מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תל אביב בתקופת השלטון הבריטי

סבתא בתיה וסבא נפתלי
הנכדה המתעדת, רבקה נוב
מידי פעם המשטר הבריטי הכריז על עוצר – השלטון אסר על האנשים להסתובב ברחובות, ולא אפשר לצאת מהבתים.

הנכדה רבקה נוב, מתעדת את סיפורה של סבתא בתיה קראוס.

סבתי חיה בתיה קראוס לבית משפחת זלמנוב נולדה במוסקבה -רוסיה בשנת תרצ"ה 1935. היא עלתה לארץ בשנת תרצ"ו, כשהייתה תינוקת בת שנה, יחד עם משפחתה: הוריה, אחיה ואחיותיה, היא הייתה הצעירה ביניהם.

כל המשפחה הפליגה באנייה מאודסה  לחיפה,  הם הגיעו לארץ ונשארו בחיפה ימים ספורים בלבד. לאחר מכן הם עברו לתל אביב. כל שנות ילדותה של סבתא היו בתל אביב. הם גרו בדירה שהייתה ממוקמת על גבול יפו.

תמונה 1
סבתא בצעירותה

באותה תקופה, יפו ותל אביב היו שתי ערים נפרדות. ביפו גרו ערבים ובתל אביב גרו יהודים. המסגד של הערבים היה סמוך לגבול בין שתי הערים. בין הערים שרר מתח ומידי פעם התחוללו פרעות, באותה תקופה ארץ ישראל הייתה נתונה תחת השלטון הבריטי (האנגלי), מידי פעם המשטר הבריטי הכריז על עוצר – השלטון אסר על האנשים להסתובב ברחובות, ולא אפשר לצאת מהבתים. לפעמים זה נמשך שעות ולפעמים  ימים אחדים. בזמן העוצר לא הייתה אפשרות לערוך קניות אפילו  למצרכים בסיסים. מפעם לפעם האנגלים נתנו הפוגה לשעות אחדות כדי לאפשר לאזרחים לצאת ולקנות לפחות מוצרי יסוד. שלא היה כל כך בשפע…

לעיתים קרובות נשמעו אזעקות, ובהישמע האזעקה סבתי ובני המשפחה היו צריכים לשהות במקלט או לפחות לרדת לקומה התחתונה שמוגנת יותר. בבניין שסבתי גרה לא היה מקלט, והמשפחה נאלצה לרדת לשכנים שבקומת הקרקע, ושהכניסה הייתה מוגנת בשקים מלאים חול.

בארץ קמו אז שלוש מחתרות יהודיות: לח"י, ההגנה ואצ"ל. הן התנגדו למשטר המנדטורי (האנגלי). בתקופה זו נעצרו ונהרגו רבים מבני המחתרות. לקראת הקמת המדינה המצב הביטחוני היה מתוח היו יריות מצד הערבים וכל הדיירים שגרו קרוב לגבול נאלצו לנטוש את בתיהם. גם המשפחה של סבתי לא יכלה להמשיך לחיות בביתם, הם היו חייבים לעזוב את המקום.. השאלה לאין עוזבים? ומה עם כל החפצים שהיו בבית?

סבתי הייתה אז בכיתה ח', ומשפחתו של מנהל בית הספר הזמינה לביתם את סבתי לימים אחדים, ושאר בני המשפחה עדיין המשיכו להיות בבית למרות שרוב הדיירים כבר עזבו. כאשר לא הייתה ברירה: הם עברו לשהות בבית הכנסת בו התפללו בני המשפחה. (ביה"כ החבד"י ברח' נחלת בנימין 23) הגבאים בבית הכנסת הקצו שטח עבור משפחתה של סבתא, הם פרסו מחצלות על רצפת בית הכנסת. ואפשרו למשפחתה לגור שם…

המשפחה העבירה כלי מיטה וכמה כלי בישול והם גרו בחלקת בית הכנסת, בשבתות "דירתם" שימשה כעזרת נשים. שם חגגו את חג הפורים וחג פסח. כמובן שלרוב סעודת השבת והחגים הוזמנה המשפחה לסעודות אצל ידידים וקרובי משפחה.

כאשר אחרוני החיילים הבריטים עזבו את הארץ, ראשי המחתרות הודיעו שקיימת אפשרות לכל אלו שנטשו את ביתם, לחזור הביתה… כמובן שמיד המשפחה שבה לביתה וגילו שכדורים מכלי נשק שנורו מהמסגד חדרו לביתם. וברוך ה' שהמשפחה לא הייתה שם באותו זמן, ולא היו נפגעים. בתום ימים אחדים הוכרזה מדינת ישראל, השמחה הייתה גדולה לזמן קצר בלבד מכיוון שפרצה מיד מלחמת העצמאות.

תמונה 2
המשפחה בתל אביב

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת מפגשי תכנית "הקשר הרב דורי" בבית הספר.

מילון

עוצר
עוצר (במלעיל) הוא הוראתו של גוף בעל סמכות על שטח מסוים אשר אוסרת על תנועת אנשים ברחובות. העוצר יכול לחול במשך שעות אחדות של היממה בלבד, או באופן רצוף. מטרת העוצר היא שמירה על הסדר הציבורי (כמו למשל בעת הפסקת החשמל בצפון אמריקה בשנת 2003), או דיכוי פעילותן של קבוצות מסוימות. בכלי זה נעשה שימוש במגוון מצבים

המנדט הבריטי
מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"י), המוכר בעברית בשם המקוצר "המנדט הבריטי" או פשוט "המנדט", הוא מנדט חבר הלאומים (ייפוי כוח) שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים, בין היתר, על מנת לסייע ליישוב היהודים[1] ולהבטיח את הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט[1]. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948.

ציטוטים

”במהלך מלחמת העצמאות ראינו וחשנו ניסים גלויים.“

הקשר הרב דורי