי כל מיני אוספים: פרסים, יבוש פרחים, איסוף מפיות מיוחדות…לאחר בית ספר עממי עברתי ללמוד בתיכון גאולה ושם סיימתי את לימודי.

 

בילדותי גרתי ברחוב המגיד שבו היו הרבה אנשי רוח (סופרים, ציירים) וגם ראש ממשלתנו יצחק  רבין גר ברחוב זה.

בבית הספר היינו חבורת בנות מאוד מחוברות ועד היום אנו נפגשות אחת למספר חודשים. כל הכיתה מגיל צעיר (מכיתה ד') הלכנו לצופים והיינו חברי התנועה כמעט עד הגיוס. לשבט שלנו קראו גוש צופים קשישים. בצופים התחלנו כעופרים, וכשבגרנו והיינו בכיתה ט' הפכנו לשכבה שנקראה הראל. המדריך שלנו היה אורי סלונים שכיום הוא מנהל אגודת ווראיטי. 

 

מה שזכור לי מילדותי הם החגים שהיינו חוגגים עם דודי וילדיהם מאחר ואני בת יחידה זה גרם לי אושר רב להיפגש עם בני דודי.

את בעלי אני מכירה מגיל צעיר מאוד כי גרנו בקרבת מקום אחד לשני, יצאנו כחברים ארבע שנים ואז נישאנו. אני חוויתי את כל המלחמות שהיו במדינה: מלחמת העצמאות, מלחמת קדש, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מלחמת שלום הגליל , מלחמת עמוד ענן ומלחמת צוק איתן. המלחמות השפיעו עלי מאוד. איבדתי במלחמת ששת הימים שני חברים יקרים, חבר טייס וחבר רופא מוטס, במלחמת ההתשה נפל חבר שלנו שעלה על מוקש והיה חייל בצנחנים (משה סלע).

 

טסתי לחו"ל והייתי במספר מדינות: יוון, איטליה, אוסטריה, גרמניה, טורקיה ושוויץ. במדינות אלה נסעתי לנופש. נסעתי גם לארצות הברית לבקר את נכדתי הגרה במיין ולומדת שם באוניברסיטה. נישאתי בגיל צעיר מאוד בשנת 1963 (18) לאחר שנה נולדה ביתי הבכורה  ב- 1964 גרנו בדרום  הארץ (דימונה) כי בעלי עבד שם באזור לאחר תקופה של שלוש שנים חזרנו למרכז (תל אביב) וגרנו באזור היכל התרבות והבימה. שם עברתי את רוב ילדותי . בשנת 1971 עברנו להתגורר בשכונת בבלי, בשנת 1972 נולד בני האמצעי, גיא, אביהם של עמית ורוי. כעבור ארבע שנים ב- 1975 נולד בני הצעיר, רן, ולו יש שלושה ילדים: דניאלה, לוטם ורומי.

 

אסותא – רעיון בית החולים "אסותא" הועלה בשנת 1934 על ידי ד"ר בן-ציון הראל ובֶּנוֹ חיות[2], ויצא לדרך בשותפות של כ-30 רופאים, רובם עולים מגרמניה בעליה החמישית ויתרם רופאים ותיקים יותר, שהשקיעו במיזם כ-40 אלף לירות. בית החולים לא היה חלק מהמערכות הבריאותיות המרכזיות של ההסתדרות הציונית הדסה וקופת חולים כללית שפעלו אותה עת ביישוב היהודי בארץ ישראל. בית החולים נוסד כחברת מניות פרטית, שמניותיה נמכרו לרופאים בלבד. חזון החברה היה הקמת בית החולים הפרטי המודרני הגדול הראשון בארץ ישראל. כאשר נפתח בית החולים הוא חולל מהפכה במערכת הרפואית כאשר איפשר למטופליו לבחור בעצמם את הרופאים המטפלים. (ויקיפדיה)

תשע"ו, 2016