מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בעיר תינג'דאד שבמרוקו בשנת 1948, בן זקונים להורים משה וחנה ז"ל למשפחת תורגמן, 10 אחים ואחיות היינו, למדתי בחדר שבלובי בית הכנסת של הקהילה וגם בבית ספר צרפתי. בגיל בשנת 1955, עלינו לארץ ישראל לכפר שמאי ליד מירון בצפון. בעודי בן 5 הורי הכניסו אותי לישיבת רבי שמעון בר יוחאי שבמירון, אחרי חצי שנה עברנו לדרום.

אחיי יעקב ומרדכי שעלו לפנינו לארץ גרו במעברה ג' שבאשקלון, ואחי יצחק שעלה בעליית הנוער גר בקיבוץ דורות והיה כבר חייל. אותנו הביאו לשדרות, היינו המשאית הראשונה של העולים, גרנו בצריפים ההורים והאחיות עליזה ושושנה. אותי רשמו ההורים לבית ספר "שיקמים" שהיה הראשון בשדרות, הייתי תלמיד פעיל שיחקתי כדורגל, כדורסל, כדורעף ומחניים עסקנו גם בחקלאות ובעבודות מסגרות בסיום בית הספר היסודי, בו למדנו עד כיתה ח', הייתי בבית ספר "אשל הנשיא", בקיבוץ אפק עד שהתגייסתי לצבא. בצבא הייתי בחייל התובלה.

לאחר הצבא למדתי לימודי ערב, הדרכתי בקן הנוער העובד והלומד בשדרות, התחלתי לעבוד כמדריך נוער ב"בית הנוער המרכזי" שהיה מרכז הפעילות ובשלבים הפכתי למדריך ראשי. בהמשך התמניתי למנהל בית הנוער ובמקביל למדתי בבית הספר למורים ומדריכים בבאר שבע. בבית הנוער אותו ניהלתי היו הרבה פעילויות מידי יום בשעות המוקדמות לילדים ובשעות הערב המאוחרות לנוער, היו הרבה קבוצות ושכבות, מערכת חוגים ענפה בתחומי הספורט, המוסיקה, מחול ומקצועות המלאכה. בשנות ה-70 הקמנו תזמורת נוער עירונית עם 70 נגנים ולהקות רוק, ביניהם הלהקה הראשונה, הייתה להקת "מחרוזות " . נושא המוסיקה התפתח מאוד בשדרות וקמו להקות שהפכו למפורסמות, בניהן להקת "שפתיים", "טיפקס", "טאנארה", "כנסיית השכל", "רנסנס" ועוד.

עברתי לתפקיד מנהל המחלקה לנוער וספורט, פתחתי מועדוני נוער נוספים בשכונות ובנוסף פעילות חינוך חברתי לילדים ונוער אחר הצהריים הייתה פעילות מוצלחת. במקביל למדתי חינוך באוניברסיטת ת"א. חבר הכנסת עמיר פרץ ושר הביטחון לשעבר היה אחד מחניכיי נבחר לראש המועצה בשדרות וביקש שאני אעבור לעבוד איתו צמוד, הציע לי תפקיד ראש לשכת ראש המועצה, קיבלתי את התפקיד ועברתי לעבוד בלשכת ראש העיר. תוך כדי עבודתנו המשותפת ביקש שאשלב בתפקיד גם דוברות, עברתי הרבה השתלמויות באיגוד דוברי הרשויות המקומיות ואף הייתי חבר הנהלה באיגוד.

עמיר פרץ, לאחר קדנציה כראש מועצה, נבחר להיות חבר כנסת, מינה אותי לעוזר פרלמנטרי שלו ועבדתי בכנסת בתקופה בה עמיר היה ראש המועצה וחבר כנסת. אחריו נבחר דוד בוסקילה, שהיה גזבר בעירייה, לתפקיד ראש העיר. דוד גם ביקש שאמשיך איתו בתפקיד ראש לשכה ודובר, המשכתי בעירייה כראש לשכה ודובר העירייה בהצלחה רבה. בשני התפקידים, כינו אותי, "הדובר המיתולוגי". אחרי שתי קדנציות נבחר עו"ד אלי מויאל לתפקיד ראש העיר גם הוא ביקש שאמשיך איתו כראש לשכה ודובר. במהלך השנים הייתי בתפקיד דובר וראש לשכת ראשי העיר של כמה ראשי העיר שדרות עד שיצאתי לפנסיה בשנת 2002. בשנת 2003 עברתי לגור ברחובות והמשכתי כגמלאי פעיל, מתנדב "ביחד למען החייל" וגם חבר "בקרן לפיתוח קרית גת", חבר מועצה ב"איגוד לעיתונות תקופתית", עיתונאי עצמאי בהתנדבות כותב ומתייחס, לפי בחירתי, במה שעושה טוב לאחרים. והכי חשוב מצליח ליהנות עם המשפחה והנכדים.

הקשר הישראלי שלי:

הסיפור על השוק האותנטי ברחובות וזיכרון המפוח

יצאנו לסייר בשוק האותנטי ברחובות לפני שסגרו אותו והעבירוהו למבנה חדש בן ימינו, כך קרה במשך 70 שנה במדינה מאז קיומה, בנייה והתחדשות. רצינו ליצור חוויה משותפת בת זמננו המשלבת זיכרון ילדות מהעבר.

בתום הסיור בשוק בו ראינו דוכני פירות וירקות ושמענו קריאות של בעלי הבסטות הקוראים לבוא ולקנות ומכריזים שסחורתם היא הטובה והזולה ביותר. ביציאה מהשוק לאורך המדרכה היו דוכני מכירה יד שנייה, מזכרות ופריטים אותנטיים. על אחד הדוכנים היה מפוח שהזכיר לי זיכרונות מתקופת ילדותי במרוקו ומצאתי לנכון לשתף את נכדיי שחר ואורי שיכירו את המפוח. זהו סיפור קצר על מפוח מיוחד עשוי מעץ ומעור בעל ידיות אחיזה מיוחדות אשר בפתיחה וסגירה נושבת רוח היוצאת מצינורית ברזל מחוברת בקצה השני ומפיחה רוח בגחלים, המפוח מקושט בנעצים מוזהבים או כסופים ורצועות עור צבעוניות ושמו בערבית ראבוז".

בילדותי במרוקו בשנות החמישים זכור לי שהיה לנו מנהג של שעת התה במשפחה, אחר הצהריים מתכנסים בעליית הגג של הבית שהיה בן כמה קומות. באותם הזמנים לא היו קומקומים חשמליים ולא כיריים גז, יחד עם זאת היו כלי כסף וכלי נחושת ופתיליה. היינו  מזמינים שכנים שותים תה מהביל עם נענע אוכלים תמרים ומשוחחים על הא ועל דא בהנאה עד השקיעה שהייתה מוזהבת ומרהיבה ביופייה.

הזוית האישית

שמחתי מאוד לבלות זמן איכות עם נכדתי, שמחתי על ההזדמנות להעביר לה מעברי וללמוד עליה דברים שלא הכרתי.