מאגר סיפורי מורשת

״סבתא האם היית ביציאת מצרים?״ שאלה אותי יעל נכדתי כשהייתה בת שלוש. "לא, – עניתי לה – אני רק בת 57, ויציאת מצריים הייתה לפני 3000 שנה."

״אבל רגע, סבתא, את נולדת בארץ?״, ״לא, נולדתי ברוסיה שנקראה אז ברית המועצות בעיר הבירה מוסקבה. היה לנו בית מקסים, ממש במרכז העיר. אנחנו היינו שישה אנשים בדירה: אימא ואבא, אני ואחי הצעיר ממני בארבע שנים וסבא וסבתא.

הקושיות הראשונות שלי

סבי שמחה, שלזכרו קראנו לאבא של יעל, היה אדם שומר מצוות. בזכותו חגגנו חגים יהודיים, הוא אפילו לימד אותנו קצת עברית. סבתי, הייתה מתרגזת ואומרת לו שיעזוב אותנו בשקט, ממילה לא נצטרך את שפה זו אף פעם, אבל סבא היה עקשן" – היה אומר לנו. אני לא יודעת מאיפה היה לו את הידע הזה, אבל הוא צדק.

בסדר פסח כל משפחתי המורחבת הייתה מתאספת בביתנו. היינו קונים מצות בבית הכנסת הרבה יותר ממה שהיינו צריכים בגלל שתי סיבות: סבא היה מחלק מצות לכל המשפחה המורכבת שלנו.  לא מכרו קמח מצה. אז חלק מהמצות הינו טוחנים במכונת בשר לקמח.

את סדר פסח ההינו חוגגים יומיים כפי שנהוג בגולה. סבתא הייתה מכינה דג ממולא נוסח אוקרינה, אבא שלי היה אחראי על הכנת החזרת האדומה. כמובן שהיו גם קנדלך, עוף עם ירקות וגם עוגה ללא קמח. היו לנו גם אגדות פסח בשני שפות: עברית ורוסית. סבא היה מקריא את האגדה לפי כל הכללים ואבי היה שואל את הקושיות.

כשהייתי בת 6 סבי החליט שהיגע הזמן שאני אקרא את הקושיות. הוא קרא לי וסיפר את הסיפור של יציאת מצרים. הוא גם תרגם לי לרוסית כל קושיה וקושיה ולבסוף ביקש שאלמד אותם בעל פה. בקלות! הייתי געה שאני משתתפת בתהליך הסדר וגם הרגשתי שהיה משהו חשוב וגדול שקשר אותי עם סבא שלי. כשכולם התאספו סביב שולחן החג, רק אני וסבא ידענו איזה הפתעה מחכה לכולם. כשהגיע זמן הקושיות סבא קרץ לי, אני טיפסתי על הכיסא ודקלמתי בקול רם את כול הקושיות בלי להתבלבל. כמובן שזכיתי במחיאות כפיים סוערות. מאז כל שנה שאלתי את הקושיות עד שאחי הקטן גדל. ובכל ליל הסדר אני נזכרת בקושיות הראשונות שלי.

באבי יאר

בבית ספרי במוסקבה למדנו הרבה על מלחמת העולם השנייה, אבל לא הדגישו לנו כלל את אסון השואה. על שואה למדתי מסיפורים שסיפרו לי בבית. בכיתה ט' בשיעורי ספרות למדנו שירים וסיפורים שהוקדשו למלחמה. כל אחד היה צריך ללמוד ואחר כך לדקלם בכיתה סיפור או שיר בעל פה. אני החלטתי שזהי הזדמנות להכיר לחברים שלי לספר לחברי לכיתה את סיפור השואה. בחרתי בשיר של המשורר יבגני יבטושנקו שנקרה "באבי יאר".

בבי יאר זה מקום בעיר קייב (בירת אוקרינה) בו בשנת 1942 הוציאו להורג יותר מ-150,000 אנשים, רובם יהודים. הרבה שנים במקום הייתה מזבלה. בשנים אלא המשורר ביקר במקום, הזדעזע ממראה ענייו והחליט לכתוב על זה שיר. השיר פורסם בירחון רוסי ידוע. הדבר לא מצא חן בעניי המשטר הרוסי. עורך הירחון פוטר והרבה שנים לא פרסמו שיריו של יבטושנקו. אבל השיר מצא חיים משלו, כמעט בכל בית יהודי שמרו דף מודפס עם השיר, גם בביתנו היה דף כזה. למדתי את השיר בעל פה, דקלמתי בכיתה וכך יזמתי שיחה על השואה.

הרבה שנים אחר כך המקום בנו אנדרטה לזכר הנופלים. יבגני יבטושנקו ביקר לא פעם בארץ לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי ודקלם את שירו "באבי יאר" ב"יד ושם". משורר יבגני יבטושנקו נפטר לפני שנה והרבה יהודים זוכרים את שיריו ומודים לו. שיר "באבי יאר" תורגם לעברית, הוא מתחיל כך:

עַל בַּאבִּי יָאר אֵין מַצֵּבוֹת,

אֵין כְּלוּם

מִדְרוֹן תָּלוּל – אַנְדַּרְטָה מֵעַל פֶּצַע

אֲנִי יָרֵא.

אֲנִי מַרְגִּישׁ קָדוּם

כְּמוֹ הַיְּהוּדִים עַצְמָם, כְּמוֹ עַם הַנֶּצַח.

ומסתיים כך:

שׁוּם מְאוֹרָע אֶת כָּל זֶה לֹא יַשְׁכִּיחַ!

וְעוֹד יֻשְׁמַע "אִינְטֶרְנָצִיוֹנָל" שָׁלֵם

בָּרֶגַע הַנִּפְלָא שֶׁעוֹד יַגִּיעַ –

אַחְרוֹן הָאַנְטִישֵׁמִים יֵעָלֵם!

אֵין גֵּנִים יְהוּדִים בְּתוֹךְ דָמִי,

אֲבָל שָׂנוּא אֲנִי בָּרֹעַ הָאַרְסִי

לָאַנְטִישֵׁמִים, כְּמוֹ כָּל יְהוּדִי

וּמִשּׁוּם כָּךְ – אֲנִי הוּא הָרוּסִי!

המשורר יבגני בוטונשק

אבן שמואל

סבא רבא רבא שלי היה רב בעירה קטנה באוקראינה. הוא היה גדול בתורה וכתב ספר על דיני עגונות (נשים שבעלם נעלמו בזמן מלחמות ). לספרו הוא קרא "אבן שמואל" (קראו ל שמואל). סבתא שלי שמרה על ספר זה בקפידה כול חייה. הספר עבר איתה את מלחמת העולם השנייה ומעברים שונים. כשהגיע הזמן לעלות ארצה סבתא לקחה את הספר איתה בתיק יד קטן. כשנחתנו בארץ בנמל בן גוריון ההתרגשות הייתה גדולה. קבלנו תעודת עולה ויפנו אותנו למרכז קליטה בבאר שבע. כשאספנו את המזוודות מצאנו את התיק של סבתא מונח על הספסל בחדר ההמתנה פתוח והספר איננו! סבתי הייתה עצובה מאוד, אבל לא יכולתנו לחפש הרבה וגם לא ידענו איפה לחפש. נכנסנו למונית שלקחה אותנו לבאר שבע. כעבור מספר שנים, כשלמדתי טוב עברית חשבתי לא פעם לעצמי: ״כמה חבל שהספר איננו! ועכשיו כשאני יודעת את השפה ויכולה להבין אותו."

ולפני כמה שנים בעידן ה-Internet  התחלתי לחפש שוב. חשבתי לעצמי כלא יתכן שפורסם רק עותק אחד, וודא יש עוד שפזורים בעולם. חיפשתי ימים ארוכים עד שיום אחד מצאתי לינק ל-Hebrew books . לחצתי על הלינק ופתאם על מסך המחשב שלי הופיע שער ראשי של הספר, כמו שזכרתי אותו. "וואוו", – צעקתי בכל רם. אבל זה רק תמונה של העמוד הראשון, איפה אני אמצע את כל הטקסט?

באותו רגע ראיתי בפינה ימנית כפטור ולידו כתוב "עם ברצונך לקבל את כל הספר, לחץ כאן". אני לוחצת על הכפתור הווירטואלי ומורידה למחשב שלי את הספר… ומחכה בקוצר רוח להראות אותו למשפחתי.

העמוד הראשון של הספר" אבן שמואל"

הזוית האישית

סבתא אסתר שוורצמן: מאוד ריגש אותי לחזור לימי ילדות, להזכר בלימודים בביה"ס, בחברים ולעבור את המסלול עם מחדש יחד עם יעלי.

נכדה יעל שוורצמן: היה לי מאוד כיף לשמוע על הסיפורים המרתקים בעברה של סבתי נהנתי והסתקרנתי מאוד

אני נכדתי ומשפחתי בסיור בבית הספר שלי