מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בחיפה, בחג פורים בבית החולים רמב"ם, נולדתי כמעט במעלית, כי אימא שלי הגיעה לשם ללדת אותי אחרי מטלות רבות. ביום השלישי בבית החולים הייתה תהלוכה שושן פורים,  כשכולם מחופשים וכל זאת ראו היולדות ממרפסת בית החולים.

ילדותי זכורה לי בהליכה לגן ולאחר מכן לבית הספר כשאני הולכת דרך פרדסים קוטפת פרחי בר חמציצים ועוד…

זכורים לי גם חוויות אחרות. מלחמת סיני, אזעקות. שמיכות שחייבים היינו לשים על החלונות אסור היה להדליק אור חשמל רק להדליק עששית.  איש הגא שכל הזמן צעק לכבות אורות כדי לשמור על עלטה מוחלטת.

הייתי ילדה שמחה מאוד. שימשתי כ"מורה" לכיתה שמנתה אולי שתי חברות ביחד שרנו. היה לי תוף שאבא הכין לי והיו לי שירונים שאבא נתן לי משיעורי עברית שבו השתתף מאוחר יותר למדתי לחלל בחליל. כמו כן, זכורים לי משחקי רחוב כמו קלאס, מעגלים, חבל ועוד… אבל הכי אהבתי להתחפש ולהציג הצגות.

בימי החורף הארוכים היו מתהווים ביצות ושם קרקרו צפרדעים מסביב זכורים לי חלזונות. בגבעת נפוליאון היו מלא ביצות שם פרחו נרקיסים אני עדיין זוכרת את הריח הנפלא שלהם כמו כן הגבעה היתה אדומה מכלניות. הרבה רקפות ומאוחר יותר חרציות צהובות. מידי פעם מצאנו צבים ולקחנו אותם הביתה ורק אחר כך היינו חייבים לשחרר אותם חזרה לטבע. בילדותי הבית היה קרוב למסילת ברזל שבו נסעה רכבת פעמיים ביום. בשבת לא היתה רכבת כך שיכולנו לפסוע על המסילה באין מפריע ולעיתים הגענו עד קיבוץ בוסתן הגליל…

בחג החנוכה אימא הכינה זלוביה זו סופגניה טבולה בדבש וכולנו היינו מסתופפים סביב תנור עם להבת אש. עד היום אני זוכרת את הטעם והחמימות. חג ראש השנה וכיפורים זכורים לי כהליכה לבית הכנסת התפילות ותקיעות השופר כשסבתתי אומרת לבקש בקשות בלב שיתממשו לטובה. היתה הרבה חרדת קודש למעמד…

כשבגרתי יותר עברנו לגור קרוב לים. בית הספר התיכון היה מטרים ספורים ליד הים, את ההפסקות היינו מבלים לחוף הים כשעדיין היה מלא סלעיים כשגלים גדולים שצפו אותם. על הסלעיים ראינו המון סרטנים בצבע ורוד שושנות ים בצבע אדום והמון המון אצות ירוקות, צדפים  חיים כך שהם היו בתנועה מתמדת ואז בא גל והעיף אותם לים.

אהבתי מאוד לקרוא ספרים שלקחו אותי למרחבים  מאוחר יותר הטיולים בארץ ובעולם.

שירותי הצבאי גם היה מאוד מאתגר ומעניין. שרטתי בסיני גם שם טיילתי הרבה וגם שם מלבד חוויות קסומות חוויתי את מלחמת יום הכיפורים  על כל המשתמע ממלחמה קשה זו. לירושלים הגעתי במחצית שנות העשרים. למדתי לגור עם חברות לבשל, לכבס, בקיצור להיות לגמרי עצמאית. יחד עם זה טיילתי וגיליתי את ירושלים וסביבותיה.

כשסיימתי את לימודי נישאתי ונולדו שני ילדיי. היום אני סבתא, שפרשה אחרי יותר משלושה עשורים של עבודה ועשייה. יש לי ארבעה נכדים שאותם אני מאוד אוהבת.

הזוית האישית

עדנה: נהניתי מאוד מהמפגש המופלא אני מאמינה שלמדנו מתוכו להכיר מעבר למקובל. אריאל נתן לי המון השראה, הרבה ממשקים בין ילדותי לילדותו וגם פערים. מאחלים אחד לשני הרבה שנים יצירתיות והרבה שמחות ואושר.