מאגר סיפורי מורשת

תולדות חיי מיום הולדתי ועד שירותי בצבא

העלייה לארץ של הורי

בשנת 1939 החליטו הורי ודודי לעלות מרומניה לארץ ישראל, כשהיו בדרך לאיטליה  דרך הרי האלפים חלה אחי אהרון שהיה בן שנתיים. מכיון שהוא נולד לאחר שני מקרי מוות של תינוקות, ההורים היו חרדים שמא גם הוא ימות. לכן באמצע הדרך לאיטליה, חזרו לרומניה כדי שיבריא.

לקראת סוף 1947 יצאו שוב לדרך ונתקעו באיטליה, כי לא קיבלו סרטיפיקטים (אישורי כניסה לארץ ישראל) נאלצו להישאר כחצי שנה באיטליה. הם היו במחנה של הג'וינט בעיר נמל שנקראת לה-מארילינלה. שם אמי נכנסה להריון ולא יכלה לעשות הפלה כפי שעשתה מאז שאחי נולד. לאחר מלחמת השחרור עלו לארץ באוגוסט 1948 באנייה "קדמה".

הורי ביום חתונתם

הולדתי

הורי ואחי נכנסו לגור בבית ברחוב סטנטון בחיפה בקומה שנייה מעל הקומה שגרו בה דודי שהגיעו לארץ בשנת 1939. בתאריך 27 לדצמבר 1948, אני, רחל באתי לעולם, אבל לא לבד אלא יחד עם אחותי אורית, נולדנו תאומות. דודתי לפני 13 חודשים ילדה גם היא – תאומים. לתאומים הייתה אחות בת 12 שנים בשם שרה.

רק בשנת 2016 סיפרה לי בת דודתי, שרה, שהיא לקחה שנת חופשה מהלימודים, כדי לעזור לטפל בשני זוגות התאומים.

תאומות

הקמת ישוב בעמק חפר

בשנת 1949 אבי שוכנע עם עוד כמה עולים שעלו מרומניה להקים מושב בעמק חפר. למושב קראו בארותיים. הם התחילו לבנות את הבתים שיגורו בהם, קיבלו הלוואות מהסוכנות היהודית כדי לקנות אמצעי יצור בחקלאות. לאחר כשנה שונה שם המושב למושב עולש, על שם צמח בשם זה. המושב שהוקם ליד עולש קיבל את השם בארותיים.

בניית בית קרמר במושב עולש

החיים במושב עולש

בשנת 1950 אמי אחותי ואני הצטרפנו לאבי במושב. אחי נשלח לפנימייה – בן שמן. שנות ילדותי עברו עלי במושב. כשהלכתי יחד עם אחותי לגן למדנו לדבר עברית.

בסיום גן חובה במושב עולש

במושב הייתה כיתה אחת שבה למדו כיתות א' ו-ב' יחד. מכיתה ג' למדנו בבית ספר אזורי ממלכתי בבורגתה. בשעות אחר הצהרים עזרנו להורים בעבודות המשק: איסוף ביצים, טיפול באפרוחים, אכלת התרנגולות והפרות, איסוף ירקות מהשדה.

בסיום כיתה ב' במושב עולש

תקופת המיתון שהייתה בארץ לא השפיע עלי ועל משפחתי מכיוון שהיו לנו מספיק אוכל שהמשק סיפק. בתקופת המיתון הגיעו למושב שתי משפחות של דודותיי מצד אבי. אחרי שסימנו את הלימודים בבית ספר היסודי הלכנו ללמוד בתיכון ברופין, למדנו שם שנה אחת.

הבריחה מהמושב

בשנת 1963 הורי שמו לב כי משפחות עזבו את המושב באישון לילה, בניהם הייתה משפחת דודתי. מאחר שהם הבינו שלא יוכלו להחזיר את כספי ההלוואות לסוכנות היהודית. מכרו את התרנגולות, הפרות, פרות והירקות ואת הבית שאבי בנה במו ידיו. משפחתי ואני נטשנו את המשק בכפר ועברנו לשכונת טוברוג שבנתניה. בשכונה ביתנו היה מרוחק מבית ספר התיכון בשם טשרניחובסקי. אחותי ואני היינו הולכות כל יום ברגל לבית הספר. שם סימנו את שלושת השנים הנוספות בתיכון.

מאחר וסימתי את לימודי בתיכון חצי שנה לפני גיל 18, נותרה לי חופשה של חצי שנה. בהאזני לתכניות ברדיו, שמתי על פתיחת קורסים להנלת חשבונות ולהדפסה בשיטה עיוורת בנתניה. החלטתי לנצל את הזמן וללמוד את שני הקורסים כהכנה להמשך חיי. היה חשוב לי שהיה לי מקצוע בסיום השרות הצבאי כדי שאוכל להתחיל לעבוד ולעזור למשפחתי – אמי עבדה במשק בית לאבי היה פועל חקלאי בבית יצחק.

סיימתי את שני הקורסים בהצלחה.

השירות הצבאי

בתאריך 12 לינואר 1967 התגייסתי לצבא ולאחר הטירונות שובצתי לחיל הקשר בבור בקרייה בתל אביב, שם עבדתי בחדר טלפרינטר וכל יום הייתי חוזרת לביתי. ביוני  שנת 1967 במלחמת ששת הימים נשארתי לישון בבית האיכרים. בתקופת החגים של ראש השנה קיבלתי חופשה מהצבא לרגל קבלת דרגת רב"ט. בתאריך ג' בתשרי ישבתי ליד מכונת התפירה כדי לחבר את הדרגות לשרוולים.

בעודי תופרת שמעתי דפיקה בדלת הרשת, ניגשתי וראיתי שני שוטרים ניצבים מעבר לרשת. הם שאלו אותי אם יש עוד משהו בבית עניתי כי אני לבד. לאחר ששאלתי מדוע הם מחפשים מישהו ממשפחת קרמר. אמרו לי כי לאבי הייתה תאונת דרכים. הם שאלו אותי אם אני יכולה להגיע לבית החולים. שאלתי לאיזה בית חולים והם ענו לי: "אבו-כביר". מיד הבנתי כי אבי נהרג. הוא היה רוכב יום יום על אופניו לעבודה, כאשר חלק מהרכיבה שלו הייתה בכביש החוף.

נסעתי עם השוטרים לאבו-כביר, כדי לזהות את גופת אבי מדריסת משאית. ברור שלקחתי על עצמי את כל הכרוך בהודעה למשפחה וטיפול בקבורה. כל האירוע השפיע אלי אז ולכל המשך חיי – זאת הייתה טראומה עבורי.

חודשיים לפני סוף שירותי הצבאי החלטתי לחפש מקום עבודה. נתקלתי במודעה בעיתון שמכרות נחושת תמנע מחפשים מנהלי חשבונות באילת ויש לגשת למשרדים שלהם בקרייה שבתל-אביב. ניגשתי והצגתי את עצמי כחיילת שיש לה תעודת סיום בהנהלת חשבונות ללא ניסיון. הם הסכימו לקבל אותי לעבודה לחודש ניסיון. קיבלתי רשות מהמפקד לעבוד. בתום החודש של עבודה באילת חזרתי לסיים את השרות הצבאי.

אבי בימי חייו האחרונים

הזוית האישית

סיפורה של רחל תועד ע"י נכדתה אגם, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.