מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תחנות בחיי דבורה טרומר

יפתח עם סבתא
טקס חלוקת התעודות, בי"ס לאחיות
ילדות בקיבוץ עין חרוד, לימודי אחיות, התפתחות מקצועית ומשפחה

דבורה סבתא שלי נולדה בירושלים בשנת 1940 והייתה בין התינוקות הראשונים שנולדו בבית החולים הדסה בהר הצופים.

בגיל 4 עברה לקיבוץ עין חרוד כבת למשפחה של חייל שנלחם במלחמת העולם השנייה עם הצבא האנגלי. כשנגמרה המלחמה אבא של סבתא שלי חזר לארץ והלך לבית הילדים והרים את סבתא שלי על הידיים וסבתא שלי אמרה לו: "אתה לא אבא שלי" והיא זוכרת את טיפות הגשם על המעיל הצבאי שלו.

עם שחרורו של סבא מרדכי הם עברו לקריית – נחום שהיתה שכונה של חיילים משוחררים מהצבא הבריטי. בשכונה הזו היה בית ספר יסודי שהכיל שני חדרים וחפירה בחוץ להגנה מפני הפגזות. התקופה היתה ערב מלחמת השחרור. כשסיימה דבורה את בית הספר היסודי עברה ללמוד בבית ספר תיכון בחיפה.

אחרי שסיימה את התיכון הלכה ללמוד בבית ספר לאחיות בבית חולים רוטשילד בחיפה. עם סיום הלימודים הלכה לצבא לקורס קציני רפואה. בזמן השרות שירתה בבית החולים רמ"בם בחיפה וחזרה בתום השרות לבית החולים רוטשילד ועבדה שנה בחדר לידה.

תמונה 1
תרגיל בהזרקה – זריקה ראשונה

באותה תקופה התחתנה עם אריה וילדה שני ילדים דרור ועירית. אחרי שנה למדה בריאות הציבור ועבדה בטיפת חלב בחיפה. הם עברו אחר כך לקריית חיים שם נולדה גם עירית אמא שלי. מרדכי אבא של דבורה גמר את בית הספר לאומנות בצלאל בירושלים אליו הגיע מבית הספר לאומנות בוילנה, שהייתה אז שייכת לפולין הוא הגיע בעיקבות פרעות שעשו הפולנים בעיירה שלו. בבית הספר בצלאל עשו תרגיל של פיסול בתבניות של גבס והתרגיל הזה היה של פסל הונוס ממילו המפורסמת בגלל היותה כרותת ידיים. הפסל נימצא עד היום בבית של דבורה ונישמר מכל משמר.

תמונה 2
עבודה של סבא מרדכי בעת לימודיו בבצלאל בירושליים בתרגיל פיסול בגבס (הוונוס ממילו קצוצת ידיים)

לקיבוץ חוקוק שנימצא מעל ואדי עמוד הגענו כי סבתא נבחרה להיות אחות אחראית במרפאה בקיבוץ. קיבוץ חוקוק נימצא מול נופה הנפלא של הכינרת למול צוקים, הרים ומטעים של הקיבוצים. באותה תקופה קיבוץ חוקוק היה קטן ועני ומורכב מגרעין יוצאי הפלמ"ח.

לכל  משפחה היה חדר קטן אחד והילדים דרור ועירית היו בבתי הילדים (כי היה חינוך משותף). בשבתות היינו יורדים דרך הסלעים השחורים אוכלים תפוזים ואשכוליות ומגיעים לנחל עמוד ומשחקים במי המעיין  שהיה מתחת לעמוד. בחורף היו מגיעים דגים מהכנרת והם היו שוחים כדי להטיל ביצים. בחורף הואדי היה מוצף מים ובקיץ היה מתייבש.

תמונה 3
גן ילדים

למרות שקיבוץ חוקוק היה קטן ומרוחק, החברה הייתה צעירה ומלוכדת. במשך השנים התווספו מדרכות וכבישים. החברים קיבלו טלפונים וטלוויזיות, ניבנה חדר אוכל חדש ומפואר, המדשאות גדלו, עצים נשתלו וחוקוק הפכה ליישוב יפה ומטופח עם נופים משגעים.

עירית ודרור גדלו סיימו את התיכון בבית ירח וכל אחד בתורו התגייס לצבא. סבתא עבדה 15 שנה במרפאת הקיבוץ ולאחר מכן היתה מנהלת מחלקת הבריאות בעמק הירדן 8 שנים. לאחר מכן ניהלה מחלקה בבית חולים פורייה בכל אותה תקופה הקפידה ללמוד ולהתקדם במקצוע וגם אישית. בנוסף, היא למדה ציור בתל חי ולמדה באוניברסיטת בר אילן ניהול מוסדות בריאות והיתה אחראית על לימודי האחיות בעמק הירדן. בבית חולים פורייה הקימה וניהלה את האספקה הסטרילית המרכזית. בשנת 1994 עזבה את הקיבוץ בגלל ההפרטה ועברה לגור במגורי הסגל בבית חולים.

כאשר יצאה לגמלאות  עברה לגור בחדרה, שבסביבתה גרים  שני ילדיה וששת נכדיה  האהובים.

הזוית האישית

מפגשי תכנית הקשר הרב דורי הביאו ליפתח הכרה עם תחנות חיי. כך הוא למד להכיר אותי בהרבה מובנים ובעיקר את אלה שהוא בחר לשמוע, והם: החיים בקיבוץ בילדותי עד גיל ביה"ס, מקור הורי, תקופת ביה"ס היסודי, התיכון, בי"ס לאחיות, הצבא, נישואי והקמת משפחתי, גידול ילדי באזור חיפה והמעבר לקיבוץ חוקוק שבגליל התיכון. כמו כן, דרכי בפיתוח אישי ומקצועי, עזיבת הקיבוץ אחרי 31 שנות חברות ועבודתי הקהילתית בעמק הירדן ובבית חולים פוריה. ולבסוף, יציאתי לגמלאות, מעבר לגור בחדרה, וחיי סמוך לילדי ונכדי.

תוך כדי עבודה משותפת הרגשתי את התפתחות הקשר בינינו ועד לריגוש בנסיעה לבית התפוצות, כשיפתח מכיל את השותפות, משגיח כל הזמן על קשר עין, ולבסוף נצמד וחיבק אותי במעין מחוות הוכרה שלא חווינו עד המאורע הזה.

ועל כך אני מודה ליפתח למורות ולילדים בכיתה שהיו מיוחדים בהתנהגותם השקטה והחברית.

סבתא דבורה, בהוקרה והמון אהבה.

מילון

תפוצות
תפוצות-הארצות שבהן נפוצו יהודי ארץ ישראל בתקופות שונות של ההסטוריה וחזרו לארץ ישראל להקים מחדש, אחרי תלאות, חברה יהודית עצמאית שהיא היום מדינת ישראל.

ציטוטים

”בכל אותה תקופה, הקפידה סבתא ללמוד ולהתקדם במקצוע וגם אישית“

הקשר הרב דורי