מאגר סיפורי מורשת

סבא יואב מספר לנכדה מיכל

 

נולדתי בירושלים בבית החולים הדסה על הר הצופים. מיד אחרי הלידה חזרתי עם אמי אל ביתנו ברמת השרון ושם גדלתי. ברמת השרון גרו גם סבי, צבי בנימיני שהיה ראש וועד המושבה, וחמשת בניו עם משפחותיהם. יש לי אח אחד, אורי, הגדול ממני ב-12 שנה.

 

רמת השרון הייתה באותו זמן מושבה קטנה. כולם הכירו את כולם. רוב תושבי המושבה עסקו בחקלאות ולסבא שלי היה פרדס. הבתים שלו, שלנו ושל עוד שנים מהאחים של אבי היו על אותה החלקה לצד הפרדס. הפרדס, ביחד עם הפרדסים של השכנים, היו כמו יער גדול ושיחקנו בו כשאנחנו מדמיינים שאנחנו בג'ונגל, עם פראים וחיות וטרזן.

 

במושבה היו שני גנים ואמא שלי הייתה הגננת באחד מהם. הלכתי לגן שלה לזמן קצר, אבל התפנקתי והצקתי לה והיא החזירה אותי לגן האחר שגם היה קרוב מאוד לבית. במושבה היה רק בית ספר אחד והחברים לכיתה היו החברים של אחרי הצהרים. לא היו טלוויזיה ומחשב וכמעט שלא היו טלפונים. היינו משחקים הרבה בחוץ, בכדור, תופסת, סימני דרך (חפש את המטמון). היינו מטיילים בסביבה וקוטפים פרחים או נוסעים  באופניים. בימים שהיה גשם או שהיה חם מאוד היינו הולכים לחבר ומשחקים דמקה, דוקים, מונופול ועוד כל מיני משחקים. היינו קוראים הרבה מאוד ספרים.

כשהייתי בכתה ח' פרצה מלחמת קדש. אנחנו, הנוער, גויסנו לשמש כשליחים על אופניים להעברת הודעות במושבה (זכרו כי לרוב האנשים לא היה טלפון בבית) ולשבת במשמרות ליד הטלפון במפקדה כדי לקבל ולהעביר הודעות. השתתפנו בחפירת שוחות בחצרות כנגד התקפה אפשרית מהאוויר. בר המצווה שלי היה ימים ספורים אחרי פרוץ הקרבות והחזן, שאצלו למדתי את ההפטרה, גויס לצבא. למזלי, כשהחזן גויס כבר ידעתי די טוב את ההפטרה.

בבית הספר היסודי למדו עד כיתה ח' ואז עברתי לתיכון בתל אביב (ברמת השרון לא היה באותו זמן בית ספר תיכון) ונסעתי לבית הספר כל יום כשעה הלוך ושעה חזור. החל מכיתה ז' או ח' התחלתי ללמוד לנגן. בהתחלה בסקסופון ואחר כך בקלרינט. התחלתי גם לשחק בשחמט וככל שהתבגרתי שיחקתי יותר ויותר ברצינות. נסעתי לחוגים ברמת גן ובהרצליה, למועדון בתל אביב והשתתפתי בתחרויות. ההישג הטוב ביותר שלי היה אחרי שנים כשזכיתי במקום שני באליפות צה"ל. הייתי חבר ב"נוער המוסיקלי" ושמעתי הרבה קונצרטים בתל אביב. עם כל העיסוקים האלה לא היתה לי סבלנות לבית הספר ולא הייתי תלמיד מוצלח במיוחד.

 

כשסיימתי תיכון התחלתי ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. המשכתי לשחק שחמט והייתי בנבחרת האוניברסיטה, אבל ככל שהמתמטיקה עניינה אותי יותר עסקתי פחות בשחמט.

לקראת המעבר לירושלים אמא שלי באה לעזור לי למצוא  חדר לגור בו. באוטובוס היא פגשה את האחות שיילדה אותי והתברר שיש לה חדר להשכיר, ושם גרתי במשך הלימודים. את סבתא הכרתי רק אחרי עוד כמה שנים, אבל במקריות מפתיעה התברר שגרתי מאוד קרוב לביתה ושבעלת הבית שלי הייתה גם המיילדת שלה.

 

עם תום הלימודים התגייסתי לצבא ושרתתי בקריה בתל אביב. לקראת סוף השירות הצבאי הכרתי את אשתי היא סבתך, רחל. גם היא הייתה חיילת וגרה במעון לחיילות בחדר עם שלוש בנות, ששתיים מהן שרתו באותו משרד כמוני. דרכן היכרנו אבל עוד לא היינו חברים.

 

כשהשתחררתי חזרתי לירושלים ללמוד לתואר דוקטור וגם סבתא השתחררה וחזרה לגור בירושלים. שם המשכנו להיפגש, נהיינו חברים והתחתנו בחנוכה 1970. נולד לנו בן בכור צביקה ואחר כך בן שני משה.

 

בינתיים  סיימתי את לימודי הדוקטורט ונסענו להשתלמות בארצות הברית  כשצביקה היה בן שלוש ומשה היה בן חודש. היינו בארצות הברית שלוש שנים ואז חזרנו לארץ לחיפה והתחלתי לעבוד בטכניון. אחרי שלוש שנים נולד גם הבן השלישי חיים.

 

לימדתי בטכניון ושרתתי בו בתפקידים שונים עד שפרשתי לגמלאות. היום אני נהנה מנכדי, ומשתתף בתכנית הקשר הרב דורי תשע"ה, בבית הספר אהוד, בחיפה.