מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תלאות העלייה לישראל של סבא יולי

סבא יולי והנכד שילה
סבא יולי בן חמש
העלייה בחשאי של סבא יולי מרומניה

בשנת 1959 נולד סבי יולי (או בשמו המלא יוליאן) להוריו יצחק (איזו) וציליקה (צילי) למשפחת מאיר בעיירה פיאטרה ניאמץ שברומניה.

מה שסבי לא ידע הוא, שכבר כאשר הוריו התחתנו בבית הכנסת היהודי שבעיירה, נרשמו בחשאי לרשימת ההמתנה הארוכה לעלות לארץ הקודש – ארץ ישראל.

וכך גדל סבי, מוקף בבני משפחתו ולמד בגן הרומני בזמן שהוריו הלכו לעבודה. לאורך כל השנים אסור היה שהסובבים להם יגלו כי הם ממתינים לעלות לארץ ישראל, ברומניה הקומוניסטית לא התקבלו אישורים לעזוב את הארץ, ורק יהודים בעזרת הסוכנות היהודית היו מקבלים אישורים מיוחדים לעזוב. היהודים האמינו שיראו עתיד טוב יותר בארץ ישראל הצעירה, מדינה בהתהוות שמיועדת לעם היהודי. המקומיים שקינאו ביהודים על כך, פעמים התנכלו להם וראו בכך בגידה ברומניה מולדתם, ולכן הסתירו זאת עד שבגיל חמש בשנת 1964 קיבלו בני המשפחה הקטנה אישור לעלות לארץ ישראל, אבל שם מסע העלייה שלהם רק החל.

סבא זוכר שהם ארזו מעט מאוד דברים במזוודה אחת בלבד ונפרדו מהמשפחה, את רובה פגשו מאוחר יותר בארץ ישראל, ההורים שלו סיפרו לו שהיה עליהם לוותר על האזרחות שלהם, הם השאירו את כל המסמכים שלהם ואת כל רכושם ברומניה. סבא רבא, איזו, רצה לקחת איתו מעט כלי עבודה שהיו האהבה הגדולה שלו, אז הוא נתן אותם לבנו ואמר לו שיגיד שאלו המשחקים שלו.

אימא אבא ובן עולים לארץ ישראל. תחילה נסעו יחד במשאית שלקחה אותם טרמפ לעיר הגדולה בוקרשט, מרחק של כ6 שעות נסיעה בדרכים לא סלולות, משדה התעופה הסמוך עלו על מטוס לנאפולי שבאיטליה, שם ריכזו עולים לישראל מכל העולם. שם גם ניסו נציגים מהקהילה היהודית בארצות הברית לשכנע אותם לעבור לאמריקה, אך המשפחה הייתה נחושה בדעתה להגיע לארץ ישראל. לאחר חודשיים הגיע היום המיוחל והמשפחה יצאה באנייה לכיוון חיפה, לקח עוד שבועיים עד שהאנייה עגנה בנמל חיפה. שם חיכתה להם משאית, וכבר באותו הלילה הגיעו למצפה רמון.

כשהגיעו בני המשפחה לארץ רצו להתייחד עם קרוביהם אחות של סבא רבה ובני משפחתה שכבר חיו באשקלון, בהגיעם לנמל חיפה הבטיחו להם שיקחו אותם למקום "קרוב" וכך הגיעו ל"מצפה רמון". בבוקר שלמחרת גילו שעליהם לנסוע עוד שעתיים כדי להגיע לאשקלון. בני המשפחה קיבלו חדר באמצע המדבר ובו מיטה מזרון כירה וסיר. בבוקר צפו מהחלון בגמלים, חיה שהייתה זרה להם וזו הפעם הראשונה שראו כמותה, ואז הם הבינו שעליהם לעזוב. שוב לקחו את מעט הדברים שהיו איתם התקדמו לכביש הראשי הקרוב ותפסו טרמפ במשאית לכיוון אשקלון, כסף לא היה להם ולכן סבא רבא הציע לנהג המשאית בתמורה נקניק רומני, וכך המסע שהתחיל במשאית רומנית הסתיים במשאית ארץ ישראלית (עם נקניק רומני) שהובילה אותם לצומת אשקלון.

המשפחה התמקמה באשקלון, סבא יולי נכנס לגן והקושי הגדול ביותר שהוא זוכר זה חוסר היכולת לתקשר עם ילדי הגן בגלל שלא ידע לדבר עברית, לכן ניסה תחילה ללמד את הילדים לדבר רומנית. הוא התגעגע לשלג, לבית משהלם, לחברים והמשפחה שנותרו מאחור, במקומם היה עליו להסתגל למזג אויר מדברי וחם. מה ששימח אותו שהם גרו קרוב לים, ברומניה הים היה רחוק מהם וגם מזג האוויר לרוב לא התאים לרחצה, בישראל היו מבלים המון בים ועד היום הוא נהנה להגיע לחוף באשקלון ולהיזכר בילדותו שם.

עם עליתם ארצה השתלבו הוריו של סבא במפעל הקריית גתי הידוע "פולגת", שניהם ידעו להפעיל מכונות מעבודתם ברומניה וכך התחילו את דרכם במפעל. כעבור 5 שנים נוספות עברו בני המשפחה לקריית גת. לימים התקדמו שניהם, סבתא צילי חרוצה ומקצועית קיבלה תפקיד של מנהלת מחלקה בבגיר, ואילו סבא איזו פתח בית מלאכה קטן לעיבוד שבבי ונתן שירותי תכנון תיקון ותחזוקה למכונות מפעלים נוספים ורבים, מאז ועד היום! אנחנו מאוד גאים בו על כך שהחל את דרכו של בית המלאכה המשפחתי, לימד גם את סבא יולי את המקצוע והיום עובד בו כבר דור שלישי (דוד שלי). סבי יולי הגיע לעיר בן 10, למד בבית הספר שפרינצק ועלה לתיכון רוגוזין, שם גם הכיר את סבתא דגנית הלו היא אשתו, לאחר שירותם הצבאי התחתנו והולידו שלושה ילדים הבכורה היא אימי. לסבא וסבתא 5 נכדים שהם גם נינים להוריו של סבא (אני השני). מאז רוב המשפחה שנותרה ברומניה עלתה לארץ.

תמונה 1
סבא יולי וסבתא דגנית עם נכדיהם ניניו של סבא רבא איזו

באופן כללי סבא מסכם את תהליך העלייה והקליטה שלו בארץ בתור חוויה חיובית, הוא מעריך שלהוריו היה קשה יותר. סבא  חושב שישראל קולטת עליה של יהודים בצורה מדהימה,  והוא שמח מאוד שעלה לארץ! כך הכיר גם חברים טובים וכמובן את את סבתא והקים כאן משפחה, כך גם אני נולדתי.

הוא מעריך שאם היה נשאר ברומניה היה מתאמן בסקי במקום לעשות יוגה. הוא גם חושב שלא בטוח שברומניה היה אביו מקים בית מלאכה וכך גם לא בטוח שהוא היה לומד ממנו את מקצוע העיבוד השבבי ומצטרף לעסק. אבל הוא יודע מה הוא היה עושה במקום, בדיוק את מה שהוא עושה בימים אלו, בוחר בית על הר למרגלות נחל בכפר רומני והופך אותו לבית הארחה למטיילים ויוגיסטים.

למרות שלאורך השנים סבא טייל ועבד בעולם ובפרט באירופה, מעולם לא הגיע לרומניה. רק כעבור 50 שנה, בגיל 55 בפעם הראשונה התגברה על סבא סקרנותו והוא טס חזרה לרומניה, והתאהב ! לאחר תהליך בירוקרטי ארוך קיבל חזרה את אזרחותו הרומנית, וכעת מגשים את חלומו על אדמת רומניה. ואני מאחל לו בהצלחה ומקווה גם לזכות להגשים חלומות.

תמונה 2
סבא יולי והמשפחה

הזוית האישית

שילה: נהנתי מהמפגשים עם סבתא הרגשתי שהיה לנו זמן מיוחד משלנו ביחד. הכרתי סיפורים חדשים שלא ידעתי קודם. הטיול המשותף היה כיף. למרות שהפסדתי שיעור אנגלית שמחתי להשתתף. גם הסיפורים האחרים ששמעתי מחברים לקבוצה והסבתות שלהם היו מענינים.

מילון

רומניה הקומוניסטית
בתום מלחמת העולם ועם כניסת הצבא האדום לשטחה כחיל כיבוש, המפלגה הקומוניסטית תפסה את השלטון ברומניה, בחסות ברית המועצות בשנת 1946. המשטר הדיקטטורי הקומוניסטי שהונהג ברומניה נמשך עד למהפכת דצמבר 1989.

ציטוטים

”ישראל קולטת עליה של יהודים בצורה מדהימה, ואני שמח מאוד שעלתי לארץ! “

הקשר הרב דורי