מאגר סיפורי מורשת

כיום אני בת 82. אני בת של הורים שעלו ארצה בשנת 1921- בעלייה השלישית. אמא בת 17 מפולין במסגרת השומר הצעיר תנועת הנוער הציונית ואבא עלה מהונגריה בגיל 19 עם קבוצת  יהודים מהנדסים צעירים. השניים נפגשו בארץ. אמא עבדה בריסוק אבנים לחצץ עם פטיש כבד הכנה לסלילת הכביש ואבא עבד כמהנדס מול השלטון הבריטי שהיה בארץ וגם היה קונפרסייה (מנחה) של תאטרון הקומקום – התאטרון הסטירי  הראשון בעברית בהנהלת הסופר אביגדור המאירי. הם היו חלוצים צעירים שחלמו על ארץ בה יתרכזו עם השנים יהודים ושתהיה מדינה יהודית. נולדתי כ-12 שנה אחרי אחי ראובן בתל אביב, באותה תקופה אנשים החליפו מגורים לפי מקום העבודה שלהם.

גדלתי בחיפה, למדתי בבית ספר עממי "גאולה" ארבע שנים וסיימתי 12 שנים בבית הספר הראלי בחיפה. הצטרפתי לצופים בגיל 10 עם כל חברי לשבט "משוטטי בכרמל" בתקופה זו היינו יוצאים בחופש לחודש עבודה בקיבוצים בהם חסרו ידיים עובדות.

כל בני גילי, חברי וחברותי לצופים התגייסנו לחיל הנח"ל במסגרת הכשרת הצופים. אחרי הטירונות היינו בקיבוצים נווה ים ועין גב. חלק מהבנים עבדו בדייג והחלום היה להקים קיבוץ דייג. אני עבדתי באקונומיה של ליד המטבח.

עם סיום הצבא נשאתי למשה שהצטרף להכשרה כאיש ים מקצועי היינו בני 21 כשנישאנו ועברנו לגור יחד במכמורת. משה עבד כמדריך בבית ספר ימי שבמכמורת. אחרי כמה שנים עברנו לחופית ועם השנים נולדו לנו שלושה ילדים,

שתי בנות ובן, יעל רותי וגדי (אבא של שני) כשהילדים גדלו קצת יצאתי לעבודה במועצה האזורית עמק חפר במחלקת הרווחה. בגיל 65 יצאתי לפנסיה ובשמחה הצטרפתי לעבוד עם בתי רותי, מעצבת אופנה עצמאית בעלת סטודיו לבגדי נשים. עסקתי בניהול המחשוב ובהנהלת חשבונות. עבדנו יחד כמה שנים יפות. עם השנים הפכנו למשפחה גדולה – ילדי נישאו כולם, נולדו 8 נכדים מקסימים ועשיתי צעד נועז, ועברתי לגור בקדימה בבית שכור קרוב לכול אהוביי.

"הקשר הישראלי שלי" – 70 שנה למדינה

ההיסטוריה שלי בצופים במסגרת הפעילות בצופים היינו מעורבים במה שקורה במדינה הצעירה שלנו. התחנכנו לאהבת הארץ שלנו, יצאנו לימי סרט למען הקרן הקיימת לישראל במשך השנה וגם לעבודה בקיבוצים שסבלו מחוסר ידיים עובדות משום שהבחורים היו מגויסים.

בפעולות במשך השנה למדנו את ההיסטוריה של הארץ ובעיקר לאהוב אותה. חינכו אותנו לחיי חברה יפים עזרה הדדית, התחשבות בחברים בקבוצה.

חיינו היו מאוד מלאי חוויות, מסיבות טיולים וגם מסדרים ומשימות. עד היום אני נזכרת באהבה בשנים אלה בהן התגבשה האישיות שלנו ועד היום אני בקשר עם חברים

מאותם הימים, חברים לתמיד!

סבתא דינה ותמונתה בצופים

הזוית האישית

שני: אני נהניתי מאוד מהפרויקט ונהניתי להיות בבית התפוצות ובמיוחד נהניתי להיות עם סבתא דינה שלי היה לי כיף להיות יחד עם סבתא ולמדתי דברים חדשים על סבתא שלי ועל תקופת השואה בזכות הפרויקט. תודה לתמר על התמיכה והעזרה בכתיבת הסיפור ובכלל בריכוז הפרויקט הקשר הרב דורי.

סבתא דינה: שמחתי על ההזדמנות להיות חלק מהפרויקט שנקרא הקשר הרב דורי אפילו צחקתי במפגש הראשון ואמרתי שהיום אני הולכת לבית הספר… המפגשים היו נעימים ומעניינים גם מבחינת הנושא ובעיקר השותפות עם שני. גם את הסיכום הזה כתבנו יחד, נזכרנו בדרך שעברנו וזה קרב בינינו מאוד. סבתא זה לא רק נשיקות וחיבוקים זה נפלא לעבור חוויות משותפות.