מאגר סיפורי מורשת

בצבא הייתי ביחידת מודיעין ידועה וכשהשתחררתי התחלתי ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.  חיפשתי דירה וחברה לקחה אותי לדירת סטודנטים שידיד שלה בשם מויה היה יכול להחליט מי יקבל את החדר.  הלכנו שתינו, ועל המקום הוא קבל אותי בשמחה ונוצרה ידידות שהתפתחה לאהבה גדולה.

רציתי לעבוד כדי לממן את הוצאות הלימודים והחיים בירושלים. המפקד שלי בצבא שמאד העריך אותי, הפנה אותי למשרד החוץ שם התקבלתי בשמחה גם בגלל ההמלצה וגם בגלל הסיווג הביטחוני של המודיעין.  עבדתי שם בחמש שנות הלימודים בלשכת שרת החוץ, גולדה מאיר. אלו היו שנים מעניינות ונהניתי מאד מיחסים טובים אתה ועם כל שותפי ללשכה.  עם סיום הלימודים עשיתי התמחות במשפטים שנה אחת במחלקת הבג"צים (בית הדין הגבוה לצדק) במשרד המשפטים ושנה בבית המשפט העליון אצל השופט חיים כהן ז"ל. זאת היתה תקופה מעניינת מאד בשל אישיותו המיוחדת של חיים כהן, אהבת הצדק ותכונותיו האנושיות ביותר. בשלב זה גם התחתנו מויה ואני בחיפה. גולדה שמאד רצתה לבוא לחתונה הוזעקה לישיבה חשובה בשל אירוע בטחוני דחוף, ולכן שלחה לי מברק ברכה חם לחתונה.

מויה היה בשרותו הצבאי בנח"ל ומשם הגיע לקיבוץ נחל עוז בו חי כ-5 שנים והיה גזבר הקיבוץ, אותו מאד אהב.  לימים עזב את הקיבוץ ובא ללמוד בירושלים, שם הכרנו. לפני החתונה מויה ואני היינו ביחד כשנתיים . והיינו נשואים חמישים שנה.  לפני כשנה וחצי מויה נפטר אבל הוא תמיד אתנו בלבנו ובמחשבותינו.

ההחלטה להתחתן היתה הדדית והיה לנו ברור שיחסים אלו יהפכו לנישואים ושאנחנו רוצים להקים משפחה ביחד.  גם ההורים משני הצדדים שמחו על הבחירה ההדדית וגם החברים המשותפים מאד התלהבו וליוו אותנו כשותפים לשמחת החתונה.

הורינו משני הצדדים  שמחו ותמכו מאד בהחלטתנו להתחתן, גם סבא וסבתא של מויה תמכו מאד בהחלטה וציפו לנכדים ונינים, שאכן הגיעו במהרה.

החתונה הייתה מאד מרגשת. מועד החתונה נקבע למועד שבדיעבד היה מיד עם סיום מלחמת ששת הימים ,  וכלל לא היה ברור שאפשר יהיה לקיים אותה. כשמויה שב מן החזית ומהחוויות הקשות של המלחמה מאד שמחנו וחגגנו  את המאורע הן בשל סיום המלחמה (למרות הצער על הנופלים והפצועים) והן בשל שמחתנו אנו,  כשכל המשפחה מרחבי הארץ היו נוכחים בה, כל חברינו שליוו אותנו מימי התהוות הקשר הראשון היו ממש שושבינים והשמחה הייתה רבה. כמקובל קבלנו מתנות  לאירוע משמח זה, אבל מתנה מיוחדת הייתה מערכת כלי אוכל גדולה ומהודרת במיוחד, מחברים של הוריו של מויה מצרפת, שעברו יחד פרק בתקופת השואה בפאריז. מערכת זו מלווה אותנו מאז בכל האירועים המשפחתיים הגדולים ורבי המשתתפים, ותעבור לילדינו בהמשך.

לאחר כשנה מיום החתונה נולדה בתנו הבכורה, נעה, בירושלים וכשמלאו לה שנה עברנו לחיפה בשל עיסוקו של מויה שהתחיל לעבוד בחברת הספנות צי"ם בנושא הכספים. בחיפה התחלתי לעבוד באוניברסיטת חיפה כמנהלת כוח אדם, עם הקמתה של האוניברסיטה.  לימים עשיתי הסבה מקצועית  לפסיכולוגיה ועד היום אני עוסקת בטיפול נפשי במסגרות שונות.  הייתי בין מקימי תחנות הייעוץ לנוער "דלת פתוחה" בהן פגשנו את בני הנוער בכל נושאי החינוך המיני וסוגיות התבגרות שכיחות.

שנה וחצי לאחר לידתה של נעה נולד בננו אסף וכעבור עוד חמש שנים נולדה בתנו רותי, הלא היא אימה של מאיה. בסיום לימודי התיכון של רותי, עברנו לתל-אביב בעקבות עבודתו של מויה, מעבר שהסב לנו הרבה עניין ונחת. ילדינו עלו כפורחים, למדו, שרתו בצבא איש איש במסגרתו, המשיכו בלימודים אקדמיים מקצועיים, איש איש לפי עניינו וטעמו, לימים נישאו והקימו משפחות מקסימות, לכל אחד מהם שלושה ילדות וילדים המביאים להוריהם ולנו הסבים נחת אין קץ.

הזוית האישית

היה לנו נהדר ולמדנו מהקשר הרב דורי הרבה מאוד! מאיה: "מאוד התעניינתי בסיפור של סבתא ולמדתי הרבה עליה ועל משפחתי."