מאגר סיפורי מורשת

הרב יצחק יוסף הכהן, סבא רבא שלי, היה הרב הראשי הראשון של העיר גרלה ברומניה. בנו, אברהם מאיר, שהיה אמור להמשיך דרכו, נפטר בדמי ימיו ולכן נשלח נכדו הבכור, יעקב, לימים אבי, לישיבה בפרנקפורט אשר בגרמניה כדי ללמוד תורה ולקבל הסמכה לרבנות. זמן מה לאחר מכן, נפטר סבו מצד אימו, אשר היה בעל עסק לסחר בעצים וממנו התפרנסה המשפחה כולה.

יעקב שהיה הבכור, נקרא חזרה כדי לנהל את העסק. הוא התחתן ולזוג נולדו בן ובת. כאשר הגיעה השואה להונגריה, איבד יעקב את אשתו ושני ילדיו אשר ניספו במחנה השמדה. הוא עצמו נלקח, בזכות מומחיותו בענף העץ, למחנה עבודות כפיה אשר הוקם על מנת לספק את צרכיו הלוגיסטיים של הצבא הנאצי. מפקד המחנה היה קולונל הונגרי בשם אימרה רביצקי, שזכה לימים בתואר חסיד אומות העולם. הקולונל רביצקי לקח את יעקב תחת חסותו והפך אותו ליד ימינו ולמעשה למנהל המחנה. יחד הצילו אלפי יהודים מהשמדה וודאית, בתואנה שיש להם כישורים מיוחדים העשויים להיות לתועלת במחנה. על פי רוב הסתכמו הכישורים בעיקר בהיותם יהודים.

אימי, חוה לבית נוימן, גדלה בעיר אורדיה, אף היא בטרנסילבניה. עם התגברות האנטישמיות, נאלצה אמי לעזוב את בית הספר התיכון, על אף היותה התלמידה המצטיינת ביותר. אביה נפטר בגיל צעיר מאלח דם, שכן טרם התגלו ופותחו התרופות האנטיביוטיות ואמה פרנסה אותה ואת אחיה ע״י השכרת דירות בביתם הגדול.

אולם עם הכיבוש הנאצי, נשלחו כל יהודי העיר לגטו וחווה סרגה סוודרים ומכרה אותם למחייתה. כאשר התברר לה כי היהודים נשלחים למחנות מהן אף אחד לא חזר, ניסתה לשכנע את אימה לברוח בלילה, לרוץ כעשרים ק״מ ולחצות את הגבול לרומניה שהיתה יחסית בטוחה יותר. אולם אימה סרבה לעזוב את הסבתא שלא היה בכוחותיה לעבור מסע כזה. ימים ספורים לאחר מכן, נלקחו שלושתן למחנה ההשמדה אושוויץ, אימה וסבתה נשלחו בו ביום לתאי הגזים ולמשרפות בעוד שחוה הצעירה נשלחה למחנה עבודות פרך.

לקראת סוף המלחמה נסוגו הנאצים מפני הצבא האדום ולקחו איתם את אסירי המחנות בצעדת המוות עד לגרמניה. בבוא השחרור היא שקלה כ- 25 ק״ג והייתה חולה בטיפוס הבטן. בדרך לא דרך הצליחה לחזור לאורדיה, שהפכה להיות חלק מרומניה.

זמן מה אחר כך, נישאו יעקב וחווה וגרו בעיר קלוג׳, בירת טרנסילבניה. יעקב שאיבד את כל כל רכושו בשואה, הצליח להקים את עסקיו מחדש ובשנת 1947, נולדתי אני. זמן קצר לאחר מכן, תפסו הקומוניסטים את השלטון בכל מזרח אירופה ואסרו על היציאה מהארץ. חוה החליטה כי הפעם תברח ויהי מה. היא הצטרפה לקבוצה של יהודים אשר שילמו למבריח על מנת להעביר אותם להונגריה, אשר אומנם אף היא היתה תחת שלטון קומוניסטי, אולם עדיין היה ניתן לעבור ממנה באופן חופשי לאוסטריה החופשית. בורחים שנתפסו היה דינם אחד -מוות.

לרוע מזלה היא נלכדה ברחוב, בבודפשט הבירה ונלקחה למטה הקג״ב, שם ציפתה לגרוע מכל. אמנם הונגרית היתה שפת אימה, כי כך דיברו רוב רובם של תושבי טרנסילבניה, אך לא היו לה תעודות. בעודה יושבת מסדרון ומחכה למשפט, עבר במקרה יהודי שעבד בבנין והכיר אותה מילדות. הוא שאל אותה למעשיה במקום הנורא הזה וכששמע, לקח אותה לדלת צדדית והוציא אותה לחופשי. היא עלתה על הרכבת הראשונה לוינה, בירת אוסטריה וחיכתה לי ולאבי.

על אף שהיציאה מרומניה היתה אסורה, בכל זאת התירו לקשישים לעזוב את המדינה וכך עזבה עמליה, דודתו של אבי את רומניה. בטרם צאתה שילם אבי סכום כסף לא מבוטל וכך נרשמתי כבנה של עמליה. היא היתה בת למעלה משישים ואני הייתי בן אחד עשרה חודש. עמליה הביאה אותי לוינה, שם פגשתי שוב את אימי.

יחד נסענו לבלגיה וגרנו אצל אחיה כשנתיים. אולם כאשר הוא החליט לעבור לקנדה, לא יכולנו להשאר עוד שם ועלינו ארצה.

מזלו של אבי לא שפר עליו. הוא היה אמור להצטרף לקבוצת הגברים ולהבריח את הגבול בעקבות אשתו, אולם לרוע המזל, מישהו הלשין לשלטונות וכל הקבוצה נעצרה ע״י המשטרה הרומנית. אבי נשפט למאסר של שנים רבות ורק עם מותו של שליט ברית המועצות, סטלין, שוחרר מהכלא, אך היה עדיין מנוע יציאה מהמדינה. הורי שלא האמינו כי יפגשו אי פעם שוב, התגרשו זה מזו ונישאו שוב. רק כאשר הגעתי לגיל בר מצוה התירו לאבי ולמשפחתו לעלות ארצה ואז ראיתיו שוב.

לפני כשנתיים, זכיתי בתואר פרופסור כבוד של אוניברסיטת בבש-בויאיי בקלוג׳ ובמסגרת ביקורי ברומניה סגרתי מעגל וביקרתי עם אחי בבית הכנסת בעיר גרלה. על קיר בית הכנסת תלתה שורה של תמונות. את הראשונה שבהן זיהיתי מייד כתמונתו של הרב יצחק יוסף הכהן, רבה הראשי הראשון של גרלה וסבא רבא שלי.

הזוית האישית

סבא צבי: נהניתי מאוד מהתכנית. אני מקווה שגם הילדים נהנו. חשוב שהדור הצעיר יכיר ויהיה מחובר לעבר המשפחתי והלאומי. יגאל אלון, אמר: "אדם שאין לו עבר, אין לו הווה ועתידו לוט בערפל".

ליאור: נהניתי מאוד מהתכנית. אהבתי בעיקר את כתיבת הסיפור, למדתי המון על סבא שלי ואני מקווה שהתכנית תימשך גם בשנה הבא. שגם אחרים יהנו.

סבא צבי תרם שני סיפורים נוספים למאגר המורשת, לקריאתם לחצו על הקישורים:

תולדות משפחת הכהן (ב)

משואה לתקומה לקורונה ולתגלית מפתיעה