מאגר סיפורי מורשת

אני בחרתי לראיין את סבתא שלי, מיכל קהת ציתרון. מיכל היא לא סבתא הביולוגית שלי. לפני הרבה שנים סבא וסבתא שלי התגרשו, וסבא שלי התחתן עם מיכל. אבל סבתא מיכל היא יותר מסבתא בשבילי.

בחרתי לראיין את סבתא מיכל מכיוון שמיכל היא אישה מאוד מעניינת וחכמה ורציתי לדעת איך עברו עלייה ימי ילדותה. בעבר שמעתי על כל מיני סיפורים מילדותה, אך זו הייתה הזדמנות לשמוע עוד והפעם גם לתעד את הסיפורים.

ילדות

מיכל נולדה בקריית ביאליק שבישראל בשנת 1953ב-18 לאוקטובר.

אמא שלה אוה ואבא שלה יוסף נולדו בווינה שבמדינת אוסטריה ועלו לארץ ברגע האחרון לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. אוה התחתנה בגיל 20 וילדה בת. כשהייתה בת 23 נהרג בעלה במלחמת השחרור. מאוחר יותר הכירה את יוסף, שאימץ את דנית הבת שלה וכעבור כמה שנים נולדה להם בת שהיא מיכל.

אוה ויוסף הקדישו את עצמם לחינוך. אוה הקימה בית ספר לאחיות. ויוסף היה פרופסור באוניברסיטה והקים את החוג לחינוך באוניברסיטת חיפה. שני האנשים האלה היו אנשים מאוד נחמדים וחכמים והכי היה מעניין לדבר איתם.

קריית ביאליק היה מקום קטן שרוב האנשים בו הגיעו מגרמניה או מאוסטריה, לכל מקום הלכה מיכל ברגל לבד כבר מגיל ארבע. מיכל אהבה לטפס על עצים ולטייל בשדות עם חברים. בגיל שש התחילה לנגן בחלילית ובגיל עשר הצטרפה לתזמורת הנוער של קרית ביאליק וניגנה בחליל צד ובפיקולו. בגיל עשר גם התחילה ללכת לתנועת הנוער השומר הצעיר. מיכל אהבה גם ספורט ואתלטיקה והייתה טובה בהם במיוחד וכבר בגיל שתיים עשרה התקבלה לנבחרת בית הספר. מיכל גרה קרוב למוסד לילדים שבאו מבתים הרוסים והלכה לעזור להם ובאותו הזמן הדריכה גם בתנועת הנוער.

מיכל אהבה לשחק משחקי רחוב למשל קלס, מחניים, 4 מקלות, חבל קפיצה ולקרוא הרבה. למיכל היו שתי חברות מאוד טובות שעם אחת מהן היא עדיין בקשר כיום, קורים לה נורית והיא גרה כיום בקיבוץ. בשנות הילדות שיחקו ואהבו לדבר על ספרים שקראו ביחד. כיוון שלא היו מכשירי טלפון בזמנים אלה החברים המציאו שריקה כדי לקרוא אחד לשני.

בשנות הילדות מיכל אהבה כל מיני שירים ישראלים וגם שמעה בבית הרבה מוסיקה קלאסית למשל של מלחינים מפורסמים כמו בך, מוצרט, בטהובן וכו'. מיכל למדה בבית הספר היסודי ביאליק ובתיכון קירית חיים שלשם הייתה נוסעת כשעה באופניים. בתיכון אהבה מיכל ללמוד בעיקר ספרות ופילוסופיה מכיוון שעניין אותה להכיר צורות חשיבה שונות על העולם ובני אדם. אחר כך גם השפיעו מקצועות אלה על הבחירה המקצועית שלה.

ההורים של מיכל לא דיברו הרבה על ילדותם כי לא רצו להיזכר בטראומות מילדותם ומיכל למדה שצריך להתנהג יפה ולהיות מנומסים ולא לעשות בעיות כדי לא להקשות עליהם.

בסך-הכל אפשר להבין שמיכל הייתה ילדה מאוד עצמאית ועשתה הרבה דברים מחוץ למסגרת בית הספר.

התבגרות

ישירות אחרי תיכון הלכה מיכל לצבא. בצבע מיכל עסקה בהדרכה ועשתה קורס קצינות. במלחמת יום כיפור הייתה קצינת נפגעים וטיפלה בפצועים בבתי חולים. וזה שלאבא שלה הייתה נכות ברגל וזה שעבדה עם פצועים עזר לה בבחירתה במקצוע העבודה הסוציאלית.

אחרי הצבא למדה באוניברסיטה עבודה סוציאלית, בלימודים האלה למדה איך לטפל באנשים וזה דבר שהיא עושה עד היום בשמחה ומכל הלב. אחרי הלימודים עבדה במרכז שיקום לנכים ולימדה באוניברסיטה מכיוון שנושא העבודה מאוד עניין אותה ומאוד נהנתה ממנה. מיכל אהבה כמעט את אותם הדברים כמו בילדותה. אהבה לקרוא, לטייל עם חברים, לנגן, לעשות יוגה והכי אהבה לבלות עם המשפחה.

מיכל גם למדה בהמשך שיטות טיפול שמשלבות שיחה ועבודה דרך הגוף וזה מה שהיא עושה עד היום בקליניקה שלה. בגילאי ההתבגרות התחילה מיכל להבין שיש עולם שונה לגמרי בתוך הגוף.

הקמת משפחה

בגיל 23 מיכל התחתנה וילדה את ענת ואת אלון. היא התגרשה ולאחר תקופה התחתנה שוב, לפני 23 שנים עם סבא שלי שגם הוא היה גרוש. סבתא מיכל אומרת שאני ואחיי מבחינתה נכדים אמיתיים ומאוד קרובים לליבה. לגדל את הילדים היה כיף גדול. מיכל אהבה מאוד להיות איתם, לגדל אותם, לשחק איתם ולטייל איתם גם בארץ וגם בחו"ל, וכשטיילו אהבו לראות כל מני מקומות חדשים וללמוד עליהם.

עם אלון אהבה מיכל לשחק בכדורגל, כדורסל ובכל מיני משחקי הכדור.כמו כן היא עזרה לו בשיעורי הבית ואהבה אותו מאוד. עם ענת אהבה מיכל לדבר על ספרים שקראה ענת ושמיכל עדיין זוכרת מילדותה, לשחק כל מיני משחקי רחוב כמו קלס ושלוש מקלות וגם אותה אהבה מאד.

בחופשות אוהבים מיכל וסבא שלי בעלה, דב לטייל בהרים ולראות מקומות חדשים גם בארץ וגם בחו"ל. כיום מיכל היא סבתא לארבעה נכדים נחמדים: אני, שני אחיי עילאי וירדן, והבת של ענת ובעלה בועז, שקד. בנוסף, הבן של אלון ואשתו דניאל בדרך! מיכל אוהבת אותנו ואנחנו אוהבים אותה. בסך – הכל מיכל היא הסבתא הנחמדה ביותר שפגשתי.

הזוית האישית

אריאל קהת: מביא את סיפורה של סבתא מיכל קהת.