מאגר סיפורי מורשת

משפחת גרשנוביץ – היום זכאי

השם תורגם משם המשפחה הנכרי לשם הכולל את ראשי התיבות של – ״זכור כי אתה יהודי״ – ז כ א י .

המשפחה המאוד ציונית שלנו

הכל התחיל עם סבתא גדולה אחת ברוסיה שגידלה משפחה במינסק שמזרח לבלרוס שברוסיה. שמה היה שרה (קיילה) גרשנוביץ. היה להם עסק מסחר בעצים, אבל כשהסבא ניפטר בעודו צעיר, ניסתה היא לטפל בעסק לבדה, עם 7 ילדים והצליחה לא רע …. אבל אז התחיל הרעב הגדול (1921-22) ואחת הבנות שהייתה חלשה יותר, נפטרה. הבולשביקים לא עזרו ולא ניסו להקל את מצבם שם. שרה גרשנוביץ החליטה שדי עם רוסיה, צריך לעלות לארץ ישראל, שאז הייתה נקראה פלסטין והייתה נשלטת על ידי הבריטים. אבל היה ברור שזה מקום היהודים!

היא שלחה את הבת הבכורה לארץ לסדר לכולם עלייה לפלסטיין. זה היה בשנת 1925.

כך הגיעו לארץ שרה עם 6 מילדיה. שני בנים – לוליק ונחום – הם היו כבר צעירים בוגרים והצטרפו לפלוגות החי״ש – חילות השדה של ההגנה בפעולות לבניית ארץ ישראל. הבנות, רוזה, מרים אסתר וברכה היו כל אחת במקום אחר. מרים עברה לחיפה והקימה משפחה. אסתר, הסבתא שלנו, נשארה בירושלים לדאוג לאמה שרה. רוזה הצטרפה להגנה גם היא והשתתפה יחד עם לוליק ונחום בהגנה על היישוב היהודי במאורעות 1929 – 1936 (זה היה המרד הערבי נגד הבריטים בו היו הערבים מרצחים גם ביהודים).

בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השניייה והיו שמועות על מצוקת היהודים בארצות אירופה. לוליק ונחום נשלחו מטעם ההגנה לאירופה לארגן את עלית כמה שיותר יהודים לארץ. הבעיה הייתה כמובן שהברטים לא רצו עליה כזו.. וזה היה האתגר… העלייה הבלתי חוקית, לפי הבריטים וארגון הקבוצות בכל מיני דרכים יצירתיות כדי להביא כמה שיותר יהודים לארץ. על מה שהיה שם ואיך הכל קרה.. לא לוליק ולא נחום הרבו לספר…. רק המשיכו בשקט לפעול ולעשות הכל למען יגיעו כמה שיותר יהודים למדינה.

רוזה – (שושונה גרשנוביץ גרשום) עבדה בינתיים באוניברסיטה של הר הצופים עם פרופסור אדלר במחלקת המיקרוביולוגיה. בזמן הזה הייתה כמובן גם חברת הגנה. בכל הזמן הזה הסבתא הגדולה שרה גרשנוביץ גרה בירושלים והייתה מקום מפגש לקבוצות ההגנה והחי״ש. אצלה בבית מעבר לבית פתוח אותו נהלה, נערכו פגישות הגנה, אצל אחרים, כל אחד שהיה מוצא עצמו ללא מקום או אוכל היה מגיע אליה והיה לו מקום אצלה. מעבר לאירוח אנשים מהגנה ומעוד פלוגות אחרות היו אצלה בבית סליקים של נשק לכל קבוצה במקום משלה. היא הייתה אישה אמיצה חסרת פחד וחדורת מטרה!

בשלב מסוים הוחלט ״לשתף״ פעולה עם הבריטים כדי לעמוד מול התקפות הערבים והוקמה יחידה לוחמת יהודית בתוך הצבא הבריטי. רוזה שימשה קצינה ביחידה הזו ורכשה עוד ועוד ידע וותק צבאי. לפיכך כשהוכרזה הקמת המדינה ביקש בן גוריון מרוזה להקים את ״הנח״ל״ נוער חלוצי לוחם שיעבדו בקיבוצים אבל יהיו בעלי הכשרה צבאית כך שיוכלו גם להגן על התושבים היהודים. כל הוקם הנח״ל אותו אנחנו מכירים עד היום.

אח״כ בצה"ל, קצינת החן הראשית ורד דינה, יצאה לגמלאות ושוב פנו לרוזה לשמש כקצינת חן ראשית, שונה שמה לשושנה גרשונוביץ גרשום והיא הייתה קצינת החן הראשית עד ליציאתה לגמלאות, זמן קצר אחרי – נפטרה.

לוליק ונחום במשך כל השנים המשיכו בפעולות ניסתרות וגלויות להקמת המדינה. נחום ששינה גם הוא את שם המשפחה ל״עברי״ נקרא כעת נחום גרשום – הפך להיות שגריר ישראל במדינות דוברות צרפתית (הוא שלט היטב בשפה זו).

אנחנו ההמשך לאסתר, הבת שנשארה בירושלים לעזור ולשמור על האמא שרה גרשנוביץ. לימים עברו לחיפה וגרו בבית קטן ונעים ברח קומוי 30 בנווה שאנן. זה היה שיכון של עובדי סולל בונה שסבא ישראל – בעלה של אסתר היה עובד שם. זה הבית בו גרה היום ליאורה, הנכדה של אסתר ובו אוהבים להיות גם הנכדים שלי גאיה רומי וליה.

סבתא אסתר הייתה מאוד משמעותית בחיי (ליאורה – הסבתא של רומי וגאיה) היו לה הרבה משפטי חכמה שאותם אני משננת לנכדי עד היום. היא הייתה מקריאה לי ולילדי – אבא של רומי וגאיה – את משלי קרילוב ומספרת את הסיפורים בכל כך הרבה חן ועניין שעד היום אני זוכרת את צליל קולה. המטפחת מתחרה, עדינה ויפה הייתה תמיד תחובה בשרוולה השמאלי, כשהתחרה מבצבצת מהשרוול כקישוט יפה.

סבתא אסתר הייתה הסבתא שגידלה אותי ולימדה אותי כל מה שאני יודעת היום ואת החוכמה הזו שלה אני מנסה להעביר לנכדי שלי – רומי וגאיה זכאי.

הזוית האישית

אני והילדים נהנים מאוד, ולמרות שאני איתם בכל יום ויום… אילו עוד כמה שעות ומבט פנימה למקום בו לא הייתי יכולה להיות אם לא הייתה התכנית הזאת … וזה חשוב לי מאוד! אני מקווה שיזכרו אותי בעתיד כפי שאני זוכרת את סבתי…).

סבתא ליאורה עם הנכדים  התאומים רומי וגאיה