מאגר סיפורי מורשת

נסעתי לעיר ליגניצה ופגשתי שם משפחה מאוקראינה שהיו שכנים שלנו. התגוררתי אצלם כמה ימים. אחר כך מצאתי דירה בשכירות אצל אישה מבוגרת מאוד. למדתי שם קורס כימיה. הקפדתי לנסוע  לעתים תכופות לוורשה והם נתנו לי כסף כדי להתקיים.

לאחר שבעה חודשים טסתי לישראל. כשהגעתי לישראל חייתי בקיבוץ "שריד" שנמצא בין חיפה לעפולה. התגוררתי שם עם שתי חברות, למדנו עברית (4 שעות) ועבדנו במטבח או בפרדס (4 שעות). ככה למדתי ועבדתי חודשים. הכרתי את בעלי כשהוא ביקר את חברתי כידיד.  כעבור שבעה חודשים התחתנו. עברנו לגור בדירה שכורה ואחר כך קנינו דירה ב"שיכון בטיש". שם ילדתי את בתי הבכורה ,אמה. כעבור חמש שנים ילדתי את בני, זאב.

 

גרנו שם 10 שנים, למדתי כל יום עברית בתל אביב. עברנו מ"שיכון בטיש" לנווה ישראל שם נולדה בתי מרים. עם 3 ילדים עברנו למרכז העיר. בעלי נפטר מסרטן בגרון. גרנו ביחד 42 שנה. עכשיו אני גרה לבד באותה הדירה בעיר הרצליה.

המסר שלי לדור הצעיר: להיות אנשים הוגנים, שיכבדו את ההורים שלהם, שיהיו אנשים ישרים, שיהיו אנשים שמגלים תמיד חמלה ואוהבים אחד את השני, שיגרמו לעולם להיות יפה יותר וטוב יותר.

 

הרצליה: "הרצליה היא עיר חוף בשרון הדרומי, כ-10 ק"מ צפונית לתל אביב, על מישור החוף. גובהה נע בין 0 ל-120 מ' מעל פני הים. הרצליה נוסדה כמושבה ב-13 בדצמבר 1924 ונקראת על שם בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת ישראל".

נווה ישראל ( שכונות): "נווה ישראל נמצאת בדרום העיר, על גבול רמת השרון. גם שכונה זו מאופיינת בבתים צמודי קרקע ישנים ובבלוקים מרובי דירות קטנות. בשנות השבעים התקיים בשכונה פרויקט "שיקום השכונות", שהעלה את רמת החיים בשכונה. בשכונה נמצא בית הספר היסודי "בן צבי".

תשע"ו