מאגר סיפורי מורשת

תיעוד חלומותיי התעורר והפך למשמעותי אצלי כשנכדיי נולדו הבנתי שהם אלה שיירשו אותי ועל כן עלי לספר להם את סיפור ילדותי וחיי. אני תקווה שכל הדברים שלא אספיק הם יעשו בעתיד.

"טובים השניים מן האחד" זהו פתגם שלוקח אותי לכל מקום ומזכיר לי שתמיד צריך לנהוג בשיתוף פעולה. משפחה היא מילה שתמיד מזכירה לי שכולנו משפחה גדולה שצריכה לדאוג אחד לשני לפני כל דבר אחר.

קוראים לי נטליה גאוזמן. אני בת 66, נולדתי באוקראינה בשנת 1951. אנחנו במשפחה 2 אחיות: מרינה ואני. אני הבכורה בבית. באוקראינה נולדתי בעיר קטנה ליד אודסה בלגורד-דנסטרובסקי שם חייתי את שנות חיי הראשונות. בגיל 8 משפחתי ואני עברנו לגור בדרגוביץ' (על יד העיר לבוב).

ילדותי

גרנו בלי סבים וסבתות כי נשארו בעיר בה נולדתי, הורי היו מורים ועבדו מהבוקר עד הערב. גרנו בדירה שכורה קטנה הכוללת שני חדרים. בעקבות כך אני ואחותי היינו צריכות לעזור לאמנו עם עבודת הבית. אמא שלי הייתה מורה לשפה (רוסית) ולימדה אותנו לאהוב ולקרוא ספרים. הלכתי לחוגים הקשורים ליצירה וצילום, אהבתי את זה מאוד, גם התעסקתי בתפירה, סריגה וסריגת מקרמה.

כשהיינו עורכים ארוחה משפחתית היו מאכלים שבאופן קבוע היו שם: פירושקי עם תפוח עץ, מרק סלק, מנת תפוח אדמה עם בשרים וכו'. באירועים מיוחדים כמו יום הולדת או חגים היינו מכינים כל מיני סלטים וסבתי הייתה נוהגת להכין עוגות, למשל עוגת נפוליאון.

בילדותי אהבתי לשחק עם חברות בחצר הבית במשחקים כמו קפיצה בחבל  וקלאס. כנערה התחברתי לקבוצת חברים של להקה בסגנון הביטלס. חשוב לציין שבאותה תקופה אהבתי להקות כמו "הביטלס" ו"הרולינג סטונס". לא מעט ישבנו על ספסלים בפארקים עם גיטרות וניגנו שירים מהסוג הזה, אז רק התחילו הגיטרות החשמליות וחבריי הקימו להקה שהייתה מאוד פופולרית בעיר. הייתי חברה במועדון תיירות בשם "בסקיד" אתם הייתי יוצאת להרי קרפט לקמפינג, היינו מבעירים מדורה יושבים מסביבה ושרים ומנגנים שירים.

אחרי קבלת תעודת הבגרות בבית הספר התקבלתי לאוניברסיטת פוליטכני. בגיל 20 התחתנתי וילדתי שני בנים: דן ומקס.

עלייה לארץ ישראל

במהלך התפרקות ברית המועצות נפתחו שערי היציאה ממנה, בשנת 1991 אני ומשפחתי – בעלי, שני בני וכלבה פודלית קטנה – עלינו ארצה.

בתחילת דרכנו בארץ גרנו בדירה שכורה בקריית חיים. למרות שהחיים שלנו לא היו קלים בתקופת העלייה, אבל היינו שמחים מאוד להיות בארץ ישראל וקיבלנו לא מעט עזרה משכנים ותיקים ובעזרתם למדנו על החיים בארץ.

ההורים שלי

לאמא שלי קוראים אירה ולאבא שלי קראו גנדיי, מאוד אהבתי את ההורים שלי. אימא שלי הייתה מורה ואבא שלי היה מורה ומרצה בשיעורים על תכנות, אבל בהשכלתו היה מהנדס מכונות.

אחותי

יש לי אחות אחת בשם מרינה. אני מאוד אוהבת אותה. בילדות הייתי משחקת איתה הרבה, היום אני נפגשת איתה מדי פעם והיא עוזרת להורינו הקשישים.

הילדים שלי

לילדים שלי קוראים דן ומקס. דן עובד במפעל והוא האב של נכדיי, נטע ורון. מקס עובד וממציא את הדבר הבא בתחום הטכנולוגיה העתידנית, המצאה שעתידה לשנות את העולם. מקס הינו האב של נכדיי, אריאל, אורי ואיתמר.

גלגולו של חפץ

אצלנו במשפחה ישנו מיחם העובר מדור לדור. מסבתא רבתא שלי, לסבתא שלי, לאמא שלי, לי ואז לדורותיי הבאים. גם היו לי תכשיטים, אבל גנבו ממני אותם. כל החפצים הללו חשובים לי כדי שיישאר זכר מכל דורותיי הקודמים.

סיפור אישי

הסיפור שלי הוא מוסר השכל אותו הבנתי לכל  אורך חיי. בשנתיים האחרונות עברנו במשפחה אירוע מצער שרק בעקבותיו הבנתי עד כמה הבריאות חשובה ועד כמה המשפחה חשובה.

הזוית האישית

נטע: במהלך מפגשי תכנית הקשר הרב דורי, אני וסבתי מאוד התקרבנו, למדנו להכיר אחת את השנייה טוב יותר ולמדנו זו מזו יותר ויותר פרטים על החיים ועל כל התחביבים המשותפים שלנו, כמו בישול. בעקבות הפרויקט אף יצא שאפינו עוגה טעימה מאוד לקראת פסח, הדבר היה לחוויה נעימה לשתינו. אני מקווה שבעתיד נהנה יחד. אני מאחלת לסבתא הרבה ימים של בריאות, אושר ונחת.