מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תלאות העלייה

סבתא אתי וצופיה בביקור בבית התפוצות
סבתא אתי בצעירותה
התאקלמות וחיים חדשים במדינתנו. סיפור העלייה של משפחת גבאי ודרעי

סיפור העלייה של סבא ארמונד

שמי ארמונד דרעי, נולדתי בעיר מרקש שבמרוקו בסוף מלחמת העולם השנייה. כשלמעשה היהודים לא נפגעו פיזית מהגרמנים אלא נפגעו בשלילת רכוש.

משפחת דרעי, הייתה מאוד אמידה, בעלת דירות בעיר מרקש ושטחים בכפרים. למדתי בבית ספר עממי ולאחר מכן למדתי בבית ספר חקלאי עד העלייה לארץ ישראל בתאריך 6.9.1959. בין לבין עזרתי לאחי שלמה בעסק שלו [ציוד לבית הספר]. שלמה אחי היה פעיל עלייה. הפעילות שלו הייתה לא חוקית ולכן גם לא ידענו על פעילותו כי זה היה סודי.

באותם השנים, העלייה במרוקו הייתה אסורה. אבי השתוקק לעלות לארץ ישראל, אך קרה מקרה לא צפוי, אחי שלמה שלח משפחה ממרוקו לארץ. לרוע המזל המשפחה נתפסה על ידי השלטון. המשפחה נחקרה וגילו שאחי שלמה שלח אותם. הסוכנות הבריחה אותו לקזבלנקה ומשם למחנה עלייה בצרפת ואנחנו סבלנו מחקירות המשטרה כדי לגלות היכן שלמה. כמובן שלא ידענו כלום. לימים באו אלינו אנשי הסוכנות  והודיעו לנו שאנחנו חייבים לעלות לארץ. פעילי הסוכנות הצליחו להעביר אותנו ממקום למקום בעזרת מבריחים ערבים שעבדו עם הסוכנות.

נסענו לגבול ספרד בערב, היה חשוך ועלינו על סירה והיה מטוס סיור ומאוד חששנו שיגלו אותנו. ירדנו מהסירה לכיוון עיר מלילייה, לאיזה בית שהיה בו באר מים שלא מיועדת לשתייה. שהינו שם שבוע והפלגנו למלגה שבספרד. במלגה היינו כשלושה ימים ומשם לגיברלטר למשך שבועיים. לאחר שבועיים טסנו למחנה עולים במרסיי שבצרפת ופגשנו שם את אחי שלמה. מסתבר שהסוכנות הצליחה להוציא אותו ממרוקו וממרסיי. סוף סוף עלינו ארצה למעברה בקריית גת, הקליטה לא הייתה קלה. הוריי השאירו את כל חפציהם במרוקו. דודה של סבא מכרה את הבית ושלחה להם את הכסף לישראל.

במעברה אבא שלי לא הסתגל למצב, כי לא היה לו מקצוע לעסוק בו והיה לו מאוד קשה. במקומו יצאה אמא שלי לעבוד בקטיף כותנה ובחקלאות, משהו שלא עשתה אף פעם בחייה. לימים, אבא חלה במחלת הסרטן ונפטר. אמא נשארה לבדה ונאלצה לשלוח אותנו לפנימיות. אני המשכתי ללמוד בבית הספר לחקלאות בפתח תקווה. אחרי הלימודים התגייסתי לצבא. אחרי השחרור הלכתי לתדמור ללמוד מלונאות. בסיום הלימודים עבדתי תקופה במקצוע בבית מלון. בסוף נכנסתי לעבוד בצבא כאזרח עובד צה"ל בחיל האוויר בבסיס חצרים ליד באר שבע. אחרי 37 שנות עבודה פרשתי לגמלאות. היום אני מתנדב פעמיים בשבוע בבית החולים סורוקה.

תמונה 1
סבא ארמונד ואחיו שלמה

 

סיפור העלייה של סבתא אסתר

שמי אסתר דרעי לבית גבאי. נולדתי וגדלתי בעיר פס שבמרוקו, הייתה לי ילדות טובה ומאושרת. היינו משפחה של 5 ילדים, אך לצערנו הוריי איבדו שני ילדים ממחלה. נותרנו 3, למדתי בבית ספר אליאנס היהודי. בשנת 1965 עלינו ארצה. כאשר הגענו לנמל חיפה חיכתה לנו משאית, העמיס אותנו הנהג מאחור על ספסלים שבורים כמו סחורה, וכך נסענו כמה שעות עד באר שבע. הגענו בערב תשושים, הוריד אותנו הנהג בחור נידח שבו היו צריפים ואמר לנו: "הנה הבית שלכם" והלך. לא הבנו על מה הוא מדבר לא הבנו איפה הבית, ואז ראינו צריף בדון כולו שבור, לא הייתה דלת, לא חלונות, לא שירותים, ולא מיטות… כלום. ליד הצריף היה נחל, שהיה מלא ביתושים וזבובים. ישבנו על הרצפה ובכינו. לא ידענו מה לעשות ולמי לפנות…

למזלנו, הגיעו דיירים שגרים בסביבה, מתוך סקרנות לראות את העולים החדשים שהגיעו, וביניהם הייתה משפחה שהסתבר שהיו קרובים שלנו. הם לקחו אותנו אליהם לצריף שלהם ואירחו אותנו במשך שבועיים. עד שבאו הסוכנות ורצו להחזיר אותנו לצריף שלנו, כמובן שסירבנו. בינתיים הגיעה המשפחה שלנו שכבר עלו לפנינו לביקור והם אלו שדאגו לנו לדירה בשיכון, שעדיין לא סיימו לבנות. נכנסו לדירה שעוד הייתה בבנייה. לא היו דלתות וחלונות, לא מים ולא חשמל, לא שירותים. רצינו שיכון לכן הסכמנו לגור בתנאים האלה. מנהל אתר הבנייה ריחם עלינו, והזמין רק לדירה שלנו חלונות ודלת כניסה, כיור ושירותים. כמובן הסוכנות נתנה לנו מיטות מברזל ופתיליה. וכך חיינו במשך שנה שלמה, בלי חשמל והשתמשנו במים של אתר הבנייה. וכך התחלנו חיים חדשים במדינתנו ארץ ישראל שעליה חלמנו בגולה.

את ארמונד סבא שלך הכרתי בשנת 1968 והתחתנו ב 22.10.1968. נולדו לנו שלושה ילדים: תמי הבכורה, אסי אמצעי ועוז הקטן. ארמונד עבד כאזרח עובד צה״ל בבסיס חצרים חייל האוויר 38 שנים עד שפרש ואני עבדתי בחינוך 35 שנים עד שפרשתי לפנסיה.

תמונה 2
סבתא אתי וסבא ארמונד ביום חתונתם

תמונה 3
צופיה התינוקת בידי הוריה אנדראה ואסי וסבתא אתי

תמונה 4

סבא ארמונד וסבתא אתי מבקרים את אסי, אביה של צופיה בבסיס

תמונה 5
צופיה ואחותה בפורים

הזוית האישית

סבתא אתי: השתתפות בתכנית הקשר הרב דורי, גרמה לי להנאה מרובה עם נכדתי, התכנית חיברה בינינו. היו לנו שעות איחוד נפלאות. מאוד נהנתי מהסיור בבית התפוצות ביחד.

הנכדה צופיה: התכנית גיבשה בינינו. סבתא סיפרה לי על הילדות שלה ועל המשפחה. מאוד נהניתי גם בסיור בבית התפוצות כי למדתי המון על ערכים וכבוד למבוגר.

מילון

עלייה בלתי לגאלית
ההעפלה (המכונה גם "עלייה בלתי-לגאלית" ו"עלייה ב'") הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראלב-1948 (כניסתם של יהודים לתחומי הארץ באופן בלתי מאורגן החלה מאז מלחמת העולם הראשונה, כאשר הונהג ממשל צבאי בריטי ואף קודם לכן, אך ההעפלה המאורגנת החלה ב-1934)[1]. היא כונתה גם עלייה ב', משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה החמורות שנקבעו על ידי ממשלת המנדט הבריטית.

ציטוטים

”מי שאין לו מבוגר שיקנה אותו “

הקשר הרב דורי