מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בפולין בשנת 1933 בעיר קרקוב.

עד גיל שש חיי התנהלו בצורה של ילדה רגילה, אך בשנת- 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה והגרמנים כבשו את פולין. nיד לאחר שהגרמנים נכנסו לפולין, היהודים הרגישו מושפלים. הגרמנים לקחו מהיהודים רכוש ופריטים יקרי ערך. נוסף על כך, כל היהודים מגיל שתים עשרה היו מוכרחים ללכת עם "טלאי צהוב" – טלאי עם סימן של מגן דוד כדי להבדיל אותם מיתר האוכלוסייה.

כשהתחילו השמועות על הקמת גטו ליהודים בקרקוב, אני ומשפחתי מצד אמי (שכללה: סבתא, סבא, אחות של סבתא, דודתי, דודי ואנוכי) חיפשנו מקום מגורים בעיר ללא גטו, והחלטנו לנסוע לעיר ויאליצ'קה שקרובה לקרקוב. גרנו אצל משפחה פולניה עד שהגיעו שמועות על טרנספורט ( גירוש יהודים למחנות ריכוז). באותו זמן אבי היה עם משפחתו בעיר אחרת בלעדינו.

הפחד מהטרנספורט גבר ואמי החליטה לשלוח אותי לאבי. מכרים פולנים של משפחתי הסכימו לקחת אותי לאבי. כאשר הגענו לשער של הגטו בו היה אבי, השומרים אמרו לנו שהוא כבר יצא לעבודה. ניסיתי לחפש את אבי בין השורות של היהודים, ופתאום ראיתי את מעילו על גבו. את מעילו זה זיהיתי ישר. מיד רצתי אליו בהתרגשות רבה ( לא ראיתי אותו שלוש שנים).

לאחר המפגש, אבי החליט לקחת אותי לעבודתו יחד עם שאר היהודים. אבי החליט שאשאר לגור עם אמו ( סבתי) כי חשב שזה הרבה יותר בטוח. במשך שבועות ספורים השתעממתי בבית סבתי, לא היה לי כלום לעשות והרגשתי בודדה מאוד. ביקשתי מאבי שייקח אותי אתו לגטו. שם נפגשתי עם ילדים אחרים וכבר לא היה לי משעמם.

כאשר התחילו שמועות שגם שם יהיה טרנספורט למחנות, אבי הצליח לשכנע מכרים שלו שייקחו אותי אליו, ישמרו עלי ויסתירו אותי עד שיבוא לקחת אותי. הייתי מוסתרת אצלם מסתיו 1942 עד שנכנס הצבא הרוסי באביב 1944. כל זמן היותי אצלם הסתתרתי במקומות נחבאים, למשל: בארון, בחדרים שאף אחד לא יכול לגלות אותי. היה אפילו אסור לי להתקרב לחלון כדי שלא יראו אותי. אם היו רואים אותי, היו מוציאים אותי להורג ביחד אתם.

הזוג הזה היה טוב אלי, וחלומי היה לצאת החוצה ולשאוף הרבה אוויר. לפני שהגיע הצבא הרוסי לשחרר אותנו מהכיבוש הגרמני, גילו הגרמנים אצל האח של האישה שהסתירה אותי אקדח, בעקבות זה הגרמנים עצרו את האח. הזוג שהסתיר אותי פחד שהגרמנים יבואו אליהם הביתה כדי לעשות חיפוש ואז הם יגלו אותי. עקב כך, הם שלחו אותי למקום מסתור חדש שהיה בית הספר לכמרים.

שם הייתי מוסתרת בחדר מבודד שהיה נעול עם מפתח. מי ששמר עלי שם היה כומר אוקראיני, בכל ערב הוא היה מביא לי אוכל שהמשפחה האוקראינית שהייתי מוסתרת אצלם הביאה לו. במקום מסתור זה הייתי מוחבאת כעשרה ימים.

לילה אחד שמעתי רשרוש שהפחיד אותי מאוד, למחרת בבוקר גיליתי שהרשרוש הגיע  מצלחת האוכל שלי שהייתה ליד מיטתי , מיד ראיתי שזה היה עכבר שחיפש אוכל… מאוד נבהלתי ולא ידעתי מה לעשות, לאחר מכן גיליתי שיש מתחת למיטה שלי חור ברצפה והבנתי שמשם הגיע העכבר. מיד סתמתי את החור עם הרבה נייר עיתון על מנת שהעכבר לא יצא לאכול את האוכל שלי.

אחרי כעשרה ימים יכולתי לחזור בסתר למשפה שהסתירה אותי לפני, מאוד שמחתי לחזור אליהם. באותו זמן הצבא הרוסי שנלחם נגד הגרמנים התקדם מאוד ובסופו של דבר הצבא הרוסי הצליח לגרש את הגרמנים מהעיר פשמישל, בה הייתי וסוף סוף הייתי יכולה לצאת החוצה בחופשיות ולטייל, מה שלא יכולתי לעשות לפני כן.

לצערי הרב, הורי לא הגיעו כדי לקחת אותי מהמשפחה שהסתירה אותי ומהר מאוד הבנתי שהם לא יגיעו אף פעם. לאחר זמן מה הגיעה בת דודתי צ'שיה ולקחה אותי אליה. לא שמחתי כל כך לבוא אתה מפני שלא ממש הכרתי אותה והיה לי קשה לעזוב את המשפחה שגרתי איתם אבל בתור ילדה ממושמעת עשיתי מה שאמרו לי. היא חיה עם אבא שלה שהיה דוד שלי. אחרי זה הגיע דוד אחר שלי וככה נדדתי מדוד אחד לדוד שני ואחרי זה הגעתי לדודה שלי שחיה בעיר קרקוב עם ביתה.

גרנו בחדר אחד ובחדר לידנו גרה משפחה אחרת ואיתה היה לנו מטבח משותף ואמבטיה משותפת. עם הדודה הזאת ובתה עזבתי את פולין, המטרה הייתה להגיע לשני הדודים שלי שחיו אז בבלגיה. את פולין עזבנו באופן בלתי חוקי דרך צ'כיה והגענו לאוסטריה שם היינו בשלוש ערים שונות במחנות עקורים. זה היה חדר גדול שחולק עם שמיכות למשפחות.

האמריקאים נתנו לכל מי שגר שם אוכל ומזון. אחרי שעזבנו את המקום הזה, הגענו דרך צרפת באופן בלתי חוקי סוף סוף לבלגיה, שם גרו שני דודים נוספים שלי ודודה. כעבור שלוש שנים עזבתי את בלגיה עם גרעין של השומר הצעיר להכשרה בצרפת ומשם לארץ ישראל לקיבוץ גת.

הזוית האישית

תמר: היה מאוד כיף לעבוד ביחד! למדתי המון דברים חדשים, גם על חייה של סבתי וגם על ההיסטוריה של המדינה שלנו ועל פולין. בנוסף למדתי המון על הילדות של סבתי . לאחר כתיבת הסיפור אני מרגישה שאני יותר מעריכה את כל הדברים שיש לי בחיים ואת כל מה שנותנים לי. בנוסף למדנו להכיר אחת את השנייה בצורה טובה יותר.

סטלה: מצד אחד שמחתי לספר את סיפורי לתמר כי היה לי מאוד חשוב שהיא תדע מה עברתי וחוויתי. ומצד שני לא היה כיף להיזכר בכל הדברים הלא כל כך טובים שאני ומשפחתי עברנו. במהלך כתיבת הסיפור נזכרתי בהמון דברים שלא חשבתי עליהם כבר די הרבה זמן.