מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתל אביב, כחצי שנה לפני הכרזת המדינה, להורים ששרדו את השואה ועלו ארצה לאחר תלאות שונות בדרך לארץ ובסופו של דבר התגוררו על גבול יפו/תל אביב, ברחוב שבזי.

סבא צביקה ואחותו 

עד כיתה ב' , כשהייתי  בן 7,  גרנו בצפון  תל אביב ב "שכונת סומל ", זה היה מתחם של כ- 3 בניינים קטנים בשכירות. השירותים היו משותפים לכל התושבים. הבית שגרנו בו קיים עד היום ליד "מגדל המאה" ברחוב  אבן גבירול.

כשעברנו דירה (עם משאית), בעל הבית זרק עלינו אבנים. משם עברנו לגור בשכונת הפועל המזרחי באזור יד אליהו  ברחוב יצחק שדה שבזמנו נקרא רחוב הגשר. "הכביש" היה אז סלול רק בחלקו ובחלקו כורכר. כל דיירי השכונה היו דתיים (בניגוד להיום), חגיגת בר המצווה שלי היתה הראשונה בשכונה זו ונערכה בבית הכנסת. לא היו מקררים גדולים ומשוכללים כמו היום ואני זוכר שכדי לקרר את בקבוקי השתייה קנינו "בלוקיי" קרח  גדולים "ממשאית קרח", שמנו אותם ב"פיילות" וביניהם הנחנו את בקבוקי השתייה.

חיי החברה בזמנו היו משותפים, תוססים ושמחים. התקיימו מסיבות פורים, ימי עצמאות משותפים ונערכו טיולים משותפים לכל חלקי הארץ.

את לימודי מכיתה ב' עד ח' עשיתי בבית ספר פנקס, שכיום כבר לא קיים. רוב חברי לכיתה היו מהשכונה שלי. בתיכון למדתי בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל", בחולון. בסיום לימודי המשכתי שם שנה נוספת של לימודי התמחות בהדרים וקבלתי תואר טכנאי בחקלאות.

קטיף תפוזים במקווה ישראל

אחרי הלימודים, התגייסתי לצבא ושרתתי באהבה 3 שנים מלאות בחייל הקשר/מודיעין בתפקיד סודי ביותר.

אני "בוגר" 3 מלחמות: בשירות הסדיר- מלחמת ששת הימים ובמילואים– מלחמת יום כיפור, במהלכה חצינו את תעלת סואץ, הייתי במצריים כחצי שנה ושירתתי במילואים גם במלחמת לבנון הראשונה, הייתי במקומות שונים בלבנון כולל בביירות ובצד המזרחי של לבנון קרוב לסורים.

סבא צביקה בצבא

לאחר השירות הצבאי התקבלתי לעבוד בקרן הקיימת בישראל ונשלחתי מיד ללימודי יערנות בגרמניה על חשבון הממשלה הגרמנית. גרתי שם כשלש שנים כולל קורס של 4 חודשים ללימודי גרמנית בעיר מינכן, אחרי כן עברתי לגור בעיר שטוטגרט שם גרתי בשכירות. לימודי היערנות התקיימו בעיר קטנה כ – 50 ק"מ ממקום מגורי. בבית ספר זה הייתי התלמיד הזר היחיד. במהלך תקופה זו התחתנתי עם אשתי שהצטרפה אלי. בתקופה זו אשתי עבדה בצבא האמריקאי במקום.

אחרי מספר עבודות לא משמעותיות התקבלתי לעבוד בשנת 1979, כמנהל מחלקת גנים ונוף בעיריית רעננה במסגרת זו הייתי אחראי על קביעת תקציבים שונים למחלקה, עריכת מכרזים שונים ולהקמת גנים ציבוריים, נטיעת אלפי עצים ברחבי העיר גינון איי תנועה לאורך רחובות  שונים כיכרות וכו', כך זכתה העיר להיקרא "פנינת השרון".

לאחר 30 שנה בתפקיד, יצאתי לגמלאות (פנסיה). מזה כ- 8 שנים אני עובד כעצמאי, מייעץ ונותן חוות דעת בנושא עצים למתכנני ערים,  אדריכלים ויזמי בנייה שונים.

אני נשוי באושר לאשתי  ציפי כבר 47 שנה. יש לנו 2 בנים ושתי בנות. הבת הבכורה שלנו כבר בת 43  והצעירה  בת 27,  היא עדיין לא נשואה, יש לנו ב"ה 10 נכדים.

במהלך השנים כאשר הילדים היו עדיין בגילאי בית הספר, נהגנו מידי פעם להוציא אותם מהלימודים (לא בחופשות) ולטייל איתם ברחבי המדינה.

סבא צביקה עם בני הדודים שלי יואב ומיכה

את בתנו הצעירה לקחנו לטיול בת מצווה לספארי בקניה. אשתי ואני טיילנו בחו"ל בלונדון, ברצלונה, מדריד, איטליה, שוויץ ויוון.

ואסיים במילות השיר: "כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדי (ונכדי), כאן בניתי את ביתי בשתי ידי …"

וזו ארצי ומולדתי !

סבא צביקה בטיול ביוון

הזוית האישית

סבא צביקה: התכנית תרמה מאד לקשר הבין אישי ביני לנכדי אביתר, כעת הוא מכיר אותי יותר טוב וגם מכיר את תולדות חיי לאורך זמן. העבודה המשותפת בכיתה הייתה טובה מאד ומקרבת ביני לנכדי.

אביתר: התכנית הייתה כייפית, ביני לבין סבי, ככה הבנתי את סיפור חייו של סבי והכרתי לעומק אותו.