מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תיעוד סיפור חייו של סבא יוסי

סבא יוסי והנכד אביב עם עומר
סבא יוסי בילדותו
בתקופת הצנע חילקו נקודות ועם זה קנו בהקצבה את הבשר

בית ומשפחה
שמי יוסי נולדתי בשנת 1942 בבית חולים הדסה שעל הר הצופים בירושלים להורים לאה וחנוך ואח בכור שמעון.
הם עלו מפולין מליטא בשנת 1939.

תמונה 1

למזלם היה לאימי דוד עשיר בשם דוד ברודר שבזכותו יכולנו להתקבל בארץ, היה צורך להוכיח שיהיה למשפחה היכן לגור, מקום עבודה ופרנסה  ואכן הדוד שילם הרבה כסף כדי להעלות את כל המשפחה. הוא העסיק את אבי באטליז בשר ומצא לנו מקום מגורים בירושלים, בשכונה מעורבת יהודים וערבים ובשכנות טובה עד פרוץ מלחמת השחרור. במהלך המלחמה החיים היו בלתי נסבלים ואפילו מסוכנים, היו צלפים שירו לעבר הבתים שלנו , ההליכה לגן הייתה סכנת חיים.
משפחתי הייתה מסורתית ואני חבשתי כיפה. אני זוכר, שבאחד הימים הייתה אזעקה וירדנו למקלטים ושכחתי את הכיפה, כל כך בכיתי עד שאבי נאלץ לצאת באמצע ההפגזות ולהביא לי את הכיפה. עם התגברות היריות החליטו ההורים לעבור לתל אביב לשכונת עין יעקב.
 
בשכונת עין יעקב התחנכתי בבית ספר תחכמוני דתי, רק בנים בכיתה. לא הייתי תלמיד הכי טוב, הייתי שובב אבל במשחקי הכדורגל הייתי הכי טוב. כמו כן, עזרתי למנהל לעבוד בחדר ההסרטה. בנוסף, הלכתי לצופים ופה כבר הורדתי את הכיפה והפכתי להיות  חילוני. אהבתי מאוד את תנועת הצופים, היו לי הרבה חברים, שיחקנו ונהנו מכל רגע.תקופת הילדות של הדור שלי הייתה שונה מאוד מזמננו: את רוב שעות הפנאי בילינו מחוץ לבית במשחקים עם ילדי השכונה:כדורגל צופים או בילוי בים. 

ההורים שלי תמיד היו עסוקים בעבודתם הם עסקו בקצבות בשר.

בתקופת הצנע חילקו נקודות ועם זה קנו בהקצבה את הבשר. אצלי בבית לא היה מחסור- היה תמיד בשר וכבד בשפע:אכלתי המון כבד , וגם הייתי ונראיתי כבד.

בהמשך, עברנו לגור לתל אביב. הלכתי לבית ספר מקצועי ללמוד מקצוע מבלטן. עבודתי הראשונה לפני הגיוס עבדתי בשיפוץ מנועים של רכבים אך מהר מאוד החלטתי שעדיף להתגייס  ואכן התגייסתי.

בגיל  17.5 מייד עם שחרורי מהצבא התחלתי לעבוד במקצוע שלמדתי "מבלטן".

עבודה לימים פתחתי עסק עצמאי: בניתי מבלטים, היו לנו  מחרטות מכבשים אלו מכונות שמייצרות פריטים שעשויים ממתכת כמו ברזל פליז נחושת וחלקים לתכשיטים. בעבודה זו התפרנסנו יפה מאוד והצלחנו לעזור לארבעת הבנים  להתחתן ולהקים משפחות.

עבדנו בעסק 50 שנה ויצאנו לפנסיה. כל העסק נמכר לגרוטאות ברזל.

תמונה 2

תקופת הצבא
התגייסתי בגיל שבע עשרה וחצי לחיל התותחנים. בתקופת הטירונות לא יצאתי חצי שנה הביתה וכמובן ההורים גם לא באו לבקר. התקשורת נעשתה באמצעות התכתבות במכתבים. כולם חיכו לחלוקת הדואר, אני הסתגלתי מהר מאוד ונתמניתי למפקד טנק. אהבתי מאוד את שרותי בצבא ואף פעם לא התלוננתי. קיבלתי את הכול בשמחה ובהבנה. זומנתי להרבה מאוד ימי מילואים, היו אמונים מפרכים ניווטים שהייתי טוב בזה.

תמונה 3

עם שחרורי מהצבא הכרתי בחורה בשם אסתר וכעבור מספר חודשים אחרי לחץ מההורים התחתנו ואנו נשואים עד היום הזה באושר כבר 51 שנים.תקופת המילואים והמלחמות עשיתי הרבה מאוד  ימי מילואים השארתי בבית אישה וילדים וזה היה מאוד קשה. נלחמתי במלחמת ההתשה, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים.
 
מלחמת ששת הימים פרצה ב- 5 ביוני 1967 נגד ארצות ערב מול סוריה ירדן מצריים. יכולנו להם וניצחנו! שחררנו את הכותל וכבשנו שטחים רבים.הערבים השאירו את נעליהם וברחו. אני נלחמתי בעיקר בצפון הרמת הגולן, הכרתי שם כל אבן וכל סמטא. בשחרור כל חייל קיבל 1000 לירות ובכסף קניתי לבני בן השנתיים מכונית פדלים כשבבית לא היו רהיטים. חזרנו הביתה באופוריה למרות שהיו לנו אבידות רבות! השמחה בארץ הייתה גדולה בגלל ניצחוננו מול כל צבאות ערב שרצו להשמידנו וסיפחנו עוד שטחים רבים שהיום קוראים לזה שטחים כבושים.
 
מלחמת יום הכיפורים במשך שנים רבות ארצות ערב רצו לכבוש בחזרה את שכבשנו במלחמת ששת הימים ומצאו יום מתאים להם להתקיף אותנו ביום הכיפורים. ב10.1973 הפתיעו אותנו והתחילו במלחמה, אני הייתי בבית כנסת וצמתי ובשעה 2.30 בצהרים באו לקחת אותי ואני הייתי  עדיין בצום.
מייד לבשתי את המדים שהיו תמיד מוכנים בעליית הגג ויצאתי למלחמה. הפעם זה היה שונה…לא היינו מוכנים: הגענו לבסיס מהר כדי לקחת את התותחים והתחמושת ,נשקים ציוד לא היו גם לא היו מספיק מובילים לכן נסענו על שרשראות של הטנקים. עלינו לצפון גבול סוריה, שמענו הרבה יריות,היו לנו הרבה אבידות והיה קשה מאוד אך בהמשך יכולנו להם והתחלנו להדוף אותם.
הייתי מגויס ימים רבים, הדאגה לבית הייתה גדולה!  השארתי אישה ושני ילדים קטנים והקשר היה רק בהתכתבות. חזרתי הביתה אל משפחתי בשמחה ובבריאות. יש לנו ארבעה בנים נשואים עשרה נכדים מקסימים. היום אנחנו פנסיונרים ושנינו משתתפים בתוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר רעות שבגדרה מקבל הנחיה מאביב נכדי וחברו עומר ומהמורה מלווה ליזי ונהנים מכל רגע.
 
תמונה 4
 
תשע"ו, 2016

מילון

הקצבה
שמקציבים כמות של תלושים ליום אחד.

סיפחנו
לקחנו, כבשנו.

אטליז
חנות בשר

ציטוטים

”"החיים היו בלתי נסבלים ואפילו מסוכנים,היו צלפים שירו ההליכה לגן הייתה סכנת חיים..."“

”"עבדנו בעסק 50 שנה ויצאנו לפנסיה כל העסק נמכר לגרוטאות ברזל"“

”"לקחנו את התותחים והתחמושת ..., שמענו הרבה יריות... אך בהמשך יכולנו להם והדפנו אותם"“

הקשר הרב דורי