מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

תולדות משפחתו של איתן מי טל

נאוה זוגתי

איתן מי טל (מייטליס) בוגר מחזור כ"ד 1955

נולדתי ברעננה  בשנת  1942, ילד שלישי להורי ישראל וציפורה  מייטליס. הורי חיפשו שם ישראלי לתת לי ובחרו בשם "איתן".

בשנת 1942 מלחמת העולם הייתה בעיצומה ולהורים היה חשש גדול כי כבר שמעו שמשפחותיהם שנשארו בפולין נספו, והשמועות אמרו שצבא גרמניה עם גנרל רומל במהלך להגיע גם לארץ. הורי הגיעו לרעננה ב 1932 עם אחי הבוגר מפולין ברעננה עסקו ביציקת רעפים, ובמשק חקלאי כעזר, עם הזמן נסגר בית המלאכה לרעפים והמשפחה התמקדה בחקלאות.

כל ילדותי אני זוכר את ההורים עובדים קשה בחקלאות, וכל תשומת הלב של ההורים התמקדה במשק ופחות בבית. המשק כלל לול, רפת ושטח חקלאי בעיקר למספוא.

אבי היה פעיל גם בהנהלת הצרכנייה החקלאית שסיפקה את צורכי החקלאים ברעננה וכל זאת מעבר לעבודות המשק, וכך שאמי הייתה יותר דומיננטית בניהול היום יומי במשק.

זכור לי גם את אבי הולך כל שבת לבית הכנסת לאחר שהאכיל העופות במשק וכשחזר החליף בגדים ושוב חזר לטפל במשק החי.

ומרגע שיכולתי התחלתי לעזור להם, כמו אחי הבוגרים: אחי שהיה מבוגר ממני ב 10 שנים  (נפטר לפני 3 שנים) אחות מבוגרת ב 5 שנים חיה ברמות השבים: ולאחר מכן נולדה אחות נוספת בהפרש 4 שנים ממני ועתה אנו חולקים בית משותף על אותו מגרש.

בתחילה בנו ההורים צריף למגורים שם גרו מספר שנים, אני זוכר שהשירותים היו במבנה פח מחוץ לצריף: מבנה זה שימש אותם גם מאוחר יותר כשלא רוצו להיכנס הביתה עם הלכלוך מהמשק, ועם הזמן בנו את ביתם בתחילה 2 חדרים מטבח ושירותים.

מהילדות אני זוכר את הערבים הצועדים עם חמורים וגמלים לאורך רחוב פרדס משותף של היום (במערב לנו היה כפר ערבי אבו קישאק) זוכר שהורי היו ביחסים טובים עם שכניהם הערבים.

אני זוכר את החיילים הבריטיים עם הכומתות האדומות וכלי הרכב חונים ביער הקטן או מתחת לעץ האקליפטוס בפינת הרחוב.

חלק גדול מזמן הילדות לא היה חשמל באזורינו  וכל הדרכים היו דרכי עפר :חוץ מרחוב "רמבם שהוביל לגבעת חן, זכור לי שכשהגיע חשמל לרחוב, אחד השכנים קנה רדיו והיה מציבו על החלון על מנת שהשכנים ישמעו גם, זכור לי שבשבתות הייתה תוכנית שירים כבקשתך לילדים והתאספנו כולנו לשמע, או את ההורים מתרכזים בשעות קבועות לשמוע את המדור "מחפשים קרובים".

כילדים (באזור שלנו היו די הרבה ילדים בגיל שלנו) היינו מתאספים ומשחקים במגרשים ריקים בין הבתים, ביער הקטן, והיינו גם מרחיקים עד מגרש המשחקים בבית הספר, או עד מגרש הכדורגל של הפועל, המשחקים היו: מחבואים, דודס, מחניים.

היינו בונים מענפי האקליפטוס ביער הקטן רוגטקות (מקלעים) ויורים איתם על ציפורים ויונים, והתמחינו גם בבניית קשתות וחצים ידענו לבחור ענפים המתאימים לזאת.

היינו מכינים מלכודות לצוד ציפורים ויונים, איני זוכר מה עשינו עם הצייד? התמודדנו עם נחשים עכברים ושועלים – בחצר היה לנו כלבים לשמירה  והם היו גם ידידי.

בחורף היער הקטן היה מוצף ואז בנינו רפסודות מצמיגים לוחות עץ ושטים בביצה  וחוזרים הביתה מטונפים.

ביער ידענו היכן יגדלו הכלניות והנרקיסים: אז עוד לא הייתה המודעות לשמירה, כך שניתן היה למצוא פרחים אלו בחצרות הבתים.

בקרבתנו היה מבנה ציבורי "בית הפועל" עם מתקני ספורט ומגרש כדור עף וסל מבנה זה שימש גם את קבוצת הפועל רעננה, ואת  הנבחרות השונות שבאו להתאמן ואהבנו להתחכך בהם.

את צורכי הכלכלה היום יומית היינו קונים במכולת שהייתה בקרבת ביתנו, בעלי המכולת הכירו את כולנו וידעו מראש מה לתת לכל אחד שהגיע אליהם, ולפעמים כיבדו אותנו בממתק, שנאתי ללכת לשם בגלל ריח מחביות דגים מלוחים שהיו מוסתרים מאחורי הבית.

גן ילדים הזכור לי היה גן מלכה שהיה ממוקם ברח אחוזה פינת קזן של היום, איני זוכר שמישהו לקח אותי לגן הלכנו כנראה מספר שכנים ביחד, כשאחד מהם אני זוכר בוודאות  ואנו בחברות עד היום, בגן אני זוכר בעיקר את עוזרת הגננת דורה, מהמטבח ומכלי הנגינה שריכזה, אני זוכר את שער הכניסה לגן עם חיה כל שהיא על העמודים, היה עץ ענק וארגז חול.

את בבית ספר עממי (זה בית הספר בו אתם לומדים כיום) התחלתי בשנת 1948 שנת העצמאות הראשונה לישראל  וימי המלחמה, המנהל היה נכנס ומספר בגאווה כי אנו המחזור הראשון בבית הספר תחת שלטון מדינת ישראל.

בבוקר היה טקס קבוע של העלאת הדגל, המנהל היה מספר על אשר קרה באזורי הלחימה, וכאשר נודע על בן רעננה שנפל היו מורידים הדגל לחצי התורן, סיום הטקס תמיד היה בשירת התקווה וכניסה לכיתות.

מספר התלמידים בכתות היה עצום עקב הגעת ילדים מאזורי הלחימה לרעננה (משפחות היו מאמצות ילדים בזמן הקרבות) היינו יושבים 3 על כל שולחן (מובן שעל 2 כיסאות) חלק מתקופה למדנו במשמרות עקב מחסור בכיתות.

משנגמרה המלחמה התחילו להגיע לכתה ילדי עולים ושוב הכיתות היה עמוסות, הילדים שהגיעו היו מוזרים בעינינו ואנו מצרים עד היום שלא הבנו כיצד להתנהג איתם.

בשלב מסוים בכתה ג' נפתח ברעננה בית ספר נוסף והכיתות פוצלו חברים טובים עזבו הכיתה והייתה לי דילמה לאיזה בית ספר להמשיך, בסופו של דבר נשארתי בבית ספר זה.

אני זוכר לטובה את כל המורים שהיו לנו ובעיקר המחנכים כרמלה-א-ב, יהודית ג-ד, מכלין –ה, סימה ו-ז, אשר רון ח. את המורה לחקלאות אריגי עם הגן הבוטני, מחסן כלי העבודה, מכונת ההקרנה, משק חי. המורה למלאכה בשם כינוי צ"לבה גרז ועבודות עץ שלימד אותנו. המורה להתעמלות שרון, השריריים והגופיות.

המורים לזמרה שלימדו אותנו שירים רבים של התקופה, שירי מולדת, של החגים שירי באליק ועוד. הייתה בבית הספר מקהלה שילדים מהכיתות איישו אותה. המקהלה הייתה שרה בטקסים ואירועים. (חייב לציין שחלק מהעונשים שהיו נהוגים נגדנו היה ללמוד שיר בעל פה לשיעור הבא וכך אנו זוכרים עד היום פרקי תנ"ך או מילים של  שירים רבים).

את סירי ושגיא ה"שמשים" שהיינו שומרים איתם קשרים כי כל מה שהמורים החרימו לנו בכיתות היו מעבירים אליהם לשמירה.

ואחראית למטבח: בבית הספר היה מטבח אכלנו כל יום צהרים והיו תורנויות.

בהפסקות היינו רצים לתפוס מקום באחד מהמתקנים שהיו בחצרמגרש כדור העף, העצים למשחקי כדור ראש. מתקני הספורט כמו המתח, חבל הטיפוס, או הכדורים למחניים וכדור סל או רגל.

חלק מהמשחקים היה "סוס ארוך" שקבוצת ילדים מתכופפים וקבוצה אחרת קופצת עליהם ובוחנים כמה הקבוצה נושאת על גבה.

בבית הספר היה גיוס לתנועות הנוער ותנועות ספורט: רוב הכיתה בחרנו והלכנו לפעילות המחנות העולים: הבנים התחילו לשחק כדור רגל ב"הפועל רעננה".

בחגיגת פורים אחת מבנות הכיתה התחפשה לסנטה קלאוס והוצתה, שכבה זמן רב בבית החולים, זוכר שהחרמנו את אחד בטקסים בבית הספר בגלל אחת המורות שהתנכלה לנו.

אני זוכר שחברים מהכיתה החליטה לתרום את תקציב חגיגת בר המצווה לבניית בית אילמים חרשים על שם הלן קלר  במקום לחגוג ואני הייתי ביניהם.

אני זוכר את חגיגת בר המצווה בביתנו ואת העלייה לתורה וקריאת ההפטרה התחלקתי עם חבר אחר וקראנו יחד , קיבלתי לבר המצווה המון ספרים במתנה אך גם גביע יין אותו אני שומר עד היום, היה גם נהוג גם לתרום שתילת עצים ביערות הקרן הקיימת.

את הוויכוח עם הורי כשאני רציתי להמשיך בתיכון עם רוב חברי, והורי עמדו על כך שאני צריך ללמוד מקצוע וכך נרשמתי לבית ספר מקצועי מקס פיין בתל אביב למגמת חרטות מסגרות, אני זוכר לטובה בית ספר זה ובעיקר חלק מהמורים שפתחו את ראשנו ונתנו לנו כלים להמשך, עבודה ולימודים. הלימודים והידע המקצועי שנרכש היוו קרש קפיצה להתפתחותי בהמשך.

הייתי נוסע יום יום באוטובוס לתל אביב, הייתי רץ את הדרך מביתי לתחנת האוטובוס על מנת לשמור כושר מאחר ושחקתי כדור רגל בהפועל, בגיל צעיר שחקתי בקבוצה הבוגרת: בנוסף הייתי מגיע לאימונים: והייתי מגיע לפעולות של מחנות העולים, והייתי עוזר להורי במשק, איך הספקתי איני יודע?

בגמר הלימודים ועד גיוסי ניסיתי להצטרף לחברי בתנועה  ולהצטרף לעבודה בקיבוץ למורת רוחם של הורי אך כעבור שבוע הבנתי את הפרינציפ ועזבתי את הקיבוץ הסברתי ונפרדתי מחברי, והתחלתי לעבוד מספר חודשים כחרט  בבית מלאכה בתל אביב עד גיוסי לצבא.

התגייסתי לקורס טייס שם שהייתי מס חודשים  שם גם צנחתי  עד שפרשתי  עם קבוצה  ליחידה מיוחדת ללוחמת נ"ט בטילים מתכווננים. עם יחידה זאת במילואים עברתי את רוב מלחמות ישראל כמו  מלחמת ששת הימים. מלחמת ההתשה. מלחמת יום כיפור. שלום הגליל, ואירועי ביטחון נוספים. ימים לא קלים הכוללים אובדן חברים.

חשוב לציין שבאותם שנים שירתנו במילואים בין 30 ל 45 יום בשנה וחופשות  בשירות הסדיר היו אחת לשבועיים שלושה ואף חודש. עם חברי מהצבא אנו בקשר חברי עד היום (קשר דם).

מיד עם שחרורי התחלתי לעבוד במקצוע שרכשתי במקס פיין ובערב  במקביל לעבודה  התחלתי  ללמוד במגמת תעשייה וניהול  שלוש שנים ולאחר מכן מנהל עסקים עוד שלוש שנים, הרקע מבית ספר מקס פיין עזר לי רבות,  חייב לציין שבחלק משנות הלימודים הייתי נשוי.

מהכסף הראשון שהצטבר לי בשנות הששים רכשתי רכב דופין.

התחתנתי עם חברתי מימי התיכון והתנועה נאוה בשנת 1964 באולמי השושנים בתל אביב.

הכרתי את נאוה ברעננה מילדות, הכרות שהתפתחה לחברות בנסיעות המשותפות באוטובוס לתל אביב היא לגימנסיה הרצליה וכמו כן בתנועת מחנות העולים.

הייתי בן 22  בחתונתי  ונאוה הייתה בת 20 החלטנו להתחתן, כשנאוה סיימה את סמינר המורים בבית ברל  אז גם שיניתי את שם משפחתי ל מי טל (אחי עשה זאת מוקדם יותר).

מאחר ולא מצאנו מגורים ברעננה חיינו שנתיים בהרצליה, לאחר זמן  כשהזדמן רכשנו דירה ברעננה וחזרנו.

הייתי בן 24 כשנולדה בתנו הבכורה, ונולדו לנו עוד בת ובן, וכיום יש לנו 9 נכדים כולם בסביבות רעננה חלקם לומדים למדו בבית ספר זה.

נאוה לימדה בבית ספר זה, ואני עבדתי בכפר סבא  תחילה בתפקידי ניהול ייצור במפעל, וכשסיימתי מנהל עסקים התמחיתי בהנדסה חקלאית ובתפקידים שונים בתחום זה עסקתי כל חיי, העיסוק היה כרוך במעבר למפעלים ומשרדים במקומות שונים בארץ  ובחו"ל.

תפקיד שהיה כרוך בהקמת פרויקטים חקלאיים ברחבי העולם אהבתי מאד את עיסוקי ושמרתי קשר טוב עם אנשים רבים ברחבי העולם.

את נסיעתי הראשונה לחו"ל עשיתי עם משלחת של הפועל רעננה שיצאה לעיר התאומה בהולנד ב 1976.

אנו משפחה מאד קרובה ומאוחדת והקרבה לרעננה עוזרת רבות בגיבוש המשפחתי, נפגשים כמעט כל ששי לארוחת ערב, הנכדים אוהבים להישאר לישון אצלנו, אחת לשנה אנו נוסעים לסוף שבוע ארוך במלון או צימר עם טיולים בסביבה.

כיום אני גמלאי בקשר עסקי קל עם ללקוחות מהעבר בעיקר בייעוץ והדרכה, מרחיב אופקים בהרצאות העשרה. מאד אוהב את ההרצאות בנושא גנטיקה ומדע המוח, מצייר, מתנדב ב "יד שרה" אוהב לטייל, בארץ ובחו"ל.

מילון

סוס ארוך
משחק בו קבוצת ילדים מתכופפים וקבוצה אחרת קופצת עליהם ובוחנים כמה הקבוצה נושאת על גבה.

ציטוטים

”מהכסף הראשון שהצטבר לי בשנות הששים רכשתי רכב דופין.“

הקשר הרב דורי