מאגר סיפורי מורשת

סבתי מלכה נולדה בבית חולים בילינסון שבפתח תקווה.

היא גרה במושב כפר ויתקין שנקרא על שם יוסף ויתקין שהיה המורה הראשון לעברית בארץ.

ילדותה עברה עליה במושב ויתקין, שם למדה בבית הספר וגם עזרה בעבודות משק הבית. הוריה היו חלוצים והיו ממייסדי המושב. אביה סבא רבא שלי שאמי קרויה על שמו (יהודה = יהודית). סבא יהודה עלה לארץ בשנת 1920 מרוסיה לבדו, לאחר התמודדות בקשיים רבים בדרכו לארץ. הוא היה שומר בגליל התחתון ולאחר מכן שומר בפרדסי גן חיים. ושם הכיר את אמא של סבתא שלי (סבתא רבתא שלי) שנקראה לאה פפירציק מפולניה (פולין) היא קיבלה אישור סרטפיקט שזה כמו ויזה. את הויזה קיבלה מידי דוד בן גוריון. בן גוריון היה ראש הממשלה הראשון של מדינתנו. אביו של בן גוריון, התאלמן והתחתן עם סבתא של לאה (אחרי שבן גוריון נולד).

סבא רבא וסבתא רבתא התחתנו בביתו של אבא של בן גוריון בשכונת בורכוב ועברו לגור בכפר ויתקין.

סבתא מלכה שקוריה על שם סבתה שלה מצד האמא לאה. ואסתר (השם השני) על שם סבתה מצד אבא יהודה, ששתיהן נספו במהלך השואה.

סבתי סיימה את לימודיה בתיכון והלכה ללמוד להיות אחות מוסמכת בבית החולים בו נולדה (בילינסון) לאחר הלימודים גויסה לצבא בתור אחות קצינה בבית חולים באר שבע (עכשיו בית החולים הזה נקרא סורוקה) לאחר שנתיים בבית החולים, עברה לעבוד בבית חולים מאיר שבכפר סבא (בבית החולים שבו אני נולדתי).

בכפר סבא סבתא הכירה את בעלה עוזי (סבא שלי). היא נפגשה עם אמו אצל הקוסמטיקאית שהמליצה לו להתקשר טלפונית אליה. ולאחר מכן התחתנו.

סבתי עבדה למעלה מ- 35 שנה בבית החולים מאיר בתפקידים בכירים, כעת היא בפנסיה.

לסבא וסבתא נולדו 3 בנות: הבכורה דודתי הדס, שכעת היא בארצות הברית עם בעלה ושני ילדיה שלומדים באוניברסיטה. לאחריה דודתי מירב, שגרה ממש ליד סבתא עם בעלה ושני ילדיה שאחד בתיכון והשני ביחידה מובחרת בצבא היא עשתה דוקטורט בחינוך.

והאחרונה חביבה אמי יהודית, שקרויה על שם סבא רבא יהודה, יש לה תואר שני בכלכלה. היא עובדת בעסק של סבא עוזי (העסק הוא להדברה אורגנית) במגוון תפקידים בכירים. לאמא שלי יש 2 ילדות אני (יובל) ואחותי התאומה (שחר) ואנחנו לומדות כעת בבית הספר גורדון בשכבת ה' ומשתתפות בקשר הרב דורי ( אני עם סבתא והיא עם סבא). אמי התחתנה עם אבא שלי ניר שהוא מהנדס חשמל.

כשסבתא שלי גדלה בכפר ויתקין להוריה היה משק חקלאי. הם גידלו תרנגולות לביצים ופרות לחלב. כל הגידולים כללו שדות של תירס, תלתן, סלק לבהמות ועגבניות. סבתא עזרה להוריה עוד כשהייתה ילדה קטנה. היא עזרה להם לזרוע, לשתול, לקצור, לאסוף ביצים ולחלוב את הפרות. אחרי החליבה סבתא והוריה היו שמים את החלב בכדים ומניחים על העגלה עם הסוס שנסעה למחלבה (מחלבה = מקום שבו אספו את כל החלב שהיו מייצרים במושב ומעבירים למיכלי חלב גדולים יותר). האוטו של המושב היה גדול וירוק מביא הוא לתנובה ביצים וחלב.

במושב הייתה גם מאפייה במאפייה היה אופה שהכין את הלחמים למכירה במושב. כל ילד היה הולך פעם ביום וקונה לחם או חלה לשבת. במאפייה כל משפחה הייתה מביאה תבנית והוא היה אופה את העוגות.

סבתי הייתה ילדה מאוד רזה, היא קיבלה זריקות ויטמינים ומשם הגיע הרצון להיות אחות.

במושב היה גנון, גן ילדים, בית יסודי עד כיתה  ח' והיה גם תיכון. הם היו הולכים לבית הספר ולגן ברגל ללא השגחת ההורים כי כמעט לא היו מכוניות.

ליד המושב היה מקום שנקרא הרי שאול, על שם שאול השומר שגר שם. היום זה גבעות קטנות. הבית הגדול שנמצא בגבעות הקטנות היה הבית הראשון שמייסדי כפר ויתקין גרו בו. בגבעות היו גם פרחי בר: כלניות, נוריות, רקפות וצבעונים אותם הם יכלו לקטוף ללא הגבלה. לא רק בישוב בו סבתי גדלה היו עושים את זה עשו את זה גם בעוד הרבה יישובים אחרים, ובעקבות כך נוסדה החברה להגנת הטבע בידי עזריה אלון.

אוטובוס היה מגיע למושב פעם ביום וממנו היו יורדים קרובי משפחה. כולם הכירו את כולם כולל קרובי המשפחה. בדרך כלל קרובי המשפחה נשארו שם כמה ימים. בזמן הזה לא היו סוגרים את הבתים במפתח כי עדין לא הייתה מודעות לגנבים.

סבתא זוכרת את הכרזת העצמאות של מדינת ישראל למרות שהיא הייתה רק בת 8. בגלל מלחמת השחרור נאלצו ללמוד בחורשת אקליפטוסים, שם נמצא היום היישוב חופית.

במושב יש ספרייה. פעם הם היו הולכים לספרייה ומשאילים ספרים.

סבתא נזכרת שלקראת חג הפסח היה צריך להכשיר את כדי החלב והדליים את ההכשרה היו עושים כך: במרכז המושב היה רבי שהדליק מדורה שמעליה היה כלי גדול ומלא במים חמים והיו מכניסים את הכדים והדליים לכלי הגדול.

בשביל בשר היו שוחטים את העופות אצל השוחט (שהיה גם רבי) הוא לימד את הילדים לבר מצווה (את ההפטרה).

בית הספר שימש גם למקום לחגיגות ולאירועים. החג הכי אהוב על סבתא היה: שבועות. כל רחוב היה מקשט עגלה לפי ענף חקלאי אחר. העגלה הייתה רתומה לסוס. כל הילדים במשך השבוע לפני החג היו חושבים על קישוט העגלה איך לבצע את הנושא שנבחר בדרך הכי מקורית ויפה. הרחוב שזכה בפרס תרם את הפרס לטובת קק"ל.

בבית הספר לא היה צלצול שהודיע על ההפסקה או השיעור הבא. אז איך ידעו? היה צינור עגול תלוי על עץ במרכז בית הספר למורה התורן היה מוט ברזל תלוי ליד הצינור וכשנגמר השיער או ההפסקה הוא היה מקיש עם המוט על הצינור ואת הצליל שהיה מפיק כולם הכירו וידעו שהסתיים השיעור או ההפסקה. בבית הספר העממי (מכיתה א' עד כיתה ח') היה שיעור מיוחד את הבנים לימדו נגרות ואת הבנות לימדו תפירה, רקימה ואפילו לתקן גרביים.

הצבע האהוב על סבתא שלי הוא כחול, ולכן כל יום הולדת אני קונה לה מתנה בצבע כחול.

לסבתא שלי יש גם פתגמים שהיא מעבירה לנכדים ולנכדות, לדוגמה:

"קודם כל המשפחה"

"אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך"

"אם אין אני לי מי לי?"

"אין דבר העומד בפני הרצון"

"כל מי שפושט יד לעזור לו"

"הכי הכי חשוב זה הבריאות"

"כבד את אביך ואת אמך"

"איזהו הגיבור הכובש את יצרו"

"אין סודות במשפחה"

הזוית האישית

סבתא מלכה: מאחלת הרבה בריאות, לימוד מהנה ולא לשכוח את המורשת שסבתא סיפרה וממנה להמשיך הלאה. העבודה הייתה מאוד מהנה וחשובה ותישמר כמזכרת. הנכדה יובל: מאחלת הרבה בריאות וזמן מהנה עם סבתא. העבודה הייתה מאוד מהנה חשובה ומעניינת שמחתי לשמוע את סיפור ילדותה של סבתא.