מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דליה וניסים גלעדי – אנשי נתינה

סלפי של עלי, נסים ודליה
1962 קיבוץ בארי, סבא וסבתא נשאים.
סיפור על ערך העזרה והנתינה לזולת ואהבת האדם.

שמי דליה. נולדתי בשנת 1945, לידתי הייתה בעיר ארביל אשר בכורדיסטן העירקית. משפחתי עלתה לישראל בשנת 1951 במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה", מבצע העלאת יהודי עיראק. המשפחה נדדה בין מעברות, מראש פינה דרך פרדס חנה ולבסוף נחתה במעברת רמלה. בשל קשיי החיים והעוני הרב, נקלטתי בסביבות גיל 11 בחברת נוער בקיבוץ בארי, שם עבדתי חמש שעות ביום בבתי הילדים ולמדתי שלוש שעות ברמת בית ספר יסודי.

אני במהלך שירותי הצבאי 

תמונה 1

סיפורה של משפחת בעלי ניסים

בעלי, ניסים, נולד בחנוכה כ'ח כסלו, 10 בדצמבר בשנת 1939. עליית המשפחה שלו הייתה בשנת 1940 באופן פרטי עם הרשאה (סרטיפיקט) של השלטון המנדטורי. תהליך עליית המשפחה שלו נמשכה כחמישה חודשים. נקודה מעניינת לציון היא שהיחסים בן יהודי תימן לבין ערביי תימן היו מצוינים והיו ביניהם יחסי שכנות טובים וכבוד הדדי. עיר מגוריהם בתימן הייתה בעיירה קטנה ליד "תעיז", עיר הבירה הקדומה של תימן. בשל העובדה שבין מגוריהם לבין עיר הנמל עדן היה מדבר ששלטו בו כנופיות שודדים, התנדבו שלושה תימנים ערבים וליוו אותם עד "עדן". בעדן הם שמרו עליהם שלושה חודשים עד אשר הפליגו לפורט-סעיד שבמצרים, ומשם ברכבת לשער העלייה שבעתלית. מיום שיצאו ועד שהגיעו ארצה נמשכו ייסוריהם שישה חודשים (סבא רבא היה אומר "ארץ ישראל נקנית ביסורים").

מעתלית הלכה המשפחה ברגל לשכונת "נחליאל" אשר בחדרה. השכונה נוסדה בשנת 1910. מייסדיה וגלי עלייה שהצטרפו אליה היו רובם ככולם מאותו אזור בתימן. החיים היו קשים, עוני ודלות בכל משפחה, אך הקהילה סייעה לכל נצרך ונזקק, הייתה זו בושה גדולה להזדקק ללשכת הסעד (היום נקרא  "משרד הרווחה"). ערך זה של "עזרה לזולת ונתינה לנצרך" עבר כחוט השני במשפחתו של סבא ניסים.

ניסים בעלי בצעירותו

תמונה 2

ערך אהבת האדם ועזרה לדל ולאביון

אט אט הוריו של ניסים, סבתא רבתא שושנה וסבא רבא זכריה, התבססו בארץ לאחר שנות עמל יזע ודמעות. הם רכשו חלקת אדמה עליה בנו את ביתם, סבתא רבה גידלה שתי עזים, מחלבן הפרישה חלק לשתייה, מהחלק הנותר חבצה גבינות וחמאה. כן היו לה ארבע תרנגולות שהטילו ביצים ודגרו עד שבקעו מהן אפרוחים.

סבתא רבתא שושנה וסבא רבא זכריה בסעודת משפחתית

תמונה 3

סבא רבא גידל ירקות ונטע עצי פרי שונים: תפוח-זהב, אשכולית, לימון, אתרוג, גפן, אפרסק ושזיף. בשנת 1948 בד בבד עם פרוץ מלחמת העצמאות (שנקראת גם מלחמת הקוממיות וגם מלחמת השחרור) פרצו פרעות ביהודי תימן, בעיקר במחנות אוהלים שבהם רוכזו היהודים לפני העלאתם. הפרעות היו בשל הסתה של הפלסטינים. לאחר העלאת שארית הפליטה אל ישראל זרמו אל שכונת נחליאל משפחות שכולות, אלמנות, יתומים ויתומות. הקהילה עשתה כל שבידה על מנת לסייע להם. ערך אהבת הזולת והנתינה לכל חלש ונדכא היה נחלת כל בית וכל משפחה. סבא רבא וסבתא רבתא היו שולחים את סבא עם שקיות שבהן ירקות, פירות, גבינות ופיתות ומצווים עליו להניח את ה"משלוח" ליד מגורי הנזקקים מבלי ליידעם, זאת על מנת למנוע מהם את הבושה בשל עוניים. סבא רבא כינה זאת "מתן בסתר". ערך אהבת האדם ונתינה לזולת כמו ערכים רבים וטובים הונחלו לסבתא רבתא וסבא רבא, והם מנחילים זאת לבניהם אשר מנחילים את אותו המסר לדורות הבאים.

 

תמונה 4

נתינה ואהבה

אהבת אדם ללא הבדל דת לאום ועדה

המסרים הללו עברו מהוריו של ניסים אלינו. במסגרת העזרה לזולת, קלטנו עולים מברית המועצות לשעבר שעלו בעלייה הציונית של שנות השבעים במאה הקודמת. ניסים טיפח מהנדס שעלה בגפו, שהיה "חף" מכל יהדות. סבא הזמינו לחגוג בבית סבא וסבתא רבתא את סעודת שבת, חגי ישראל, ליל הסדר, ראש השנה וסוכות. בעליית המצוקה לאחר התפרקות ברה"מ, ניסים ואני קלטו משפחה מעורבת של יהודי ומוסלמית. סייענו בידה של האישה המוסלמית בתהליך הגיור ובמשך שנים לימדנו את שתי בנותיהם שיעורים פרטיים בהתנדבות ועזרנו להן בלימודי היסודי והתיכון. כיום הן אקדמאיות לתפארת.

ניסים שירת בנח"ל מוצנח ונפצע במלחמת ששת הימים. במהלך ההחלמה פגש בלוחם דרוזי פצוע. סבא סייע בידו ככל יכולתו ומאז שתי המשפחות קשורות בנפשן.

עלי נכדתי, עמה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי והיא מתעדת של סיפורי, נכדתי היא בת הדור הרביעי של השושלת. בהיותה בת תשע נחמץ לבה בשומעה שיש בנצרת עילית ילדים רעבים. היא אספה פירות-הדר מפרדסי שכניה במושב ציפורי, ערכה מכירות מבית לבית ובתמורה רכשה מצרכי מזון שונים ומסרה לחלוקה למשפחות נזקקות. על מעשה זה זכתה להוקרה רבה.

סבא ניסים ועלי הנכדה – משפחה של נתינה

תמונה 5

עלי הנכדה מספרת על משפחתה המיוחדת:

חינוך השכלה ודרך ארץ 

סבא ניסים העמיד את אמת המידה "דרך ארץ לפני הלימודים" בביתו. הוא היה מצטט "דרך ארץ קדמה לתורה". קדמה או לא קדמה – ההשכלה הייתה אבן הראשה במשנתו, ולאחר שסבתא וסבא עזבו את הקיבוץ הם עבדו בימים ולמדו בלילות, בשבתות ובחגים. ואכן סבתא הייתה מורה ביסודי וסיימה לימודים לתואר בחינוך מיוחד, ובשנים האחרונות לימדה בכיתה טיפולית. סבא רכש השכלה מקצועית בניהול משאבי אנוש, תחום שהוא עבד בו. להנאתו למד מקרא והיסטוריה של עם ישראל. לאחר שסיים את לימודיו לימד בהתנדבות מקרא והיסטוריה בתיכון ערב למבוגרים.

הדבקות ברכישת השכלה הונחלה לבניהם: תומר הבכור, איש מחשבים, אחיו רותם ד"ר למשפטים, ובין הזקונים אדר (אבא שלי) בעל תואר שני בהנדסה (מגיסטר). הנה כי כן, ערכי סבא וסבתא נרות לרגלי צאצאיהם. "נתינה, קבלת האדם, עזרה לזולת- שלא על מנת לקבל פרס, התנדבות, חינוך והשכלה" הונחלו במשפחתנו. ובתקווה, אנו ננחיל מורשת זו לצאצאינו עד עולם.

הזוית האישית

סבא וסבתא: השתתפותנו בתכנית 'הקשר הרב דורי' העמיקה את הקשר בינינו לבין נכדינו.

הנכדה עלי: חוויה מדהימה, מגבשת ועוזרת ללמוד על עברם של סבינו וסבתנו.

מילון

כרוכית
("@") (בעברית מדוברת: שטרודל; באנגלית: "At" או "At sign") הוא סימן כתב המצויר על ידי כתיבת האות a ומשיכת קצהּ הימני התחתון לעיגול כמעט שלם מסביבו נגד כיוון השעון. השימוש העיקרי בסימן הכרוכית הוא בכתובות דואר אלקטרוני, שאז תכליתו להפריד בין שם המשתמש ושם השרת שמארח את תיבת הדואר האלקטרוני. (ויקיפדיה).

סרטיפיקט
סֶרטִיפִיקָט היה הכינוי שניתן לאשרת העלייה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. רישיון העלייה חולק על פי מכסות שנקבעו על ידי הבריטים במשא ומתן בינם לבין ההנהלה הציונית, בהסתמך על תקנות הספר הלבן הראשון. (ויקיפדיה).

ציטוטים

”נתינה, קבלת האדם, עזרה לזולת - שלא על מנת לקבל פרס, התנדבות, חינוך והשכלה“

הקשר הרב דורי