תלאות "העלייה לארץ הקודש"
ילדתי את הילד הראשון בגיל 14
שלום קוראים לי סוזן נולדתי במרוקו, בעיר אגדר. אני השנייה במשפחה בן שמונה אחים.
היה לנו בית גדול לא ההינו עשירים וגם עניים. התחתנתי בגיל 11 עם לוי יצחק, בעלי ואז עזבתי את ההורים
ועברתי לעיר מרקש .
ילדתי את הילד הראשון בגיל 14. החיים במרוקו לא היו קלים ,זה לא כמו בארץ. נשארתי במרוקו עד
גיל 22 במרוקו נולדו לי 3 ילדים.
בשנות ה60 רצינו לעלות לארץ ואז לא היה ויזה ולא פספורט. רצינו מאוד לעלות לארץ ולא הייתה עלייה
ופחדנו מערבים שרצינו לעלות לארץ.
באחד הימים היגיע, דוד שלי , שעבד בציוניסט, בא אליי והודיע לי שעוד יומיים אנחנו צריכים לעזוב את מרוקו
ולעלות לארץ. הוא רצה שאני אביא את כל המשפחה, יחד עם הסבתא. אכן, אחרי יומיים היגיע כל המשפחה
ממרקש לקזבלנקה.
בלילה הביאו מוניות, לא לקחנו כלום איתנו, רק כמה סנדוויצים לילדים. אמרו לנו ללכת בשקט. ההורים שלי
עלו למוניות גם אנחנו הגענו למונית. לקחו אותנו לאזור, ליד הים בקזלנקה. שם שמו חיכינו על החוף
כל המשפחה יחד עם הסבתא.
ראינו מרחוק, ספינה בתוך הים. אנחנו מחכים ליד החוף לסירה ואז הזהירו אותנו לא לדבר. היתה סכנה
מי שמדבר עוצרים אותו. בתקופה זו היה אסור ליהודים לעלות לארץ. הכל היה לא חוקי.
הסירה באה לקראתנו, זו הייתה סירה מאוד קטנה. תחילה העלו בסבב הראשון, את בעלי, סבתא ועוד אדם
אחד שהצטרף אלינו. הם עלו לסירה הקטנה שהביאה אותם לספינה. הסירה הקטנה חזרה לחוף אלינו.
אני והילדים, עלינו לסירה והתקדמנו לכיוון הספינה. הילדים הגדולים עזרו לנו והעלו אותם לספינה.
אני נשארתי אחרונה על הסירה עם הילדה שלי. התרוממתי להושיט את הילדה לבחורים שעזרו להעלות
את כולם לספינה. אז היגיע גל ענק, הגל טילטל אותי לאחור והיא כמעט נפלה לים . מזל שזה נמר בטוב.
הפלגנו בספינה ולקחו אותנו לעיר מנגה, שם שהיינו שבוע, בתוך המקלט. משם לקחו אותנו עם מוניות
למליליה, שמה ישבנו שבועיים, גם במקלט. משם לקחו אותנו, לגריברנטה, שם היינו כמעט חודש.
משם לקחו אותנו לצרפת. בצרפת העבירו אותנו למבנים מן צריפים. ישבנו שם חודש. מצרפת הפלגנו שוב
באניית תאודור הרצל לנמל חיפה.
בחיפה, שליחי הסוכנות העבירו אותנו למעלות. נסענו במשאית, הגענו בלילה למעלות. לא היה חשמל
ולא היה כלום. הכניסו אותנו לבתים שקראו להם "רכבות". הכל קרה בלילה, למחרת כשקמנו, נדהמנו לראות
שלא היה כלום מסביב רק כמה בתים בודדים.
במעלות עבדנו מאוד קשה. בעלי עבד ב"קרן הקיימת" בניקוי אבנים ושתילת שתילים. בחודש הראשון
שהגענו לארץ, הוא נפל מההר, במקום בו עבד. נתנו לו לעבוד בקומפריסור , כלים ומכשירים שלא הכיר.
נכנס לו קילשון , לקרסול. אז לא היה בית חולים, הם הוציאו את הברזל מרגלו בשטח. כך הביאו אותו
אליי לבית. שני פועלים נשאו אותו. הוא לא יכול היה להמשיך לעבוד.
אני החלפתי אותו והתחלתי לעבוד במקומו.
מילון
פרינהדבר שאפים בו לחם וזה בנוי מאדמה ואבנים.
ציטוטים
”היו המון הפתעות והמון אכזבות“